נידונים לעבודת פרך

ג'וב של מאמן בקבוצת ספורט הוא גם ככה דבר תובעני ומלחיץ, אך במקומות מסוימים הוא הופך לכמעט בלתי אפשרי. התקשורת לוחצת, האוהדים מטורפים, והאווירה בלתי נסבלת. יש מאמנים שכבר עם כניסתם לתפקיד יושבים על מזוודות. מאמן נבחרת ארגנטינה שוב מתפטר, מאמן מכבי תל אביב בכדורגל/סל שוב עולה על המוקד, מאמן הניקס שוב שוקע, מאמן בית"ר ירושלים שוב נשלח הביתה ומאמן ברזיל שוב חוטף בכותרות – וזאת רק דגימה קטנה מהחודשים האחרונים. נוכח הסערות האחרונות, ניסינו לבחור את 20 הג'ובים הכי קשים בספורט העולמי (כתבה מקבילה על הג'ובים בישראל תתפרסם בימים הקרובים), וזה באמת היה קשה. אחרי מקומות 20-11, נכנסים לעשירייה הראשונה עם מקומות 6-10. תנו לנו את הדירוג שלכם בטוקבקים.

סטטיסטיקה: שישה מאמנים בתשע שנים

סיפור מייצג:

לפעמים לוזריות יכולה להיות בלתי נסבלת. ביולי 1999 שלח בארי סנדרס, אחד הרצים האחוריים הגדולים בכל הזמנים, פקס ובו הודעת פרישה לעיתון "וויצ'יטה איגל" מעיר מגוריו בקנזס. בכל אחת מעשר עונותיו ב-NFL רשם סנדרס יותר מ-1,100 יארד, כשב-1997 הגיע ל-2,053 ובעונה שלאחר מכן ל-1,491. בשל כך, למרות הוותק והשחיקה, נחתה ההודעה שלו כרעם ביום בהיר על אנשי דטרויט ליונס. סיבת הפרישה נותרה חידה, עד שלפני שנים אחדות התוודה סנדרס ואמר שהמנטליות הלוזרית של המועדון ייאשה אותו, למרות שעדיין היו לו כוח ויכולת לשחק.

הסבר על המיקום:

הליונס הם לא קבוצה שעושה טרור למאמניה, אבל ההיסטוריה הארוכה שלה (שמתחילה ב-1930) רצופת כישלונות והישגים גרועים. שנתיים אחרי עזיבתו של סנדרס מונה מאט מילן, שחקן עבר של אוקלנד (עוד נגיע אליה), ל-GM של הקבוצה, עשה עבודה מקצועית גרועה במיוחד וחירב את המועדון, עד שפוטר במהלך העונה הנוכחית (הליונס כרגע על מאזן 9:0, הקבוצה היחידה ללא ניצחון ב-NFL העונה). רק קבוצה אחת בהיסטוריה, טמפה ביי של 1976, סיימה עונה שלמה ללא ניצחונות, והמאמן רוד מארינלי עסוק בעיקר בלנסות לא לצרף אליה את דטרויט. לא משהו שקודמיו לא עשו בעבר.

סטטיסטיקה: 9 מאמנים ב-5 שנים מאז הפך ג'יג'י בקאלי לבעלים

סיפור מייצג:

גיאורגי חאג'י וג'יג'י בקאלי היו פעם חברים טובים. בצעירותו כמוכר גבינות ברומניה של צ'אושסקו, סיפק בקאלי מוצרי חלב, מותרות באותם ימים, לחאג'י וחבריו הצעירים. השניים התחברו וחאג'י שימש כשושבין בחתונתו של בקאלי. מינויו של חאג'י למאמן סטיאווה בקיץ 2007 היה נראה כשילוב אידיאלי, אבל הפיצוץ הגיע מהר. "אני לא סובל אותו", אמר חאג'י, שהתפטר לאחר חודשיים. "הרגשתי שמענים אותי. הוא יהרוס את המועדון". בקאלי התבקש להגיב וענה: "קשה לעבוד עם בקאלי אם אתה לא מביא תוצאות... מה עושים כשלשחקנים אין מאמן ראוי? מקדמים את עוזר המאמן ומקווים שהוא יודע את העבודה, אבל אם גם הוא לא יקשיב לי, גם הוא ילך. אני שם את הכסף וכולם צריכים לעשות מה שאני אומר. אם אני לא רוצה לראות שחקן כזה או אחר בקבוצה, המאמן חייב להקשיב לי ולא משנה מה השם שלו ומה הוא עושה בקריירה. המאמן הוא העובד שלי".

