מהו רכז עבור קבוצת כדורסל? "היסוד עליו נבנית הקבוצה", מגדיר רכז העבר האגדי מוטי ארואסטי. "כפי שלכל בניין יש יסודות, כך רכז הוא היסוד של כל קבוצה", הוא מרחיב, "וברגע שהרכז לא יציב, או שאינו בנוי מהחומרים המשובחים ביותר, כך הקבוצה כולה אינה יציבה, ובסוף היא עתידה להתמוטט". גיא גודס אומר כי רכז הוא "המנוע של המכונה".
רכז, משוכנעים רוב אנשי הכדורסל, נולד לתוך העמדה הזו. דיוויד בלאט טוען ש"אצל הרכזים הגדולים, האיכויות שהפכו אותם לכאלו היו טבועות בהם. זה משהו שבא מטבעם. רכזים גדולים הם אנשים עם ראייה מרחבית פנומנאלית, ויכולת חשיבה גבוהה. אנשים שגדלו לצד כדור". ארואסטי מסכים. "רכז הוא רכז מלידה. אתה לא יכול ללמד פורוורד להיות רכז. גם אני לא יכולתי לשחק בשום עמדה אחרת. נולדתי להיות פוינט גארד".
זהו כנראה התפקיד המורכב ביותר בכדורסל המודרני, מודים כולם; קל וחומר שלאחר האבולוציה שחלה בו בעשור האחרון. אם בעבר נדרש הרכז לנווט את משחק ההתקפה ותו לא, הרי שהיום, בעידן שעון 24 השניות, על הרכז מוטלת האחריות ליצור עבור חבריו לקבוצה, כמו גם לשמש כספק נקודות מוביל. "היום קבוצות מחפשות 'סקורינג פוינט גארד'", מספר בלאט, "שחקן שיכול לקחת משחק ולנצח לך אותו". קבוצות הכדורסל המובילות, אומר מאמן דינמו מוסקבה, מנהלות בעמדה זו מרדף כמעט חסר סיכוי אחר השחקן המושלם. לכן הן לעיתים מחתימות שני שחקנים באותה המשבצת, המשלימים האחד את השני. "כשאני מחפש רכז, אני רוצה שחקן שקודם כל יש לו אופי מצוין, איכויות של מנהיג וכריזמה שמושכת את הקהל והקבוצה אחריו. מעבר לכך, הוא צריך להחזיק בכל היכולות המקצועיות שדיברנו עליהן".
ובמכבי תל אביב, כך נדמה, קשה תפקיד הרכז שבעתיים. נראה כי אין עוד עמדה במכבי שגבתה יותר קורבנות בשנים האחרונות מאשר עמדת הפוינט גארד. רשימה חלקית בלבד: בנו אודריך, ששוחרר בבושת פנים לאחר עונה אחת וכיום משמש כרכז המוביל של סקרמנטו קינגס; וויל סולומון, אשר עזב גם הוא לאחר עונה, ושזוכה להצלחה גדולה בטורונטו ראפטורס; הקורבן האחרון היה וויל ביינום, אולי השחקן המושמץ ביותר במכבי של השנתיים האחרונות, עליו וויתר מראש אפי בירנבוים, ושכיום הפך לרכז המחליף של דטרויט פיסטונס. כולם שחקני כדורסל מעולים, שלמרות שהעמידו מספרים נהדרים וסיפקו קבלות מקצועיות כבר בעונתם הראשונה (דאבל לאודריך, דאבל וגמר היורוליג לסולומון, אליפות ולאחר מכן גמר היורוליג לביינום), נחקקו בזיכרון הקולקטיבי ככישלונות וכדוגמאות החיות למשפט "איך לא עושים זאת נכון".
