ג'וב של מאמן בקבוצת ספורט הוא גם ככה דבר תובעני ומלחיץ, אך במקומות מסוימים הוא הופך לכמעט בלתי אפשרי. התקשורת לוחצת, האוהדים מטורפים, והאווירה בלתי נסבלת. יש מאמנים שכבר עם כניסתם לתפקיד יושבים על מזוודות. מאמן נבחרת ארגנטינה שוב מתפטר, מאמן מכבי תל אביב בכדורגל/סל שוב עולה על המוקד, מאמן הניקס שוב שוקע, מאמן בית"ר ירושלים שוב נשלח הביתה ומאמן ברזיל שוב חוטף בכותרות וזאת רק דגימה קטנה מהחודשים האחרונים. נוכח הסערות האחרונות, ניסינו לבחור את 20 הג'ובים הכי קשים בספורט העולמי (כתבה מקבילה על הג'ובים בישראל תתפרסם בימים הקרובים), וזה באמת היה קשה. אחרי מקומות 20-11, נכנסים לעשירייה הראשונה עם מקומות 6-10. תנו לנו את הדירוג שלכם בטוקבקים.
אל תפספס
5. אוקלנד ריידרס
סטטיסטיקה: 6 מאמנים ב-7 העונות האחרונות
סיפור מייצג:
לפני עונת 2007 הפתיע אל דייויס, הבעלים הקפריזי והידוע לשמצה של קבוצת הפוטבול מאזור מפרץ סן פרנסיסקו, ומינה את ליין קיפין חסר הניסיון למאמן. קיפין בן ה-31 מעולם לא הדריך קבוצה בליגה וקיבל את ההזדמנות במועדון שידוע בקוצר רוחו כלפי מאמנים, שחקנים ובמה לא. בתחילת השנה החליט קיפין שהוא לא רוצה לצידו את מתאם ההגנה של הקבוצה, רוב ריאן, והתנגד גם לשתי ההחתמות הגדולות - התופס ג'אבון ווקר והמגן האחורי ד'אנג'לו הול. קיפין הביע את חוסר שביעות רצונו, התגובה של דייויס לא איחרה לבוא. בתחילת אוקטובר האחרון פיטר דייויס את קיפין וכינה אותו "שקרן" במסיבת העיתונאים, כשהוא מוסיף כי המאמן בייש את המועדון. קיפין פוטר דרך הטלפון, ונאמר לו כי לא יקבל את השכר המגיע לו ע"פ חוזהו.
הסבר על המיקום:
ב-2002 הגיעו הריידרס לסופרבול, ומאז קפץ לדייויס עוד פיוז (אחד מיני רבים) והקבוצה הפכה לפח הזבל של הליגה, עד כדי כך שכל מי שמגיע אליה רק מחפש לברוח. מעטים השחקנים (דוגמת רנדי מוס) שבאים לאוקלנד ומצליחים לשקם לעצמם את הקריירה, ולמאמנים אין סיכוי להצליח מרגע דריכתם במועדון. בחירות הדראפט שערורייתיות, חוסר הסדר בארגון עולה על גדותיו, חוזים מנופחים ניתנים לשחקנים בינוניים והמאזן בשש העונות האחרונות עומד על 21 ניצחונות מול 68 הפסדים. לפני שבוע שיחרר דייויס את הול, שאותו החתים על חוזה של 70 מיליון דולר בתחילת העונה, כשהוא מודה בטעותו. אין היום מועדון יותר מדכא ומדוכא בעולם הספורט האמריקאי מהריידרס.
