גיבוי אורות

באמצע שנות ה-80 המאמן רון אטקינסון הצעיד את מנצ'סטר יונייטד לחצי גמר גביע המחזיקות, ולמקום הרביעי בליגה האנגלית. נראה היה שאחרי כמה שנים קשות, הצבע האדום חוזר ללחיי האוהדים. עשרה ניצחונות רצופים בעונת 1985/86, אפשרו לאטקינסון להוציא כסף רב עבור שחקני רכש. אבל פתיחת עונת 1986/87 היתה קטסטרופלית, יונייטד התבוססו בתחתית, וב-6 בנובמבר 86' מונה אלכס פרגוסון למאמן.

הצליח? הסקוטי סיים את אותה עונה רק במקום ה-11, ועם ניצחון חוץ אחד בלבד. ההצלחה בוששה לבוא. בעונה הבאה פרגוסון סיים שני, אך ב-1988/89 הקבוצה שוב נפלה למקום ה-11. בעונת 1989/90 נתלה באולד טראפורד שלט עליו נכתב "שלוש שנים של תירוצים, וזה עדיין זבל". אחרי 5:1 משפיל בדרבי מול סיטי, הפרשנים כבר היו בטוחים שפרגוסון בדרך הביתה. אתם כבר מכירים את ההמשך.

לפטר או לא לפטר? זו אחת השאלות הגדולות בספורט. האם מאמן חדש יגרום לזעזוע שירים את הקבוצה? ואולי זה רק משבר קטן וזה חולף, ויש להמשיך להאמין בדרכו של המאמן הנוכחי? יש רגע "נכון" לשנות? במחזור רביעי או באמצע העונה? דוגמאות אין ספור יש לכאן ולכאן. רק לאחרונה ראינו את טוטנהאם חוזרת לחיים אחרי שהארי רדנאפ לקח את המושכות. אבל נדמה שדווקא האמונה במאמן, היא זו שיוצרת הצלחה בטווח הארוך, ואף תורמת לתדמיתו המקצועית של המועדון. הנהלת יונייטד האמינה בפרגוסון, וזה הדבר הכי טוב שקרה לה בשלושת העשורים האחרונים. מכבי תל אביב לא ממש האמינה ברן בן שמעון.

בשמונה השנים האחרונות מכבי תל אביב ביצעה שש פעמים חילופי גברי על הקווים, והמועדון סובל מחוסר שקט תמידי. אז מכבי היתה צריכה לגבות את בן שמעון, או לא? יכול להיות שהכדורגל הישראלי לוחץ מהר מדי על ההדק? "בארץ ממהרים לזרוק את התיק על המאמן, כי אין הנהלות יציבות”, אומר אלי כהן. "בעלי הקבוצות בעידן המודרני הם אנשי עסקים אקטיביים ומעורבים, שרוצים לקבוע ולהחליט. שחר הוא דוגמה לבעלים שפוי ומקצועי, שתומך במאמנים שלו".

אכן, הסדר שמשליט יעקב שחר בחיפה מהווה ניגוד מוחלט לבלאגן ששורר כבר שנים בקריית שלום. מעונת 2000/01 ועד לעונה הנוכחית אימנו במועדון שלושה מאמנים בלבד, שהוליכו את הקבוצה לחמש אליפויות. יכול להיות שהמאמן והשחקנים עבדו נכון ביחד, והשאלה היא מה מחזיק את העסק מחובר, גם כשהתוצאות מאחרות להגיע. “למדנו בספורט שגם כשזה נראה מושלם, זה יכול להיות אחרת”, אומר שלום תקווה. "גם אם מחתימים כוכבים גדולים, מאמן בעל ניסיון ואישיות ונהנים מתקציב גדול, הכל קורס. אם מאבדים אמון אחד בשני, זה מתפרק. האמון והאמונה העצמית בשילוש הנהלה – מאמן – שחקנים, היא שתקבע אם יינתן גיבוי או לא, אם העסק ימשיך לעבוד או יתפרק".