כיצד ייתכן כי שלושה שחקנים, ובהפרשים של שנים בודדות, הגיעו לתפקידי מפתח בליגה הטובה בעולם מיד אחרי שוויתרה עליהם מכבי? צירוף מקרים? או אולי הבעיה נעוצה בנו; בדרך בה אנו תופסים את תפקיד הרכז המודרני בכדורסל האירופאי? ולחילופין, האם יכול להיות שלאחר הקדנציות הפנומנאליות של אריאל מקדונלד ושרונאס יאסיקביצ'יוס, התקבעה בתודעת חובבי הכדורסל הישראלים דמותו של הרכז האולטימטיבי הווינר הרגיש (מקדונלד), או לחילופין הרוצח האינטליגנטי (יאסיקביצ'יוס) וכל רכז שחורג מהגבולות שהתוו השניים מתויג מיידית כמתחזה?
גם היום שב וחוזר אותו ניגון מוכר. שכן מי שעומד בעין הסערה בשבועות שלמתחילת העונה הוא קרלוס ארויו. השחקן היקר בתולדות המועדון, ושלא במקרה משמש גם כרכז הקבוצה. לאחר משחק הנפל בזאגרב ספג ארויו ביקורות קטלניות; מאז, חרף ארבעת הניצחונות הרצופים, ממשיך הפורטו ריקני להיתפס כמקור הבעיות של מכבי כולה. ארויו כלל איננו רכז, מסבירים המומחים; בשידורי המשחקים הוא נשפט בכל מהלך; וכבר הודבקו לו שלל תארים כגון "אגואיסט", "מפוזר", ו"לא המנהיג שמכבי צריכה".
בלאט: אודריך עבר מזמן את מקדונלד ושאראס
רוצה לומר: הנטל על כתפיו של כל רכז עצום, אולם במכבי מתווסף לכך גם משקל ההיסטוריה. פוינט גארד במכבי מתמודד לא רק עם התיק המקצועי הכבד והלחץ המשתק, אלא גם עם נטל ההוכחה וההשוואה. כל אלו ביחד הופכים את תפקיד הרכז במכבי לכמעט בלתי אפשרי. בלאט, שחווה זאת היטב על בשרו כמאמנו לשעבר של בנו אודריך, מרחיב בעניין.
"שחקן במכבי, ובעיקר הרכז, צריך קודם לעבור את המשוכה של זה שהיה לפניו כדי לקבל את ההערכה והלגיטימציה מצד הקהל והמערכת, וזה לפעמים קשה יותר מאשר לשחק את המשחק עצמו", הוא מאבחן. "מקדונלד ושאראס היו רכזים גדולים, אבל הם היו שונים לגמרי באופיים. כל אחד מהם, בגלל הצלחת הקבוצה ובגלל האהדה שרכש לשניהם הקהל, העמיד משוכות כמעט בלתי הגיוניות.
"אודריך בא למכבי אחרי מקדונלד, כבחור צעיר בן 19, ובגלל שההנהלה והאוהדים לא עמדו מאחוריו, הוא מהר מאוד נכנס למצב שבו הוא התקשה לתפקד", ממשיך בלאט. "ולצורך העניין, אם הברומטרים להצלחה הם הכסף שהשחקן מרוויח והרמה שבה הוא משחק למרות שכמובן יש ברומטרים נוספים אז היום אודריך עבר בגדול את מקדונלד ושאראס. גם סולומון, שבא אחרי שאראס, לא הוערך מספיק. הוא לא היה אהוד בידי המאמנים, הקהל או התקשורת. אז הוא הלך לטורקיה, המשיך להרוויח סכומים עצומים והמשיך לזכות בתארים. שניהם, אודריך וסולומון, פשוט לא הצליחו לעבור את המשוכה ההיא והתרסקו, אפילו שמדובר בשחקנים גדולים, אולי לא פחות מהקודמים להם במכבי, והיום כולם רואים את זה".
