תשובות, כאן ועכשיו

אז בסוף ג'ו דומארס כן פירק את החבילה של דטרויט, כפי שהבטיח. זה כבר הקיץ השני ברציפות שמסתובבות בו שמועות חמות על רצון של נשיא הפיסטונס לפרק את אחד הסגלים האיכותיים של חמש השנים האחרונות ב-NBA, ולפנות בכיוון חדש.

בדרך כלל דובר על נסיון להביא סופרסטאר תמורת שניים מארבעת הגדולים (צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון, טיישון פרינס וראשיד וואלאס), או להביא כמה צעירים מבטיחים. בסוף יצא סופרסטאר מזדקן, אלן אייברסון, כאשר לדנבר נשלח אחד הגדולים - בילאפס, אליו נוסף אנתוניו מקדייס, בעיקר להשלמת סך המשכורות, כדי שיתאים לחוקי הליגה (וצ'איק סאמב! אסור לשכוח שגם צ'איק סאמב עובר לדנבר!).

מי נפל על הראש הפעם? בטח לא דומארס. מדובר בטרייד נכון מבחינת דטרויט. הבעיה העיקרית היא שאחת משתי הסיבות שהופכות אותו לנכון מזכירה מאוד את הסיבות שהביאו את פיניקס להביא את שאקיל אוניל במקום שון מריון ואת דאלאס להביא את ג'ייסון קיד במקום דווין האריס. בכל המקרים היתה תחושה שהסגל הנוכחי מיצה את עצמו ולא מסוגל לקחת אליפות, ולכן דרוש שינוי.

אייברסון מביא עימו את אחת התחושות החשובות בספורט - רעב. כל מה שחסר לו בקריירה זו טבעת, והוא יודע שזה כנראה יהיה הצ'אנס האחרון שלו. לקיד זה לא עזר לדחוף את דאלאס למעלה, אבל כאשר מדברים על חשיבות הרעב קשה שלא לחשוב גם על קווין גארנט. ל-AI אמנם אין יכולת ליצור סיטואציה אידיאלית כמו שעשה הביג טיקט בבוסטון, אבל הפעם הוא מגיע לסיטואציה אידיאלית מראש. בטח בהשוואה לדנבר, שלא יכלה לספק סיטואציה גרועה יותר גם אם היו ממנים שם את מראדונה למאמן.

מקריאה של תגובות ופרשנויות עולות שתי תמונות שנראות לי בעיתיות. הראשונה היא התחושה שדטרויט הופכת לקבוצה הרבה פחות טובה בגלל שאייברסון מחליף את בילאפס. בזמן שכולם מדברים על הירידה ביכולת של AI בשנתיים האחרונות כמעט אף אחד לא מדבר על ההיחלשות של בילאפס, בעיקר ברגעים החשובים. ב-2004 וב-2005 הוא היה אחד משחקני הפלייאוף הטובים בליגה והתעלה כמעט בכל משחק גדול, מאז הוא חי על הקרדיט של השנתיים האלה. בסדרות החשובות של הפיסטונס בשנים האחרונות התפקוד שלו היה בינוני ומטה, כולל מול שני פישרים כמו דניאל גיבסון ורייג'ון רונדו. אם צריך לבחור עם מי משניהם ללכת למשחק פלייאוף גדול, אני הולך עם התשובה בלי לחשוב פעמיים.

פרשנות בעיתית נוספת שעולה בתקשורת האמריקאית היא שהטרייד בכלל לא קשור לאייברסון, אלא לחוזה הגמור שלו. אין ספק שהחוזה הגמור משמעותי ושיש לו השלכות מעניינות, אבל זה לא אומר שהעונה הקרובה היא לפרוטוקול בלבד. דטרויט אמנם מאבדת את ניהול המשחק הנפלא על חצי מגרש של בילאפס ואת קבלת ההחלטות המצוינת שלו, אבל מרוויחה סקורר אדיר וכוכב אמיתי שידאג שלא בכל סדרה חשובה ליריבה יהיה את השחקן הטוב על המגרש. בשנתיים האחרונות הורגש החסרון בכוכב שכזה, בייחוד ברגעי האמת, אז בדרך כלל הכשרון הוא זה שמכריע את ההתמודדויות (ד"ש מלברון).

האם הטרייד משפר את הסיכויים של דטרויט ליותר לזכות העונה באליפות? בהחלט כן. בעיקר כי לפניו הפיסטונס היו יותר מועמדים לכאורה מאשר מועמדים אמיתיים. בדיוק כמו פיניקס ודאלאס בשנה שעברה, גם דטרויט לוקחת כאן הימור שיש סיכוי גבוה שייכשל (כי לאייברסון עדיין יש חסרונות משמעותיים ולא בטוח שהוא מתאים לקבוצה), אבל אם יצליח עשוי לעזור להם לבצע את הצעד הנוסף שהיה חסר להם. לעומת השמשות והמאבריקס, הבוכנות עושות את השינוי בפתיחת העונה, כך שיהיה מספיק זמן להתאקלמות. מי שחושב שלדטרויט היה צ'אנס ריאלי לאליפות לא אמור לאהוב את הטרייד הזה, מי שמאמין שהסגל הנוכחי גמר את הסוס צריך להיות מרוצה.