“למאמן לא צריך לתת גיבוי, צריך לתת לו לעבוד", מסביר חזי מגן את תפיסת עולמו. בני יהודה זה מועדון שנמנע ככל האפשר מפיטורי מאמנים, ומגן סבור שגיבוי מוליד הצלחה עתידית. "השיקול היחיד בפיטורים הוא האם המאמן שולט בקבוצה או לא", אומר מגן, "בכדורגל אין נוסחאות, אבל מכבי חיפה מגבה, לא מפטרת והיא דוגמה למועדון מצליח".

מה יוצר את הסדק הראשון בקבוצה? מתי מתחילים לפקפק בדרכו המקצועית של המאמן? הקלישאה אומרת שכשההנהלה מודיעה שהיא מגבה, המחליף כבר בדרך. השחקנים הם הראשונים שמריחים את הדם. “מאמן יכול לאבד סמכות מכמה סיבות", מונה תקווה, "חוסר אמון שההנהלה משדרת כלפיו, תקשורת לקויה עם השחקנים או קהל שאינו תומך בו. השחקן בקבוצה מרגיש, בודק, יודע, חושב, מבין את המצב ומזהה את הסדקים. השאלה החשובה היא מה קורה במערכת. אישיות המאמן היא קריטית בהקשר הזה. בני אדם אוהבים לראות אנשים שהם מנהיגים. שחקני כדורגל מצפים למאמן בעל אישיות, לאדם כריזמטי, ולכן לאישיותו יש השפעה חזקה על המצב".

אלי כהן עבר לפני עונת 1996/97 רגעים לא נעימים. אחרי שהכין את בית"ר לעונה, חלק משחקניו זומנו למחנה האימון של הנבחרת. “אימוני הנבחרת היו קשים, השחקנים חזרו כבדים ואז חטפנו חמישייה מבודו גלימט. היתה אכזבה גדולה. שבוע אחר כך סיימנו משחק גביע טוטו נגד הפועל טייבה בתיקו ואז הקהל כבר השתולל. ניערו לרונן חרזי את האוטו, היה טירוף. אלו היו השבועיים הקשים בקריירה שלי, וממש הרגשתי את חרב הפיטורים". אבל אז הקבוצה שבנה כהן התחברה לה ופתחה את הליגה עם סדרה של ניצחונות מרשימים. “ארגנתי את השחקנים המנהיגים ומינפתי את העסק, ובסוף אותה עונה זכינו באליפות". אלי כהן ניצח במחזור הפתיחה של אותה עונה את מכבי פתח תקוה 0:3 באורווה, וסביר להניח שכל תוצאה אחרת באותו משחק היתה שולחת אותו הביתה. לא היה כאן שום עניין של גיבוי מצד ההנהלה, אלא מבחן למאמן. במקרה הזה כהן הצליח, התוצאה יכולה היתה להיות שונה, וכך גם גורלה של אותה עונה.

"בני יהודה זה מועדון שמכבד ואוהב את אוהדיו, אבל תפקיד ההנהלה הוא לנהל ותפקיד המאמן הוא לאמן", אומר חזי מגן. אבל נראה שבקבוצות קטנות קל יותר לגבות. בקבוצה גדולה נוברים בכל חור, ואילו הן נשכחות. בעונה שעברה היו אלה הרצליה וכפר סבא שגיבו את מאמניהן, ומצאו עצמן בלאומית. אריאל שיימן, בעל מוניטין של מפטר סדרתי, דווקא גיבה את פרדי דוד. "אני כבר ארבע שנים לא פיטרתי מאמן", מסביר הבעלים של הרצליה. "כשמרגישים שמאמן מפסיק להשפיע, צריכים לשנות ומהר, ויש סיכוי שזה יצליח. היה לי קשר טוב עם פרדי דוד, והאמנתי שיצליח. ההחלטה על ביטול הניצחון הטכני על בית"ר לקראת סוף העונה, ופציעתו של דייהו דייויס, השפיעו. זה היה מאוחר מדי ולא היה טעם לפטר".

