לעתים נדמה שהאהבה לרומנטיקה מוגזמת, טבועה בהגדרות היסוד של רבים מאוהדי הכדורגל בעולם ברחבי העולם. סיפור סינדרלה אחד לפחות, הם יוכלו למצוא בארבעת המפגשים הראשונים שנערכו העונה בין האל סיטי לבין קבוצות לונדוניות, בכולם ניצחה הקבוצה ממזרח אנגליה.
בשנים האחרונות האל (כ-260 אלף תושבים) הפכה לאחת מהערים המושמצות באנגליה. אחוזי הפשע עלו, העיר הוכתרה כבירת ההשמנה של הממלכה, מועצת העיר אובחנה כגרועה ביותר באי לפני כמה שנים וב-2006 הגיעו ביצועי המשטרה המקומית לתחתית הדירוג שערך אחד ממשרדי הממשלה.
ב-2003 ביקשו עורכי מגזין איכות החיים "אידלר מגזין" מקוראיהם לדרג את הערים הגרועות ביותר בבריטניה ועל פי נתוני ההצבעות הוציאו ספר במהדורת כיס הומוריסטית שנקרא בתרגום חופשי: "ערים מחורבנות: 50 המקומות הגרועים ביותר בבריטניה". האל זכתה במקום הראשון ואחד מהקוראים, שגר בה בעבר, הסביר: "זה סיפור עצוב של אבטלה, הריונות בקרב נערות, התמכרות להרואין, פשע ואלימות".
היו אנשים שזעמו וטענו שמדובר בהגזמות, אחרים ציינו שבכל עיר קיימות בעיות דומות, אבל כשערוץ הטלוויזיה צ'אנל 4 ערך מחקרים מדוקדקים על פי מספר סעיפים ובאפריל 2005 בחר בהאל לעיר הגרועה ביותר מבחינת איכות חיים, כבר היה קשה להתווכח.
גם בלונדון יש אזורים מוכי פשע, אבטלה וסמים, אבל התדמית של הבירה האנגלית היא של עיר נקייה, מודרנית וסנובית. לכן כשהאל סיטי ניצחה את ארבע הלונדוניות הראשונות אותן פגשה העונה, היה זה בבחינת ניצחונה של לכלוכית על אחיותיה החורגות והמרושעות. ההפסד לצ'לסי ביום רביעי האחרון קילקל את המאזן המושלם, אבל לא הרס את הסיפור.
מסם אלרדייס לפיל בראון
ההיסטוריה של האל סיטי הולכת מעט יותר מ-100 שנים אחורה, אבל מאז 1904, השנה בה הוקם המועדון, לא רשמה הקבוצה כמעט כל הישג משמעותי. בסוף שנות ה-90, הקבוצה למעשה כמעט ונשרה מהליגה המקצוענית וב-2001 המצב הפך לרע אפילו יותר אחרי שהבעלים לשעבר, דייויד לויד, נעל בפני הקבוצה את אצטדיונה הביתי דאז, בות'פרי פארק, בגלל אי תשלום דמי שכירות.
אחרי שמאמנים באו והלכו והמצב הכספי נשאר לא טוב, היה זה פיטר טיילור שהתייצב על הקווים ובעונת 2003/4 התחיל את המהפך הגדול, שבסיומו השלימה הקבוצה עלייה של שלוש ליגות בתוך חמש שנים. פיל בראון מאמן את האל מאז 2006 ובאנגליה דואגים להזכיר שוב ושוב את העובדה שהוא שימש כעוזרו של סם אלרדייס בבולטון במשך שש שנים. הקשר מתחיל בכדורגל הלא אטרקטיבי והמאוד אפקטיבי, אבל ממשיך באופיים של שחקני הרכש.
לפני כשנה עשה פרייזר קמפבל את דרכו להאל במטרה לחתום על חוזה השאלה. בעת שחלוצה הכישרוני של מנצ'סטר יונייטד נהג מזרחה, בקע ממכשיר הרדיו שברכבו דיווח על כך שעל פי מבדקים, מרכז העיר של האל נבחר לשני הכי גרוע באנגליה. קמפבל כמעט ביצע סיבוב פרסה, אבל לבסוף שוכנע על ידי בראון להגיע ובמהלך העונה כבש 15 שערים שסייעו לקבוצה לעלות ליגה.
בקיץ האחרון שוב עמדה בפני בראון משימה קשה של שכנוע שחקנים להגיע לקבוצה ולעיר בעלות מוניטין גרוע, אבל הוא חיפש שחקנים על פי משנתו של אלרדייס והצליח. ברנאר מנדי, ג'ורג' בואטנג, מרלון קינג וג'אובני הם שחקנים בעלי ניסיון, אבל כאלו שכבר לא הצליחו למצוא את עצמם במקום טוב יותר מאשר במדי אחת מהמועמדות לירידה מהפרמיירליג. ביג סם היה מביא אותם מכל העולם ובכל הגילאים. פה סותם חור, שם מחתים שחקן "גמור" ומחייה אותו. למרות שפיל בראון לא המציא את הגלגל, הוא בהחלט משתמש בו ובהצלחה.
