את כור ההיתוך הזה אי אפשר להפציץ

חמישה ימים לאחר שכוחות אמריקניים פשטו על מבנה במזרח המחוז הסמוך לגבול עם עיראק, בדיר א-זור שיוועו התושבים המקומיים בשישי האחרון להתקפה. קבוצת "אל-פתווה" המקומית התקשתה מאד במגרשה הביתי נגד "אל-מאג'ד" במסגרת המחזור הרביעי של הליגה הסורית הבכירה, אך שער מאוחר בדקות הסיום הבטיח לה לפחות נקודה חשובה להמשך העונה.

העיר דיר א-זור עלתה לכותרות יותר מדי פעמים במהלך השנה האחרונה, לא ממש בהקשרים הנכונים. נווה המדבר המזרחי של סוריה, השוכן לגדותיו של נהר הפרת על הגבול עם עיראק, ידוע בפסטורליות יוצאת דופן ובפשטות תושביו. כל אלו, יחד עם הריחוק מעין הסערה (העיר מרוחקת כ-450 ק"מ מהבירה דמשק), מושכים למרבה הצער גם אלמנטים פחות סימפטיים. בספטמבר שעבר היה זה על פי ההערכות כור גרעיני שסוריה פעלה להקים בחשאי וללא פיקוח מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית באיזור, והופצץ – לפי פרסומים זרים – על ידי חיל האוויר הישראלי. בראשון האחרון היו אלו כוחות אמריקאיים שתקפו חוליית טרור של ארגון אל-קאעידה שהיתה אחראית על העברת אמל"ח, כספים וכוח אדם לתוך עיראק השכנה ממזרח.

אבל בדיר א-זור חיים גם כ-230 אלף תושבים. על מתקן הגרעין שככל הנראה הוקם בסמוך לעירם הם שמעו רק אחרי התקיפה, והשתלטות של גורמי אל-קאעידה על האזור בו הם חיים מפחידה אותם לא פחות ממה שהיא מפחידה את האמריקאים, או את משטרו של בשאר אל-אסד. אז בתקופות כאלה, הם לבטח ישמחו לקצת שפיות. ואת זה אמורה לספק להם קבוצת הכדורגל העירונית, "אל-פתווה".

מועדון אל-פתווה, מהוותיקים שבמועדוני הכדורגל בסוריה, הוקם בשנת 1950 תחת השם "אל-ע'אזי". בשנת 1971, לאחר ההפיכה של חאפז אל-אסד ותפיסתו את השלטון, פורקו כל המועדונים והוקמו מחדש בכפיפות להתאחדות הספורט שהוקמה על ידי המשטר החדש, ועל חורבותיו של "אל-ע'אזי" הוקם "אל-פתווה".

משמעותו המילולית של המונח "פתווה" בערבית הוא "בחרות" ו"גבורה", והמועדון חרט על דגלו את שלושת הערכים "אמנות, מוסר וכוח". בימי הביניים היה זה כינוי למסדרים רוחניים של אבירים מוסלמים, ובתקופה המודרנית אומץ המונח על ידי ארגוני נוער בעלי מסר צבאי שפעלו במספר מדינות ערב. במיוחד זכור הוא לשמצה כשמה תנועת הנוער הפאשיסטית שפעלה בשנות ה-30 בעיראק במתכונת של הנוער ההיטלראי ובתמיכתה של המפלגה הנאצית.

מועדון "אל-פתווה" נטוע עמוק בחיי הקהילה בדיר א-זור. המשחק ביום שישי, הראשון לאחר התקיפה האמריקנית, נפתח בדקת דומייה לזכר קורבנות התקיפה, והשחקנים שיחקו עם סרט שחור לזרועותיהם. היוזמה, מסתבר, הגיעה מלמטה, והתגבשה בתוך פורום האוהדים הרשמי באינטרנט, שהעבירו את הבקשה לקפטן הקבוצה, פאתח אל-עומר.