"קשר טוב בין מאמן לשחקניו הוא לא משתנה שצריך להתחשב בו", אומר שיימן, "יש להתחשב רק בתוצאות של העבודה המשותפת. הפתרון היחיד שנשאר הוא להחליף את המנהיג". אבל אמון בין מאמנים להנהלות יכול לתרום לגיבוי, וכשהמאמן הוא אחד שצמח במועדון, ברור שהקהל יהיה סובלני וסבלני יותר. פפ גווארדיולה נחשב לסמל של ברצלונה, ולאפורטה ידע לספר ש"כבר בדצמבר 2007 קרויף אמר לי שהוא בשל לתפקיד". לכאורה, מעמדו איתן כסלע, אבל ברצלונה פתחה את העונה עם הפסד מביך לנומאניסה ותיקו ביתי עם ריאל סנטאנדר, והאוהדים, שזעמו באותה תקופה על הנשיא לאפורטה, הציבו סימני שאלה לגבי פפ. מאז, ברצלונה החלה להפגין כדורגל שובה עין ולנצח כל מה שזז, מה שגרם לשקט תעשייתי במועדון. הנהלת ברצלונה הביעה אמון, וכיום היא באה על שכרה.

הלחץ במועדונים קטנים שונה מאלו הגדולים, ונדמה שלקבוצות הגדולות "קל" יותר להחליף מאמנים. “הגודל כן קובע”, מסכים תקווה. "יש השפעה לכמות הקהל והיקף הסיקור של קבוצה גדולה. לקבוצות הגדולות יש שחקנים בכירים יותר ומאמנים יקרים יותר וגם, כמובן, תקציב גדול יותר. לכן ההחלטות והלחץ הוא אחר וקל יותר לשנות. בקבוצות קטנות, בהן התקציב קטן והאוהדים מגיעים בטרנזיט, זה אחרת".

מי משפיע יותר מכל על המצב, השחקנים? דרכו המקצועית של המאמן? התקשורת? מתי מאמן מתחיל להרגיש שהוא מתקרב לסוף דרכו בקבוצה? “במועדון גדול, אם הקהל מסמן אותך, אתה גמור", אומר אלי כהן, “אם הקהל נכנס לטירוף, אי אפשר לעצור אותו, ואין דרך חזרה. כדור השלג מתחיל להתגלגל".

"אחרי שהצלתי את בית"ר מירידה, נשארתי עוד עונה, ולא היה כסף", נזכר כהן, "את האוהדים לא עניין התקציב, הם רצו תוצאות. כשעזבתי את הקבוצה הביאו מאמן מהנוער, ולא הביאו חיזוק. הקהל הבין שהלכה העונה, והכל נרגע. בעונה שלאחריה אוחנה סבל מאותה בעיה, ורק בואו של גאידמק שינה את פני הדברים. המאמן יכול להרגיש מתי הוא לא מקבל גיבוי. במועדונים הגדולים הקהל אקטיבי ולוחץ, וכשאין תוצאות אתה מרגיש את החרב מרחפת סביבך”.

לעתים נדמה שגם אם אתה כוכב עבר ובן בית, כמו אוחנה או גווארדיולה, רק התוצאות ישאירו אותך על הקווים. האוהדים חשובים, אבל ראייתם שטחית, הם רוצים שהקבוצה תשחק יפה ותנצח. במועדונים הגדולים הקהל נותן את הטון, וחורץ את דין המאמן לשבט או לחסד. אבל עניין הגיבוי תלוי אך ורק בהנהלה ובקו שהיא מתווה מול הקהל. מועדונים כמו מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה, ולהבדיל מכבי חיפה, מגבים את המאמנים שלהם, והתוצאות ניכרות. גם אם אין הצלחה מידית, האופן שבו ההנהלה עומדת בלחצי הקהל, משדרת גם למאמנים שכאן העניינים מתנהלים אחרת. מאמנים יודעים שהסיכון שימצאו את עצמם ללא עבודה באמצע העונה, קטן יותר במקומות כאלה. שקט, עובדים.