נידונים לעבודת פרך

"אף אחד, אפילו לא אדם כמוני, לא מסוגל לזכור משחק כזה אלמלא מסיבת העיתונאים שהתקיימה אחריו. כשאלן דרבן (מנג'ר סטוק סיטי לשעבר – ע.מ) השתולל על העיתונאים שביקרו את הקבוצה שלו ואת הטקטיקה שלו. 'אם אתם רוצים בידור, לכו לראות ליצנים', נהם דרבן, במשפט שהפך לאחד המפורסמים בעשור. העיתונים האיכותיים אהבו אותו בגלל שללא מאמץ הוא סיכם את תרבות הכדורגל המודרנית. זו הייתה ההוכחה הסופית שהכדורגל הדרדר, שלאף אחד לא אכפת מכלום חוץ מתוצאות... עם השנים למדתי להבין שדרבן צדק. התפקיד שלו הוא לא לספק בידור, אלא לדאוג לאינטרסים של האוהדים שלו, כלומר להימנע מהפסדים". (ניק הורנבי, קדחת המגרש).

האמירה המדויקת הזאת, מתוך אחד מספרי הספורט הגדולים בכל הזמנים, רק מתחדדת עם הזמן. ג'וב של מאמן בקבוצת ספורט הופך כמעט לבלתי אפשרי. בכל מקום, בכל מצב. מאמן נבחרת ארגנטינה שוב מתפטר, מאמן מכבי תל אביב בכדורגל/סל שוב עולה על המוקד, מאמן הניקס שוב שוקע, מאמן בית"ר ירושלים שוב על המזוודות ומאמן ברזיל שוב חוטף בכותרות – וזאת רק דגימה קטנה מהחודשים האחרונים. נוכח הסערות האחרונות, ניסינו לבחור את 20 הג'ובים הכי קשים בספורט העולמי (כתבה מקבילה על הג'ובים בישראל תתפרסם בימים הקרובים), וזה באמת היה קשה. בואו נתחיל עם מקומות 20-11. תנו לנו את הדירוג שלכם בטוקבקים.

מקומות 20-16:

20. ליברפול – השם מחייב, אבל האוהדים הנוחים מתרכזים בעידוד ופחות בראשו של המאמן.

19. דטרויט פיסטונס – האצבע על ההדק קלה, הכוח של ג'ו דומארס הולך וגובר.

18. פאריס סן ז'רמן – לקהל המציק בבירה הצרפתית פשוט נמאס לראות את הקבוצה נכשלת, והם ממררים את חיי ההנהלה, השחקנים ובטח של המאמן.

17. הוראקן – הקהל פנאטי ואלים, והנשיא קרלוס בבינגטון, שחקן ומאמן עבר בעצמו, מרבה להתערב בעניינים מקצועיים.

16. אתלטיקו מדריד – כשחסוס חיל היה בין החיים, לעבוד בקלדרון היה סיוט. גם בלעדיו, הקללה שאופפת את הקולצ'נרוס עדיין באוויר.

סטטיסטיקה: 9 מאמנים ב-5 העונות האחרונות.

סיפור מייצג:

זמאגו סגאדין, אגדת כדורסל סלובנית מהלכת, ישן טוב באותו לילה בפברואר 2007. הקבוצה שלו הדיחה מוקדם יותר את אודינה האיטלקית ועלתה לרבע גמר היול"ב קאפ. הסלובני כבר החל לחשוב על שטרסבורג, היריבה הבאה, והמשך מאבק האליפות מול ז'לגיריס. כשקם בבוקר, הטלפון צלצל. על הקו היה הנשיא הכל יכול, גדווידאס ואינאוסקאס. ההודעה לתקשורת הייתה קצרה: "ההשפעה שלו על הקבוצה הייתה זמנית", הסבירו בריטאס את הפיטורין. מאחורי הקלעים, טענו שם שהסיבה היא האימונים המפרכים של המאמן הקשוח, שפוגעים, לדעת ואינאוסקאס כמובן, בסיכויי האליפות. סגאדין הפך בכך לדוגמא נדירה של מאמן שמפוטר דווקא אחרי ניצחון. ולא בפעם הראשונה באותה עונה. גם שרון דרוקר סבל באותה עונה מנחת זרועו של ואינואסקאס. הישראלי פתח את העונה מצוין עם מאזן של 2:13, אבל הנשיא טען כי הוא לא משתף מספיק שחקנים מקומיים והנחית עליו את הגרזן.