הכדורגל בסוריה – כמו, בעצם, בכל מקום בעולם – הוא חלק בלתי נפרד מהמארג החברתי והשלטוני ואינו פועל בבועה נפרדת מהם. ולכן, במדינה המנוהלת על ידי משטר טוטליטרי והפכפך, אשר לעתים נראה כי בעצמו אינו יודע לאן פניו מועדות, גם הספורט מפגר – בינתיים לפחות – אחרי שאר מדינות האזור.
רק לפני חמש שנים נכנס הכדורגל הסורי לעידן המקצוענות. קבוצות עברו לידי ידיים פרטיות, ושחקנים החלו להשתכר מהמשחק למחייתם ולעבור בין הקבוצות. גם שחקנים זרים החלו לזרום לליגה, על מנת לשפר את הרמה. מהפכת המקצוענות בכדורגל הסורי, חלק מניסיונותיו של המשטר להתאים את עצמו למציאות הכלכלית המשתנה ולשחרר מעט מאחיזתו הלוחצת, עודנה סובלת מחבלי לידה קשים. אך עם זאת, ניצנים חיוביים של התופעה כבר מתחילים להיראות, לפחות כלפי פנים.

במשך שנים היה זה מועדון "הצבא" – "אל-ג'יש" – שגלגל את כל חוליי המשטר והחברה הסורית לפתחם של מגרשי הכדורגל. המועדון הדמשקאי, המנוהל על ידי אנשי צבא נאמני משפחת אל-אסד, נהנה מתמיכתם המובהקת של מנגנוני המשטר. הוא אף ידע להפיק תועלת ממעמד זה, וכל כישרון צעיר שהגיע לגיל 18 וגויס לצבא במסגרת שירות החובה בן שנתיים הקיים במדינה נלקח על ידי אל-ג'יש ושיחק בה במסגרת שירותו. "לפני כן, הם פשוט היו לוקחים את כל השחקנים הטובים", סיפר סגן נשיא התאחדות הכדורגל הסורית טאג' א-דין פארס בראיון שהעניק ל"גרדיאן" הבריטי לפני קרוב לחצי שנה. "מי ששיחק עבור אל-ג'יש, שיחק גם בנבחרת הלאומית".

אל-ג'יש, מן הסתם, זכתה בעשר אליפויות (חמש מהן בין השנים 1997-2003) ובשישה גביעים, והיא עדיין הקבוצה המעוטרת ביותר בסוריה. אלא שכעת, עם החוקים החדשים, היא כבר לא לבד: התחרות שואפת להיות יותר אמיתית, הוגנת, וחשוב מכך – דריסת הרגל של מנגנוני המדינה מורגשת פחות. את ליבם של אוהדי הכדורגל בדמשק תופסת "אל-ווחדה", מי שנחשב למועדון האהוד ביותר בדמשק ובמדינה כולה. העלייה בפופולאריות של אל-ווחדה, שאינה מזוהה פוליטית עם גורם כלשהו, היא תוצאה ישירה של הפרטת המשחק ועידן המקצוענות אך גם של התסיסה נגד השליטה הכוחנית של אל-ג'יש בכדורגל המקומי.

אבל הכוח העולה האמיתי בכדורגל הסורי בשלוש השנים האחרונות מגיע מהעיר חומס, השלישית בגודלה בסוריה, בה משחקת קבוצת "אל-כראמה". המילה "כראמה" בערבית מתקשרת לתכונות של נדיבות והכנסת אורחים, אך זהו בערך הדבר האחרון שעושה הקבוצה ליריבותיה. אל-כראמה היא אלופת הליגה כבר שלוש שנים ברציפות, וגם בזירה הבינלאומית עושה שירות מצוין לכדורגל הסורי. בליגת האלופות האסיאתית, טורניר המועדונים היבשתי היוקרתי שבשנים האחרונות הולך וצובר יוקרה, אל-כראמה היא משתתפת קבועה, אם כי מעט חסרת מזל. בשנת 2004 הגיעה לגמר הטורניר נגד לא אחר מאשר אל-ג'יש, אך נכנעה למסורת של הדמשקאים. ב-2006 שחזרה את ההישג, הפעם תוך מסע מופלא שכלל הדחה של כמה מאריות היבשת ממדינות המפרץ ושל סאבא-באטרי האיראנית החזקה, אך שוב נכנעה, הפעם ביחס שערים לג'ונבוק מוטורז הדרום קוריאנית.