גודס דווקא בוחר להתמקד באספקט המקצועי תפקידו ותפקודו של הרכז בכדורסל המודרני. "אם פעם רכז היה מוסר ימינה ושמאלה, אז כבר שנים שכל הרכזים הם סקוררים שיכולים לעשות סל, משחקים אחד על אחד ולא צריכים את הקבוצה כדי לשים נקודות על הלוח", אומר מאמן הפועל ירושלים, רכז עבר גדול בזכות עצמו. "גם סולומון היה כזה. אבל לו עשו עוול עם ההשוואות לשאראס. כל הזמן היה לו את השם 'שאראס' על הראש. אחרי כל מסירה שנתן היו אומרים 'שאראס היה מוסר לכאן, שאראס היה עושה ככה וככה'. גם ארויו שחקן מהסגנון הזה".
בשנתיים האחרונות חנך גודס את וויל ביינום, שהגיע למכבי הישר מה-NBA וסבל במשך חודשים ארוכים מקשיי התאקלמות. לכן הוא גם מבין היטב מה עובר בחודשיים האחרונים על הרכז הנוכחי של מכבי. "לשחקן שמגיע מארה"ב לוקח זמן להתאקלם בכדורסל האירופאי. ישנם כל כך הרבה הבדלים. צריך להבין למה נראה כאילו ארויו מעט מתקשה בהתקפה: קודם כל, כי באירופה ההגנות יותר חכמות. אם ב-NBA משחקים הרבה אחד על אחד והיכולת האינדיבידואלית שלך באה לידי ביטוי, אז ההגנות באירופה מאלצות אותך לחשוב יותר. בארה"ב החוקים לא מאפשרים הרבה פעמים עזרה בהגנה, ובאירופה מצופפים כל הזמן את הרחבה. צריך זמן ללמוד את זה. אבל אתה יודע, במכבי אין הרבה מהמצרך הזה".
כתב ביוטה: לא לשנות את ארויו
האם קרלוס ארויו מחזיק באיכויות הנדרשות מרכז במכבי תל אביב? לבראיין שמיץ, שסיקר את השחקן בשנים האחרונות עבור ה"אורלנדו סנטינל", אין כל ספק בכך. "ארויו יכול היה להמשיך בקלות ב-NBA כרכז מחליף, כמעט בכל קבוצה", הוא אומר. "הוא שיחק שמונה שנים ב-NBA והוא מוביל בכל קיץ את נבחרת פורטו-ריקו במעמדים הכי גדולים, אז הוא גם יכול להוביל קבוצה מישראל. המאמן שלו רק צריך לוודא שהמשחק שלו יישאר תחת שליטה. ארויו הוא לא הרכז המסורתי, הסולידי; הוא תמיד יעדיף את המהלך הגדול, הנוצץ, ובאופן בלתי נמנע זה גם יוביל לאיבודים. לפעמים זה משגע את האנשים, אבל זה השחקן. אם אתה מחפש מישהו בסגנון ג'ון סטוקטון, אז אתה צפוי להתאכזב".
אפרופו סטוקטון מופרך ככל שזה יישמע, בתחילת עונת 2004/5 סברו אנשי יוטה ג'אז כי אולי מצאו תחליף לרכז האגדי. ארויו הצעיר השתלט באותה עונה על עמדת הרכז הראשון של הקבוצה, והשיב ב-12.6 נקודות ו-5 אסיסטים בממוצע. בדיעבד, הייתה זו עונתו הטובה בליגה. מספר חודשים לאחר מכן, בראשית העונה הבאה, כבר נשלח ארויו בטרייד לדטרויט פיסטונס; אם כי לשיא תהילתו זכה במהלך הקיץ שבין העונות, קיץ 2004, כאשר הוביל את נבחרת פורטו ריקנית אלמונית לניצחון היסטורי על ארה"ב במסגרת אולימפיאדת אתונה.