הסבר על המיקום:

ריטאס וילנה היא כוח עולה בכדורסל האירופי. הקבוצה בה כיכבו בעבר ארבידאס מאצ'יאוסקאס, רוברטאס יבטוקאס וגם שאראס, נהנית מקהל מוטרף וכסף גדול, מה שהופך אותה לאטרקטיבית ולאחת שעושה צרות לכל יריבה ביורוליג. יחד עם זאת, מדובר באחד המקומות הקשים עבור מאמן. רמת ההתערבות של ואינאוסקאס, בעיקר בעניינים מקצועיים, היא חסרת תקדים. בשנים האחרונות פיטר הנשיא כל מאמן שלא ראה איתו עין בעין והצליח להסתכסך גם עם הכוכב, רמונאס שישקאוסקאס. לעיתים נראה כי למרות ההצלחה היחסית באירופה, ואינאוסקאס שקוע בעיקר בליגה המקומית, ובמאבק עם ז'לגיריס השנואה. איבדת את האליפות המקומית? גם עלייה לפיינל פור האירופי לא תציל אותך. וחוץ מזה, למרות הכסף הגדול, וכפי שיעידו דרוקר, ספאחיה, סגאדין ואחרים, תשלום פיצויי פיטורין זה לא ממש הצד החזק של הנשיא הליטאי. זה מספיק כדי להכניס קבוצה קטנה לרשימה המכובדת הזאת.

סטטיסטיקה: 7 מאמנים ב-3 שנים, מאז רכש ולדימיר רומנוב את המועדון

סיפור מייצג:

שמונה ניצחונות רצופים משמונת משחקי הליגה הראשונים של עונת 2005/6 רשם המנג'ר ג'ורג' ברלי עם הארטס, מה שהיווה את הפתיחה הטובה בהיסטוריה של המועדון מאז 1915. כמה שבועות מאוחר יותר, השלים המיליארדר הליטאי רומנוב את השתלטותו הסופית על המועדון ובצעד ראשון הדהים את סקוטלנד עם פיטוריו של ברלי. הבעלים הסביר שברצונו להביא מאמן בעל שם עולמי. דובר על קווין קיגן, בובי רובסון, קלאודיו ראניירי ואוטמר היצפלד. בסוף הלכו שם על גרהאם ריקס, שחקן עבר של ארסנל, עבריין מין מורשע ומאמן כושל. האוהדים זעמו. עוד קודם לכן, הספיק רומנוב לפטר את המנכ"ל, פיל אנדרטון ולהיפטר גם מהיו"ר, ג'ורג' פולקס. במקומם של השניים סידר הבעלים השערורייתי ג'וב לרומן, בנו שעוד לא מלאו לו 30. ובחזרה לריקס, גם הוא לא הסתדר עם הבעלים ופוטר בהמשך אותה עונה, לאחר שטען בכלי התקשורת כי רומנוב התערב לו בקביעת ההרכב.

הסבר על המיקום:

מגוון הסיפורים ההזויים שקשורים לולדימיר רומנוב הוא זה שהכניס את הארטס לתחתית הרשימה, למרות העובדה כי לא מדובר במועדון פאר בקנה מידה אירופי. בסקוטלנד לא יודעים איך לאכול את האיש המוזר, ששמו נקשר בפרשיות רבות. רומנוב משמש בין היתר כספונסר של קבוצת קאונס הליטאית, ובמשך השנים העביר להארטס מאמנים ושחקנים מקאונס, בהעברות מהן נודף ריח רע במיוחד. כמות השערוריות שהאיש ייצר בתקופה של שלוש שנים פשוט בלתי נתפסת. כך, לדוגמא, איים לזרוק את כל השחקנים אם לא ינצחו באחד המשחקים, ואפילו האשים את ריינג'רס וסלטיק בשיחוד שופטים. מאמנים שעבדו איתו התלוננו לא אחת שמדובר ב"דיקטטור ששולף מהמותן", ובשנתיים האחרונות עבדו אצלו מאמני בובה ממוצא רוסי. גאידמק? רומנוב הוא הדבר האמיתי.