כמו כל הרפובליקה, גם התקווה הגדולה של הכדורגל הסורי נמצאת בידיהם – או, ליתר דיוק, ברגליהם – של הצעירים. בשנים האחרונות מושם דגש רב על איתורם ושילובם של שחקנים צעירים בקבוצות הליגה, והדבר נותן את אותותיו ברמה הבינלאומית, שם יש לנבחרות הנוער של סוריה שם של ממש. ב-2004 סיימה הנבחרת עד גיל 20 במקום הרביעי באליפות אסיה שנערכה במלזיה, מה שהקנה לה את ההשתתפות באליפות העולם שנערכה שנה לאחר מכן בהולנד. בהולנד עשתה הנבחרת חיל כשניצחה, בין השאר, את איטליה והעפילה עד לשמינית הגמר, אך שם נעצרה על ידי ברזיל. בספטמבר האחרון, באליפות העולם לנבחרות עד גיל 17 בדרום קוריאה, הצלחתה המפתיעה של הנבחרת – העפלה לשמינית הגמר לאחר שורה של תוצאות מרשימות, כולל תיקו עם ארגנטינה – סחפה אחריה את כל המדינה.

ההשקעה בדור הצעיר, מקווים בסוריה, תניב פירות בעתיד. כבר בקמפיין האחרון במוקדמות מונדיאל 2010 באסיה אותתו האדומים לשאר נבחרות היבשת שכדאי להתחיל אותם ברצינות. סוריה הוגרלה לבית קשה יחד עם איראן, איחוד האמירויות וקטאר, וסומנה כשק החבטות. בסופו של דבר, היא היתה רחוקה שער אחד מהעפלה לעשירייה האחרונה. הסורים סיפקו כמה תצוגות תכלית מרשימות, ביניהן התיקו 0-0 במשחק החוץ הקשה בטהרן, והניצחון 3-1 באיחוד האמירויות במחזור האחרון, שהשווה את מספר הנקודות בין שתי הנבחרות אך העלה את האחרונים בזכות יחס שערים עדיף בשער אחד בלבד. כעת לוטשים הסורים את עיניהם לכיוון משחקי מוקדמות אליפות אסיה 2011, הצפויים להתחיל בינואר הקרוב. סוריה הוגרלה לבית לא קשה במיוחד עם סין, וייטנאם ולבנון, והיא יכולה ואף צריכה לעלות ממנו. מאמן הנבחרת דאז, מוחמד קוויד (שאימן במקביל גם את אל-כראמה), עושה את הקשר בין כל התהליכים: "על אף שעודנו בשלב מוקדם של הכדורגל המקצועני, אנו שמחים לראות את ההתקדמות הטובה של המועדונים, שהביאה גם לשינויים חיוביים ברמת הנבחרת הלאומית. אנו מאמינים שככל שהמומנטום יימשך, נוכל להביא לפריצת דרך משמעותית".

התהליכים שקורים בשנים האחרונות בכדורגל הסורי, ביחד עם הפופולאריות הגדולה לה זוכה המשחק בקרב הציבור, הם תקווה עבור סורים רבים לשיפור פניה המושחרות של סוריה בעיני העולם. "עלינו להראות לעולם שסוריה שונה ממה שהתקשורת האמריקאית והישראלית חושבות שהיא", אמר מזכ"ל ההתאחדות הסורית תאופיק סרחאן באותו ראיון ל"גרדיאן".

אמנם נראה שהיום שבו נראה את סוריה כמעצמת כדורגל אזורית עודנו רחוק, ושקול בערך ליום שבו נראה אותה כמעצמה צבאית אזורית. אך שוב, כאמור, אין בכך כדי להקל בחשיבותם של התהליכים המתוארים. הכדורגל הסורי בדרך הנכונה.