הסבר על המיקום:

בקאלי, איש עסקים, פוליטיקאי, ואדם שמטורף על כל הראש, הוא אולי הבעלים הגרוע ביותר לעבוד תחתיו בעולם הכדורגל. הסיבה שהמיקום שלו בדירוג אינו גבוה יותר, היא שסטיאווה של היום היא לא כוח משמעותי בנוף הכדורגל האירופי. כמות השערוריות שסיפק בקאלי בחייו יכולה למלא ספר. האיש, שמעיד על עצמו כ"לא תרבותי", נתבע לא פעם על ידי אנשי ספורט ברומניה. למנחת טלוויזיה שחומה הוא קרא "קופה", ולקלמי סבן הוא כמעט גמר את הקריירה. הנוכחות והאישיות המגלומנית שלו הופכת אותו לסיוט עבור כל מאמן. בקאלי לא מהסס לומר את דעתו על שחקנים ולקבוע מי יפתח בהרכב. הוא לא סופר גם שמות גדולים, ולמעשה מייתר לחלוטין את תפקיד המאמן בסטיוואה.

סטטיסטיקה: 3 מאמנים ב-4 העונות האחרונות

סיפור מייצג:

"יש פה הרבה יותר תשוקה לספורט. אתה יכול לראות ברחובות טונות של אנשים שאוהבים אותך רק בגלל שאתה משחק בקבוצה שלהם. אני מרגיש כאן כמו כוכב קולנוע". הדובר הוא ג'וש צ'ילדרס, שחקן 20 מיליון הדולר לשלוש שנים שהביאה אולימפיאקוס בקיץ, בראיון שנתן ל-ESPN בשבוע שעבר. צ'ילדרס, בעונתו הראשונה מחוץ ל-NBA, עדיין לא התרגל לטירוף של הקהל בפיראוס, אבל דווקא נקודת המבט התמימה משהו, היא שמשקפת את הנעשה באולם השלום והאחווה. צ'ילדרס, כמו שחקנים רבים בעלי שם שהגיעו לפיראוס, נמצא כרגע על תקן משיח, אבל אותם טונות של אוהדים שמרעיפים אהבה, יודעים גם להטיח דרכמות, לקלל ולזרוק כוסות. תשאלו את פיני גרשון.

הסבר על המיקום:

11 עונות ללא אליפות או תואר אירופי, כשמנגד היריבה השנואה חוגגת בכל שנה, הופכים את אולימפיאקוס להר געש עבור מאמנים. ניתן להתווכח מה עדיף למאמן: קבוצה שבעה או קבוצה רעבה, אבל הרעב לתארים בפיראוס, בתוספת אוהדים פנאטיים אך הפכפכים, מעלה את הלחץ לגבהים חדשים ומאיים ליצור פיצוץ. בראש המערכת עומדים כיום האחים, ג'ורג' ופנאיוטיס אגילופולוס, עוד צמד אוהדים שרופים שהראו בקיץ שהם מוכנים לשים כל סכום, על מנת שיוכלו סוף סוף לחגוג. הכמיהה שלהם לתואר מקבילה לכמיהה החשובה לא פחות – לדפוק את פנאתינייקוס. אין זמן לבנות קבוצה, להתחבר, ולדבר על העתיד, אלא להשיג תוצאות כאן ועכשיו. אולימפיאקוס נבחרת ותיבחן בכל משחק ומשחק, וכשכישלון הוא לא אופציה, היכל השלום והאחווה הופך מדי שנה למקום השני הלחוץ בכדורסל האירופי.

סטטיסטיקה: 12 מאמנים ב-15 עונות מאז הופעת הבכורה של פרנצ'סקו טוטי בבוגרים

סיפור מייצג:

קיץ 2004. פאביו קאפלו נטש ליובנטוס, והמאמן צ'זארה פראנדלי התפטר ערב פתיחת העונה בשל מחלת אשתו. בצעד מפתיע מונה רודי פלר הגרמני לתפקיד מאמן הג'אלורוסי, ומיד גילה מי בעל הבית האמיתי במועדון. הקדנציה של פלר באולימפיקו הייתה קצרה מאוד, חודש ליתר דיוק. חודש שהספיק לפרנצ'סקו טוטי לארגן, בשקט ומאחורי הקלעים, מיני מרד. השחקנים התאמנו בחוסר רצינות ולא נשמעו להוראות המאמן. כשאנטוניו קסאנו לקח את הוראות הקפטן צעד קדימה ונטש את האימון על דעת עצמו, טוטי בצעד פוליטי נעמד לצד פלר, אבל מאחורי הקלעים האמבוש נמשך. בין לבין ספג גם השופט אנדרס פריסק מטבע לעינו במשחק ליגת האלופות, ורומא נענשה. לפלר התחיל להישבר. הפסד 3:1 לתשעה שחקנים של בולוניה גמר אותו סופית. "אני לא שולט בשחקנים", הודה בג'נטלמניות ועזב. טוטי שוב הוכיח שברומא, רק על פיו יישק דבר.