סטטיסטיקה: 13 מאמנים ב-9 השנים האחרונות

סיפור מייצג:

בחודש יולי 2006, שבוע לאחר גמר המונדיאל, שלח רטומיר דויקוביץ' הסרבי מכתב ליו"ר ההתאחדות הגנאית: "אני לא יכול להמשיך בתפקידי עקב מצבי הבריאותי", כתב מאמן הכוכבים השחורים, רגע לפני שעלה על המטוס וחתם על חוזה עם ההתאחדות הסינית. מאוחר יותר חשף דויקוביץ' את הסיבה האמיתית להתפטרותו: "יש עיתונאים שרדפו אותי מהיום הראשון בגאנה כי הם מתנגדים למאמנים זרים", סיפר, "זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי". ההצלחה של דויקוביץ' במונדיאל בגרמניה, שהיה הראשון בתולדותיה, ובו העפילה לשמינית הגמר והודחה רק על ידי ברזיל, לא עשתה רושם על אף אחד בגאנה. אבל הלקח לא נלמד. קלוד לרואה הצרפתי אימן בשנתיים האחרונות וסירב להאריך את חוזהו, ויש קולות הקוראים לפטר גם את המאמן הטרי, מילובן ראייבץ', שמונה רק לאחרונה.

הסבר על המיקום:

הבחירה במשרת מאמן הנבחרת בגאנה למקום ה-13, על חשבון נבחרות אפריקאיות אחרות למשל, נעשתה בגלל המצב המיוחד והבעייתי אליו נקלע מאמן במדינה. מצב שבכלכלה היה נקרא כשל שוק. מצד אחד, קיים לחץ עצום למנות מאמן מקומי, אך ההתאחדות, מסיבות פוליטיות בעיקר, מעדיפה ללכת על הזרים. אלא שהמשכורת שמוקצית למינוי עומדת על 300-500 אלף יורו לשנה, שכר שלא מספיק להביא מאמן זר בכיר. מינויים של מאמנים בינוניים מובילים למרמור יתר, גם בקרב המאמנים המקומיים שחשים מקופחים. המאמנים הזרים מתקבלים בחשדנות ובעוינות ונשפטים בחומרה על ידי התקשורת. אם נוסיף לכל אלה את ההצלחה המטאורית של הנבחרות הצעירות של גאנה, לעומת חוסר ההצלחה היחסי של הנבחרת הבוגרת, הרי שלפנינו סיר לחץ אחד גדול. אסור לשכוח שמדובר בנבחרת בה מככבים סופרסטארים כמו מייקל אסיין, מתיו אמואה וסולי מונטארי, אבל גם כזו שלא זכתה באליפות אפריקה מאז 1982. עכשיו ברור למה?

סטטיסטיקה: בשמונה העונות המלאות תחת הבעלות של מארק קיובן עלתה דאלאס בכל שנה לפלייאוף, ופיטרה שני מאמנים מצליחים.

סיפור מייצג:

אי שם לקראת סוף העונה הסדירה אשתקד, ובעיצומו של המאבק המרתק על מיקום בצמרת המערב, הגיעה לוס אנגל'ס לייקרס להתארח באמריקן אירליינס סנטר בדאלאס. בריאנט, גאסול והחברים כבר הובילו ב-20 הפרש, אבל המאבריקס חזרו רק כדי לרדת מנוצחים 102:100. בסיום המשחק חיכו העיתונאים דקות ארוכות למאמן, אייברי ג'ונסון, שהתעכב. למחרת הודלפה סיבת העיכוב הלא שגרתי ב-NBA: ג'ונסון והבוס שלו, קיובן, היו עסוקים בקרב צעקות והאשמות הדדיות באחד מהחדרים באולם. ההמשך כבר ידוע לכל, המאבס סיימו במקום השביעי במערב והפסידו בסיבוב הראשון בפלייאוף לניו אורלינס הורנטס לאחר חמישה משחקים. קיובן לא חיכה יותר מדי. 24 שעות לאחר ההדחה פוטר ג'ונסון, מאמן העונה לפני שנתיים.