4. ניו יורק ניקס
סטטיסטיקה: 5 מאמנים ב-4 העונות האחרונות
סיפור מייצג:
לפני כשבועיים, בשעת לילה מאוחרת, הגיעה ניידת משטרה לביתו של אייזיה תומאס. השוטרים זיהו דמות מעולפת בפתח הבית ופינו אותה לבית החולים. מהר מאוד הודלפה הידיעה לתקשורת: אייזיה תומאס מאושפז בגלל מנת יתר של כדורי שינה. אלא שבאופן מפתיע מכחיש תומאס בכל תוקף שמדובר בו, וטוען כי הדמות הייתה לורן, בתו בת ה-17. השוטרים שהגיעו לביתו יודעים מה ראו: "אנחנו יודעים להבחין בין נערה לבין גבר בן 47", נטען. כך או כך, תומאס, אחד האנשים המושמצים בניו יורק, הודה בדבר אחד: "אף אחד מאיתנו לא בסדר בתקופה האחרונה". הפיטורין והכישלון המהדהד של תומאס בשנתיים בניקס עדיין צורמים לו. בדיוק כמו קודמיו.
הסבר על המיקום:
ראשית, יש לציין כי לנו הניקס הם הקבוצה המוכרת ביותר, אבל בכל קבוצות הספורט של העיר, מבייסבול (היאנקיז והמטס), דרך פוטבול (הג'איינטס והג'טס) ועד הוקי קרח (הריינג'רס, שבעליהם ג'יימס דולאן הוא גם בעלי הניקס) הלחץ של העיר משפיע ומחלחל והמקום הזה תופס גם להן. ובכל זאת, הלחץ סביב המותג "ניו יורק ניקס" הוא מסוג שונה. לחץ שנבנה בגלל השם, המוניטין והמנטאליות של העיר, למרות שבפועל, הוא מנותק מהמציאות. לניקס, למרות הקריאות השבועיות: "FIRE ISIAH" אין קהל ביתי דוחף ולוחץ. באולם יושבים התיירים הרבים שפוקדים את מנהטן ושבאים לחזות ב"אולם המפורסם בעולם", כפי שמכונה הגארדן. בבארי הספורט בעיר, הטלוויזיה המרכזית תמיד תשדר את הג'איינטס, הג'טס, היאנקיס או המטס, כשהניקס ידחקו לפינות צדדיות. ואם תבקש לצפות בהם, תקבל מבט נוגה ומרחם מהמלצרית. לניקס של השנים האחרונות, למרות ההשקעות העצומות, פשוט אין כלום. חוזים אסטרונומיים, בחירות דראפט גרועות ואדי קרי אחד, שבשבילו ויתרו בגארדן על בחירת הדראפט השניה לשיקאגו ב-2007. זוהי למעשה כרוניקה של כישלון ידוע מראש, החלטה גרועה אחת על השניה, מגדל קלפים בחדר עם חלון פתוח. לתומאס יש אחריות לכישלון אבל לא היה לו סיכוי. גם ללארי בראון שקדם לו, אבל הלחץ ממשיך להיבנות מבפנים ולהפוך את חווית האימון בתפוח הגדול לסיוט.
אל תפספס
אל תפספס
3. נבחרת ארגנטינה
סטטיסטיקה: מאז הזכייה במונדיאל 1986, היה לאלביסלסטה מאמן אחר בכל טורניר גביע עולם, ולמעט מונדיאל 1990, אף אחד מהם לא עבר את רבע הגמר
סיפור מייצג:
ארגנטינה הייתה הנבחרת המלהיבה של מונדיאל 2006. הניצחון 0:6 על סרביה במשחק הפתיחה, הצית את הדמיון. ברבע הגמר האלביסלסטה פגשו את גרמניה. אסטבן קמביאסו החטיא פנדל גורלי, וארגנטינה שוב הודחה. השחקנים לא יכלו לשאת את ההפסד. לאנדרו קופרה בעט בפר מרטסאקר ומקסי רודריגז הכה את טורסטן פרינגס. תוך שניות פרצה מהומה, במהלכה הוכה גם אוליבר בירהוף. המאמן, חוזה פקרמן, דווקא קיבל הצעה להמשיך, אך הצעת ההתפטרות התגבשה אצלו עוד במהלך המשחק. הוא ניגש לעיתונאים ואמר בכנות: "נכשלתי, אני לא חושב שאמשיך בנבחרת". יש הסבורים כי פקרמן התפטר בגלל אותו איבוד עשתונות שהוביל לקטטה, יש הטוענים כי לקח אחריות על ניהול משחק לא נכון. כך או כך, פקרמן, כמו קודמיו מאז מקסיקו 86, לא עמד בציפיות. שלו, של האוהדים ושל התקשורת. הציפיות הן בלתי אפשריות.