אחרי שהצליח להחתים מספר שחקנים שישדרגו את הקבוצה מבחינה מקצועית, היה על בראון ליצור שילוב מוצלח בינם לבין אלו שהעלו את הקבוצה לבמה הגדולה. התוצאות אחרי 10 מחזורים מדברות בעד עצמן, בינתיים זה מצליח.
עם זאת, לשחקני הרכש לא מגיע קרדיט גדול יותר מאשר לשחקנים אליהם הם חברו וסוד הקסם של האל מצוי דווקא בשחקנים היחסית אלמוניים. מעל כולם בולטים ארבעה, בואז מיהיל, אנדי דוסון, איאן אשבי וריאן פראנס, השחקנים היחידים בסגל של היום, שלפני כמה שנים עוד גירדו ביחד עם האל סיטי את התחתית של הליגות המקצועניות באנגליה.
מפז'ו 307 לגרנד צ'רוקי
כשאואן סלוט, עיתונאי מ'הטיימס', הגיע למתקן האימונים של האל בתחילת אוקטובר, הוא בחר לשוחח עם חלק מהשחקנים על המקומות בהם הייתה הקבוצה עד ממש לא מזמן ובמהלך הדברים עלה גם נושא חדרי ההלבשה. באצטדיון של צ'לטנהאם חדר ההלבשה של הקבוצה האורחת "קטן, מאוד קטן", סיפר לו אחד השחקנים ואחר דיבר על כך שבמוס רוז במקלספילד יש שלוש מקלחות בלבד.
איאן אשבי בן ה-32 הוא השחקן היחיד בקבוצה שהספיק לשחק גם באצטדיונה הישן של האל, בות'פרי פארק, לפני המעבר ל-KC סטדיום בסוף 2002. "היה יותר קר בחדר ההלבשה מאשר בחוץ ותמיד היה ריח חריף של שתן", סיפר הקשר לסלוט.
מיהיל, דוסון ואשבי, אותם שחקנים שלבשו כתום-שחור גם בליגה הרביעית, פתחו בכל משחקי הליגה של הקבוצה העונה. פראנס רשם הופעה אחת בגביע הליגה, אבל הדברים ברורים. בשנתיים האחרונות גופים שונים בעיר החלו להיות מצוינים לטובה בגלל ההתעוררות שהביאה להתקדמות בחינוך, לירידה באחוזי הפשיעה ועוד. אם תרצו, מיהיל, דוסון, אשבי ופראנס הם העיר האל עצמה.
השחקנים שלפני כמה שנים הצטופפו בחדר ההלבשה במקלספילד, מזגזגים היום בין אולד טראפורד לאצטדיון האמירויות ובדרך גם התברגו בצמרת הפרמיירליג, הליגה העשירה והפופולארית בעולם. "רכב הליגות הנמוכות של אנדי דוסון היה פז'ו 307, היום הוא נוסע בגרנד צ'רוקי", תיאר העיתונאי סלוט את הדברים בצורה נפלאה, "איאן אשבי? היום אאודי A5, בעבר ווקסהול קבאליר לבנה עם קונוס על הגג, שגרמה לאנשים לחשוב שמדובר במונית".
האל סיטי טיפסה בתוך כחמש שנים 87 מקומות וניקי בארמבי, שחזר לקבוצה כשזו עוד הייתה בליגה השלישית, סיפר ל'אינדיפנדנט': "בכל מקום בו שיחקתי עקצו אותי מעט על כך שנולדתי בהאל. אתה מתרגל לזה, אבל הכדורגל שם את העיר על המפה. ביחד עם שתי קבוצות הראגבי, יש לנו שלוש קבוצות ספורט מצליחות וזה נהדר. לאנשים כאן מגיע להרגיש טוב עם עצמם כי הם תמיד נתקלו בביקורת על העיר".
עיר הנמל ממזרח אנגליה גולשת היום על גלים גבוהים של אופטימיות וגם ההפסד הביתי לצ'לסי באמצע השבוע לא יעצור את האופוריה. בפני הטייגרס עומדים לא מעט מבחנים נוספים העונה ומטרת ההישרדות עדיין רחוקה מלהיות מושגת, אבל הקבוצה שמה את העיר על המפה ועשתה לה שירות ענק.
קארל מינס, פוליטיקאי מקומי, סיכם בצורה פיוטית משהו את הלך הרוח בעיר מאז כבש דין ווינדאס בגמר פלייאוף העלייה מול בריסטול סיטי: "עד לא מזמן היה קשה למצוא אזכור להאל בלי שהמילה 'חרא' תופיע בצמוד אליה. בשנה האחרונה סופסוף אפשר לצרף את שמה של העיר למילה 'הצלחה' וחלק גדול מאוד מזה הגיע בזכות הכדורגל".
sagivbaram@walla.co.il