הסבר על המיקום:

מארק קיובן הוא אולי לא מפטר סדרתי כמו הבעלים בקבוצות שדורגו נמוך יותר, אבל האופי שלו הוא שהופך אותו לבוס שקשה לעבוד איתו. התקשורת האמריקאית מכנה את הבעלות של קיובן כ"פנטזיית האוהד האולטימטיבית". הביליונר בן ה-50, תמיד היה ידוע כאוהד המאבס, והפיכתו לבעלים בינואר 2000 לא שינתה זאת. השילוב של בעלים, אוהד שרוף וטיפוס חם מזג, הופכים את קיובן לבעלים הצבעוני בליגה, אבל גם כזה שלמאמן אין ממנו שקט. קיובן יושב על הפרקט, מעודד, מתלהם, לא חושש להביע את דעתו ולספוג קנסות מהנהלת ה-NBA ולמעשה מרגיש כמו מאמן לכל דבר. עוד לפני פיטוריו של ג'ונסון, הסתכסך הבעלים גם עם המאמן הקודם, דון נלסון. לאחר שנתיים של סכסוך ארוך התפטר נלסון ב-2005. קיובן לא היסס לטעון שהקבוצה נראית טוב יותר תחת המחליף, ג'ונסון. בעצם, דברים דומים נשמעו גם על עידן ריק קרלייל שהחל בקיץ, כשקיובן גילה כי אולץ לפטר את ג'ונסון בלחץ השחקנים. נלסון זכה באוגוסט בתביעה בסך 6.3 מיליון דולר פיצויים מקיובן. אל תתפלאו אם ג'ונסון יהיה הבא בתור לתבוע.

סטטיסטיקה: 14 חילופי מאמנים ב-6 העונות האחרונות

סיפור מייצג:

כשהוא נמצא בסערת רגשות ועם מושג גדול לגבי עתידו, התייצב פרצ'סקו גווידולין מול המצלמות: "אנחנו צריכים לשחק באווירה של גיהינום", התייחס מאמן פאלרמו לקהל הביתי שלו לאחר ההפסד 3:2 לגנואה. "הוא שקרן", ענה נשיא המועדון, מאוריציו זמפאריני והגן על האוהדים. הודעת הפיטורין, הרביעית של גווידולין מפאלרמו בארבע שנים, הגיעה יום למחרת. זמפאריני החזיר לתפקיד את סטפנו קולאנטונו, אותו פיטר בתחילת אותה עונה, וממש לא שינתה לו העובדה שרק חודש קודם לכן הצהיר שלא יפטר את גווידולין ובטח שלא יחזיר את קולאנטונו. בתקשורת האיטלקית יודעים שציטוטים של זמפאריני לגבי עתיד מאמנים, צריך לקחת בעירבון מוגבל. מאוד מוגבל. 27 מאמנים פיטר זמפאריני ב-21 שנותיו בוונציה (עד 2002) ופאלרמו (מ-2002).

הסבר על המיקום:

האצבע הקלה מאוד של זמפאריני על ההדק הופכת את פאלרמו, קבוצה שמעולם לא זכתה בשום תואר, לאחד המקומות הקשים לאימון ברחבי היבשת. זמפאריני הוא מאמן שלא מוכן לקבל כישלון בשום צורה שהיא. שרשרת הפסדים קטנה, משחק לא טוב, והמאמן משלם את המחיר. באיטליה כבר מזמן הספיקו לנסות להבין את הנשיא בן ה-67. פיטורי מאמנים הם דבר שכיח בסריה A, אבל זמפאריני, שבאחת העונות פיטר את גווידולין והחזירו לאחר שלושה שבועות, הפך את העניין לאומנות של ממש. כבר לאחר המחזור הראשון בעונה הנוכחית פוטר קולאנטונו מתפקידו. מחליפו, דווידה בלארדיני, השיג מספר תוצאות טובות כולל ניצחון 1:2 בדלה אלפי ומיד קיבל חוזה לעונה נוספת. אלא שמאז הקבוצה ניצחה פעם אחת בחמישה משחקים, והשבוע הצהיר זמפאריני שהוא מעניק גיבוי למאמן. רוצה לומר: בלארדיני, תתחיל לארוז.