כאן, ורק כאן, נכנס עניין החוזה הגמור שהופך את הטרייד למוצלח כל כך מצדו של דומארס. במידה והניסוי ייכשל, הפיסטונס ימצאו עצמם עם כ-22 מיליון דולר מתחת לתקרה בקיץ הבא, בזכות סיום החוזים של אייברסון וראשיד וואלאס. אלמלא הטרייד, הם היו נשארים עם בילאפס לעוד שנתיים, אותן יסיים בגיל 35, מה שהיה תוקע את תהליך הבניה עד 2012. בדטרויט מרבים לדבר על דור העתיד, והשחקן המשמעותי בדור הזה הוא הפוינט גארד רודני סטאקי, שיהיה המרוויח הגדול במידה ואייברסון לא ימשיך. לרצון לפנות מקום לסטאקי היה חלק חשוב בטרייד הזה, ועל דומארס לקוות שהצעיר יעמוד בציפיות הגדולות ממנו.

מה דומארס יעשה עם כל הכסף הפנוי הזה? יש סברה שאומרת שהוא מפנה אותו עבור לברון ג'יימס ב-2010, שזו מטרת העל שלו, ושדטרויט הפכה למועמדת הראשית להשיג אותו בעקבות הטרייד. אך אין סיבה שהוא יהיה כל כך נעול על המלך שעשוי להעדיף את ניו יורק או להישאר בקליבלנד.

הצורך העיקרי של דטרויט הוא בשחקן פנים. בלי ראשיד ומקדייס (שהשנה גם ככה חשיבותו היתה פחותה) הפיסטונס יישארו עם הצעירים ג'ייסון מקסייל ואמיר ג'ונסון, לא צמד גבוהים פותח של קונטנדרית. לכן, לא בטוח שאם תהיה לדומארס אופציה להביא את קרלוס בוזר בקיץ הקרוב הוא יוותר עליה, ויכול להיות שהמטרה האמיתית שלו ב-2010 היא כריס בוש, השחקן שהוא צריך היה לבחור ב-2003 במקום את דארקו מיליצ'יץ'. מצד שני, גם עמרי כספי היה עוזר לו יותר ממיליצ'יץ', כך שזו לא חוכמה גדולה.

איך הטרייד הזה נראה מהצד של דנבר? תלוי. מצד אחד, אין ספק שהוא משפר אותם. גם אם מקדייס יחליט לא להגיע לקולורדו בסופו של דבר, כפי שכבר נרמז, עצם ההבאה של אחד הפוינט גארדים היעילים בליגה היא יתרון עצום. עם בילאפס בחמישיה ההחלטות יהיו טובות יותר, כרמלו יחזור להיות הסקורר המרכזי, פצצת הכשרון ג'יי אר סמית תוכל לפתוח בחמישייה, וגם לינאס קלייזה היעיל יראה יותר דקות כמחליף.

סימן שאלה גדול קשור במוטיבציה של בילאפס להתחיל מחדש בקבוצה הרבה פחות טובה ומאורגנת מכפי שהתרגל בשנים האחרונות. חשוב לזכור שצ'ונסי הוא יליד דנבר ולמד בקולורדו, כך שעבורו מדובר בשיבה הביתה שיכולה להפוך את המעבר לבעיתי פחות מבחינתו. לכן ניתן להניח שבסך הכל לא תהיה נפילה משמעותית מצידו ושהוא ישפר את הנאגטס וישדרג את הסיכויים שלהם להעפיל לפלייאוף,, מה שלא היה מובן מאליו לפני הטרייד.

אבל כאן עולה השאלה הרצינית. האם הטרייד הזה היה שווה עבור קבוצה שהמקסימום שהיא מסוגלת הוא להגיע לפלייאוף? הרי יש לפחות 4-5 קבוצות במערב שעדיין יהיו בוודאות טובות יותר, כך שאפילו לעבור סיבוב תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. על אליפות הם לא יכולים לדבר אפילו בלחישה. בקיץ הנאגטס ויתרו על מרכוס קמבי ונראו בדרך לבנייה מחדש, פתאום הם מחליפים חוזה גמור ענק בפוינט גארד בן 32 עם לפחות שלוש שנים בחוזה, ובדרך מבטיחים שלא תהיה להם שום גמישות לפחות בשלוש השנים האלה.

אם הנאגטס רצו להשתמש בחוזה הגמור של אייברסון לבנייה מחדש הם היו צריכים להתעקש על שחקנים שמסוגלים לתרום בעתיד, לא רק בשנתיים הקרובות. כך שלמרות שהטרייד הזה משפר את דנבר בטווח המיידי, הוא רק יפגע בסיכוי שלהם להוות גורם רציני בצמרת הליגה לפחות לעוד 4-5 שנים. למי ששכח, זאת המטרה של קבוצת NBA.