הסבר על המיקום:
בארגנטינה מגדירים את תפקידו של מאמן כדורגל כ"ג'וב הקשה בעולם", אבל משרת מאמן הנבחרת קשה יותר מכל מועדון כדורגל בעולם. רשימת השחקנים והכישרונות בלתי נדלית. כדורגלני ארגנטינה מככבים במועדוני הצמרת של אירופה, וכל תפקידו של המאמן הוא לבחור את הטובים ביותר וליצור תלכיד. מאז 1990, אף אחד לא עשה את זה. בארגנטינה אוהבים להגיד: "מה היה אם?". בכישלון של ביאלסה ב-2002 שאלו "מה היה אם קרספו ובאטיסטוטה היו משחקים ביחד?". ב-2006 תהו: "מה היה אם מסי היה משותף במשחק מול גרמניה?". מאמני ארגנטינה התפרקו אחד אחרי השני במונדיאלים האחרונים, ונותרו חשופים לביקורת הלא הוגנת. ביקורת שגרמה לכולם, למעט ביאלסה, לתוצאה אחת: התפטרות מיד אחרי המונדיאל. כשכל תוצאה אחרת חוץ מזכייה מהווה כישלון, וכשעיני אומה שלמה, על שלל שחקני העבר והעיתונאים שלה, מפנים אליך אצבע מאשימה, יש לך ברירה אחת: להתמודד עם הלחץ או להתפטר. נראה אותך עכשיו, דייגו.
אל תפספס
2. נבחרת ברזיל
סטטיסטיקה: שישה מאמנים מאז הזכייה במונדיאל 1994
סיפור מייצג:
אמרסון ליאו היה אחד השוערים האגדיים בנבחרת ברזיל, ורשם 105 הופעות בינלאומיות. כמאמן, לעומת זאת, הוא הצליח פחות, מה שגרם להרבה הרמות גבה, כשמונה למחליפו של ונדליי לושמבורגו. בחודשים שלפני גביע הקונפדרציות ב-2001, אמרסון ליאו הגיע לשפל המדרגה. הוא הפך למאמן הנבחרת הברזילאית הראשון שנוסע לאירופה לשכנע את הקבוצות לשחרר את הכוכבים למשחקי ההכנה. המסע לא עזר. לטורניר בקוריאה, ברזיל הופיעה עם הרכב משני ואלמוני, הפסידה לאוסטרליה וצרפת, והפכה לראשונה מאז 1921 שמפסידה ארבעה משחקים רצופים. לראשי ההתאחדות זה הספיק. 24 שעות מאוחר יותר, בעודו ממתין לטיסה הביתה בשדה התעופה, קיבל אמרסון ליאו הודעת פיטורין, לאחר שבעה חודשים ו-11 משחקים בלבד.
