העונה עוד לא אבודה

מי שמחפש דוגמה שתמחיש עד כמה הספורט הישראלי יכול להיות הזוי, כדאי לו להיזכר במעלליו של גיא לוזון בעונה שעברה. לוזון, כזכור, החל את העונה בהפועל תל אביב, פתח רע, עמד על סף הדחה, ולקראת המפגש מול מכבי פתח תקוה לכולם היה ברור שהמשפחה "תעזור" לו לצאת מהמשבר. אבל האדומים הפסידו 2:1, שבועיים לאחר מכן המאמן התפטר, ובאופן מפתיע, מי שהסכימה להחזיר אותו לחיקה הייתה לא אחרת מאשר מכבי פתח תקוה, שפיטרה את עופר פביאן, שהחליף את יוסי מזרחי, ששוחרר לקפריסין. באופן עוד יותר מפתיע, לוזון התפטר גם מפתח תקוה, ומי שהחליף אותו היה ניצן שירזי, שרק כמה שבועות לפני כן פוטר מבני יהודה. העונה לוזון מאמן את אותה בני יהודה, בעוד שירזי התפטר ממכבי פתח תקוה עוד לפני שהעונה החלה והחליף את לוזון בעמדת הפרשן של צ'רלטון.

רכבת ההרים הזו רק מעידה על כך שהמציאות אצלנו עולה על כל דמיון. אנשי מקצוע שנפרדו בטריקת דלת מוצאים את הדרך חזרה בזמן קצר ביותר. חטאי העבר נזנחים כלא היו, הכל נסלח, הכל נשכח, אין משקעים, אין מטענים, הכל אפשרי. רק ההגיון שלנו צריך להשלים פערים ולעכל הכל. מעונה לעונה הכל נהיה יותר מוזר, יותר הזוי, יותר מפתיע, עד ששום דבר כבר לא מפתיע, הזוי או מוזר בשבילנו. העונה כבר קיבלנו את אבי נמני כמאמן מכבי תל אביב החדש ועמוס לוזון כיו"ר מכבי פתח תקווה החדש ישן, אבל זה עדיין לא מספיק מחופף. הנה עוד כמה רעיונות כדי שנראה כאן עונת ספורט ישראלי במיטבה.

הבעיה של מכבי תל אביב היום היא לא אפי בירנבוים. הבעיה של מכבי תל אביב היא שמאז עזיבתו של פיני גרשון, אף מאמן לא מצליח לתעל את הלחץ ביד אליהו לכיוונים חיוביים. ספאחיה, קטש, שרף ועכשיו גם בירנבוים, כולם סירי לחץ עצבניים שלא מסוגלים לראות בעיניים מרוב מיקרופונים. פיני לא רואה מיקרופונים, הוא אוכל אותם לארוחת בוקר, וחשוב מכך - הוא פנוי. שמישהו ירים טלפון לרענן כץ ויארגן כבר סולחה.

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? עוד הפסד-שניים לציבונה או לה מאן, עם קורטוב תבוסה לעירוני רמת גן, ובהנהלת מכבי ישתכנעו שצריך שינוי והגיע הזמן להתפייס. גרשון, כרגע נטול קבוצה, יבוא ויעשה סדר. לאנתוני פארקר יישבר מהבינוניות של טורונטו ולשאראס כבר מזמן אין כוח לחמם את הספסל של פנאתינייקוס (אולי לינור תעשה סימנים של קאמבק, הא?). השניים האלה ישמעו, יחשבו, יגיעו ליד אליהו, ואת התוצאה אתם כבר יכולים לנחש בעצמכם - נאום ניצחון עם גביע אירופה בפארק הירקון.

בעוד הצרות נערמות על ארקדי גאידמק בקצב מהיר יותר מזה שבו קלארק קנט הופך לסופרמן, כבר קיבלנו מסר ראשון בתקשורת: מאיר פניג'ל עשוי לחזור לבית"ר. לא טוב? למה, כבר שכחתם שם במזרחי מי הציל לכם את הקבוצה אחרי גד זאבי?

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? לא צריך יותר מדי, זה פשוט עומד לקרות, אולי אפילו בשבוע הבא, כשארקדי גאידמק יבין שהוא לא ראש עיריית ירושלים ושבית"ר לא עזרה לקריירה הפוליטית שלו. הקבוצה איבדה את הרוח שלה, והגיע הזמן להחזיר לה את הקבוצה למקורות, לזהות הירושלמית שלה. זה יתחיל על הקווים, שם חובה להציב סמל, לא את ראובן עטר. דרוש סמל שבבירה מזוהים איתו, סוג של אלי אוחנה. בעצם, למה סוג של? פשוט את אלי אוחנה. השלב הבא יהיה לנקות את המגרש מכל מיני פרימדונות כמו עידן טל ומיכאל זנדברג, ולהביא נינג'ות כמו מנור חסן ואופיר עזו. חזרתו של אברהם לוי תהיה הצעד הטבעי הבא, ושמענו שגם דדש חזק בעניינים. גם חברות המפיות שמעו, המניות שלהן נוסקות ב-80 אחוזים בבורסה.