"סיקרתי את אותו משחק, וזה משהו שלא אשכח כל חיי", מספר קורט קרייגת'ורפ, המכסה עבור ה"סולט לייק טריביון" את הג'אז. "חשבתי שזה רגע גדול לא רק לארויו, אלא גם לג'אז, אבל בדיעבד ההצלחה באולימפיאדה עלתה לו לראש. בעונה שלאחר מכן הוא חשב שמגיע לו לקבל יותר חופש בהתקפה המובנית של ג'רי סלואן, כי בנבחרת הוא עשה בעצם כל מה שרצה: רץ, קלע, מסר. ביוטה סלואן דרש ממנו דברים הרבה יותר ספציפיים. בדיעבד, כל ההצלחה באולימפיאדה פעלה נגדו. הוא חתם על חוזה חדש בג'אז, אבל תוך כמה חודשים הסיפור התפרק והוא עזב. קרלוס הוא קלע טוב ומוסר טוב; אולם בג'אז, במיוחד אחרי סטוקטון, היה לפוינט גארד תפקיד מיוחד. הוא היה צריך להכניס את החברים סביבו למשחק. ארויו רצה קודם לזרוק ורק אז למסור, וסלואן ניסה לשנות את זה. כשזה לא עבד, הסיפור נגמר מהר".
פישר: כשצועקים אני לא שומע
נואל פניירו, עיתונאי פורטו ריקני המסקר את הנבחרת הלאומית עבור ה"אל נואבו דיה" הנפוץ, מגדיר את ארויו מבחינה מקצועית כ"נפיץ ופלאשי, לעיתים קצת יותר מדי, אבל רוצח בהתקפות מעבר ושחקן שיקים את הקהל על הרגליים כמה פעמים בכל ערב. הוא קומבו-גארד קלאסי; גם בליגה כאן הוא שיחק יותר בעמדה מספר 2 מאשר בעמדה מספר 1. ארויו צריך לקבל את הכדור ביד כשהקבוצה שלו צריכה נקודות; מצד שני, כשעולה צורך במוסר טהור, כנראה עדיף שהכדור יהיה בידיים אחרות".
את זה אנחנו כבר יודעים. אלא שנדמה כי החידה הגדולה בנוגע לארויו נעוצה באישיותו מחוץ לפרקט. האם הוא אכן מחזיק בכריזמה בכמויות שישכיחו את מקדונלד ויאסיקביצ'יוס? חברו לקבוצה ד'אור פישר מעיד כי "אתה לא יכול שלא לאהוב את קרלוס ארויו. הוא חיובי, ידידותי. אין לי דבר רע אחד לומר עליו". קצת כמו יאסיקביצ'יוס, גם ארויו ווקלי על המגרש ו"קורה שהוא מעיר לי הרבה פעמים", אומר פישר בחיוך. "האם אני מקשיב לו? שמע, במחשבות שלי אני נמצא במקום אחר. במהלך משחק הרבה אנשים צועקים, אבל אני פשוט לא שומע".
על הפרקט עשויות האנרגיות של ארויו להזכיר רכזים גדולים אחרים מן העבר הקרוב; מחוץ למגרש, כאמור, מדובר באניגמה. "בחור טוב, איש משפחה", מגדיר זאת פישר. ושמיץ טוען כי "ארויו הוא לא שחקן שיעשה בלאגן אם הוא לא משחק, הוא לא ילך לתקשורת ויתלונן. לא תראה אותו מתעצבן פומבית על המאמן או על חבר לקבוצה". קרייגת'ורפ מודה ש"ארויו באמת אדם קצת משעמם". לשאלה האם גם בעוד מספר שנים ייזכרו אותו ביוטה ובאורלנדו התקשו העיתונאים האמריקאים להשיב. וזה בדיוק יהיה המבחן לפיו יישפט ארויו בעתיד: אם גם הרכז הבא של מכבי תל אביב יושווה לאריאל מקדונלד ושרונאס יאסיקביצ'יוס ולא לפורטו-ריקני יהיה זה מובן וברור מאליו כי עמדת הרכז במכבי גבתה קורבן נוסף.
ohadgreenwald@walla.co.il