הסבר על המיקום:
כשחושבים על נבחרת ברזיל, האסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא כדורגל שמח, עקבים, מהלכים התקפיים, כשברקע רקדניות חוגגות על הקווים והשדר צועק "גולללללללאסו" בקול משתנק. מברזיל לא מצפים רק לתוצאות, אלא להגשים את הפנטזיה של עשרות מיליוני צופים בעולם. הבחירה בברזיל במקום גבוה יותר מארגנטינה נובעת גם מעניין חוסר הסבלנות. בעוד בארגנטינה, כל מאמן ב-20 השנים האחרונות קיבל קדנציה מלאה של ארבע שנים לעבוד, בברזיל ההתאחדות חסרת סבלנות. כשזה לא נראה טוב במשחק ההכנה או במוקדמות, מחליפים מאמן. אמרסון ליאו הוא דוגמא קיצונית, אבל גם לושמבורגו ואחרים פוטרו במהלך הקמפיין, כשברגעים אלה כסאו של דונגה מתנדנד בעקבות שרשרת הופעות מביכות במוקדמות המונדיאל. הביקורת על משחקים גרועים היא חסרת תקדים, ובברזיל אין זמן לחכות למבחן התוצאה. איך אמר פעם מריו זגאלו: "אני מוכן לקבל ביקורת, אבל לא לעג. בגרמניה בחרו בי כמאמן הטוב בעולם, בברזיל עושים ממני צחוק".
אל תפספס
1. נבחרת אנגליה
סטטיסטיקה: 6 מאמנים ב-9 השנים האחרונות
סיפור מייצג:
אחת מתמונות השנה של 2007 תפסה את סטיב מקלארן, אז מנג'ר נבחרת אנגליה, עומד. מבטו קפוא, עיניו מושפלות, בידו האחת מטריה ענקית בצבעי הנבחרת, מחזיק כוס משקה בידו השנייה הרועדת. ברקע גשם שוטף הציף את וומבלי. אנגליה הפסידה באותו משחק 3:2 בבית לקרואטיה ונשארה מחוץ ליורו 2008. מקלארן כבר הבין מה מחכה לו למחרת. "זהר כמו כוכב, או תעוף מהפלנטה", זעק השער של עיתון "הסאן", יום לפני המשחק. לאחר הפיטורין, הסתפקו שם בתמונה של כדור מפונצ'ר על מדרגות וומבלי, בלי תמונה, בלי כותרת. מקלארן לא הסתדר עם הצהובונים הרבה לפני כן. במהלך מסיבת עיתונאים אמר המנג'ר: "רבותיי, תכתבו מה שאתם רוצים, כי אני לא מתכוון לדבר", ויצא מן החדר. מקלארן ידע שכל מאמן אנגליה הוא חסר מושג בעיני התקשורת. הוא מטרה להוציא עליה תסכול מתמשך מאז 1966. במקרה שלו זה היה נכון, רק שלו.
הסבר על המיקום:
להבדיל ממאמן ברזיל, למאמן אנגליה יש סיכוי קטן מאוד להצליח. הדימוי העצמי זהה, אבל מאגר השחקנים ועוד שלל בעיות לא עומדים בסטנדרטים של הצמרת העולמית. כל זה לא משנה לתקשורת הבריטית, על כל עוצמה ואכזריותה. הבחירה באנגליה כמשרת האימון הקשה בעולם נובעת מהסיפור במישרין של מקלארן. המנג'ר הכושל לא היה הבעיה. סוון גוראן אריקסון סבל מהצהובונים שחיפשו לכלוך ופרסמו את סיפורי הבגידות שלו. קווין קיגאן לא יכל היה לשאת את הלחץ והתפטר אחרי שנה בתפקיד, והדוגמאות הן רבות. הכותרות המשפילות, התמונות הלא מחמיאות, הביקורת הנוקבת והצינית הופכת את חייו של כל מאמן נבחרת אנגליה למרירים. מלבד הזכייה היחידה במונדיאל 1966, אנגליה הייתה פעם בחצי גמר המונדיאל (1990) ופעם אחת בחצי גמר היורו (1996). לא תמיד היו לה נבחרות מוכשרות, בטח לא ברמה של הדרום אמריקאיות, איטליה או גרמניה. ובכל זאת, הציפיות באנגליה, אלה שמגיעות בראש ובראשונה מהתקשורת, הן שכל נבחרת חייבת להתמודד על תואר אלופת העולם או אלופת אירופה. כמעט בלתי אפשרי לעבוד תחת ציפיות כאלה. לא משנה איך קוראים לך.