די, בואו נודה על האמת - הפציעה המסתורית הזו של ניר דוידוביץ' לא באמת קלה ולא באמת רק ברגל. כולנו יודעים ש"עוד שבועיים בחוץ" הופכים ל"עוד חודש בחוץ" ומכאן הדרך לסיום העונה קצרה. אמיר אדרי לא גילה יציבות עד עכשיו, ולדודו אוואט אין קבוצה כבר כמעט חצי שנה. הבנתם לבד, או שגם לתרגיל החיבור הפשוט הזה אתם צריכים מחשבון?

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? אחרי תקופה ארוכה שבה לא שיחק ושני משחקי נפל של אדרי, שבעקבותיהם תעלה הפועל פתח תקוה לפסגה, אוואט יגיע לחיפה בינואר. הוא יצעיד אותה לאליפות בפוטו פיניש ומשם למוקדמות ליגת האלופות. בעונה הבאה יימנע הריטואל הקבוע של השערים הטיפשיים שסופג דוידוביץ', וחיפה תגיע לשלב הבתים. אחרי 0:0 הרואי בקאמפ נואו, ישאל ז'ואן לפורטה מי השוער האלמוני הזה ("הוא חדש? אף פעם לא שמעתי עליו") וסופסוף ייתן לו חוזה בברצלונה.

למה זה הפתרון הנכון לחיפה ולנבחרת? לחיפה - כדי שיעקב שחר יסתכל על דוידוביץ' המתוסכל ויצטט לו מתוך 'מציצים': "זה בשביל הדגים, זה בשביל הפצצות וזה בשביל כל הבלגאן שעשית לי בקבוצה". לנבחרת - כי קשטן יוכל לקרוא על המריבות בין אוואט לדוידוביץ' כל העונה ולא רק לפני משחקים שלו. סופסוף תהיה לו סיבה אמיתית להתעניין במה שקורה בליגת העל.

אבי נמני קיבל את ההודעה שהוא צריך לעמוד על הקווים של מכבי תל אביב בהבעת פנים של חובש במילואים שמגלה מעטפה חומה בתיבת הדואר. כל שריר בפניו של נמני אחרי מינויו העיד על הרעד והחיל, שאותם חש רק מעצם המחשבה שמעכשיו הוא לא יושב ביציע אלא יורד לספסל. בתוך חודש זה ייפסק, כי לנמני לא יהיה עוד כוח להעביר מסרים דרך מרקו בלבול, ואז יחפשו הצהובים מאמן פנוי בחוץ. יצחק שום? רוני לוי? ניר קלינגר!

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? קודם כל, היפנוזה לאוהדים. אחר כך, אחרי תקופה קצרה על הקווים, נמני יבין מה הרגישו מאמני הקבוצה בשנים האחרונות וייזום סולחה מתוקשרת עם קלינגר, לשמחתם של יושבי שער 11. אחרי ההתנסות בליגה המקצוענית הראשונה בקפריסין (בקפריסין!), יחזור קלינגר מחושל יותר, ותסמכו עליו שעם כמויות המזל שיש לו, אין מצב שקמאנאן יבעט לשמיים מול שער ריק.

זה נכון שאינטר של ז'וזה מוריניו רחוקה רק נקודה אחת ממילאן שבפסגה, אבל כל בר דעת יודע שזה לא ממש זה. אינטר צריכה מנהל טכני, כזה שישתיק את הבלגאן והמהומה שמאחורי מוריניו, שייתן לו גב ברגעים הקשים. ואם גם זה לא יילך, עדיף לתת למישהו אחר למשוך את הקבוצה קדימה. למשל, למנהל הטכני, שהוא, במקרה, אברהם גרנט.

מה צריך לעשות כדי שזה יקרה? מוריניו איבד את הטאץ' והשאיפות של אינטר לא מסתיימות בסרייה A, אלא חודרות עמוק לליגת האלופות (3:3 נגד פמגוסטה זו לא תוצאה שמבשרת טובות). האם הפורטוגלי יהיה זה שיעשה משהו עם חבורת הלוזרים הזו? האם הוא ינצח את ליברפול? לא, בשביל זה יש רק איש אחד שמתאים למשימה. עם המינוי של גרנט יצוטט דידייה דרוגבה ב"סאן" ויכריז: "אני רוצה לשחק רק באינטר", וג'ון טרי ינצל את המינוי כדי לברוח מסקולארי ומצ'לסי. הפעם, אברם יהיה מספיק חכם כדי לא לתת לו לבעוט את הפנדל האחרון.