הסביר על המיקום:

ההתמודדות בלאמן את רומא, קבוצה שכן רואה את עצמה כאחת מאריות הכדורגל האירופי, כרוכה בהתמודדות עם תופעה לא שכיחה ברמות האלה, שחקן שנמצא ברמה אחת מעל המועדון. במשך 15 שנותיו בקבוצה הבוגרת, טוטי סיגל לעצמו מעמד של אליל, לא רק בקרב האוהדים אלא גם בקרב משפחת סנסי שמנהלת את המועדון. הסגידה למספר 10 מזכירה במובן מסוים את מקרה אבי נמני – מכבי תל אביב. התוצאה דומה, רומא זכתה בסך הכל באליפות אחת ושני גביעים בעידן טוטי, ולא באמת הייתה קנדידטורית לזכייה בצ'מפיונס או באופ"א. בשנים האחרונות, ניפה טוטי מהסגל כל שחקן שאיים על כס המלכות כמו קסאנו ומאנסיני, כשגם יחסיו עם אקווילאני, שמחפש לעצמו קבוצה בדחיפות, אינם טובים. מיותר לציין כי לוצ'יאנו ספאלטי לא נוקף אצבע. יתרה מזאת, דווקא בעונה שעברה כשטוטי היה פצוע, הקבוצה נראתה נפלא בלעדיו וחזרה למאבק האליפות. איך זה נראה השנה איתו? בטח כבר שמתם לב.

סטטיסטיקה: 7 מאמנים מאז עזיבתו של דל בוסקה ביוני 2003

סיפור מייצג:

בקיץ 2007, קצת אחרי שהשמפניה הספיקה להשפיע וחגיגות האליפות הראשונה מזה ארבע שנים עקרות הגיעו לקיצן, התכנס דירקטוריון ריאל מדריד לפגישה דחופה. לכל אחד מהמנהלים חיכה בישיבה דו"ח מסודר מאת המנהל הספורטיבי, פרדראג מיאטוביץ'. בסיום הישיבה הצביעו הנוכחים פה אחד: חייבים לפטר את פאביו קאפלו. "אנחנו צריכים לסגל לעצמנו צורת משחק יותר מרהיבה", אמר הנשיא רמון קלדרון לאחר הפיטורין. "דון פאביו" אמנם הצעיד את ריאל מדריד לאליפות, לא בצורה מרשימה, ועם הרבה עימותים עם שחקנים, אוהדים וההנהלה בדרך. אבל האיש סיים ארבע שנים איומות ללא תואר, ארבע שנות פרויקט הגלאקטיקוס, ארבע שנות סכסוכים וכוכבים מושמצים ואווירה עכורה. ארבע שנים של בזבוז סכומי כסף אדירים ללא תוצאות. בברנבאו לא היו מוכנים לשמוע. בדיוק כמו יופ היינקס, שזכה בליגת האלופות ב-1998, גם האיטלקי פוטר מתפקידו. מי שרוצה לאמן בריאל מדריד, צריך להראות גם דרך.

הסבר על המיקום:

ריאל מדריד נכנסת למקום השביעי בדירוג הלחץ כי גם מבחינה היסטורית היא תמיד הייתה מקום משוגע למאמנים. הקהל בברנבאו דורש לראות כדורגל התקפי וחגיגות שערים, ולא מסתפק בתוצאות והישגים בלבד. חברי ההנהלה מאמינים שריאל צריכה לשלם את הסכומים הגבוהים ביותר, על הגדולים ביותר. האמונה הזאת מביאה לנו סאגות מסטיק כמו זו של כריסטיאנו רונאלדו בקיץ. אם הייתם שואלים את ברנד שוסטר, הוא היה מוכן לוותר על הפורטוגלי. עוד חלוץ שכל כך חסר לו עכשיו? במועדון לא הקשיבו. מבחינה היסטורית מעטים מאוד המאמנים ששרדו בברנבאו תקופה ארוכה. חריג לכך היה מיגל מוניוז, שאימן במועדון 13 עונות בשנות ה-60 וה-70, אך מאז ספורים המאמנים ששרדו יותר משתי עונות רצופות. כמובן שכשזה אחד המועדונים העשירים והבזבזניים בעולם, הציפייה ואפילו הדרישה לתארים מתמדת, אבל לא על חשבון דרך.