לא ראינו את זה מגיע

אחרי הכישלון של אריקסון במונדיאל 2006, האנגלים החליטו ללכת על מאמן משלהם. לא ברור מה עצוב יותר - העובדה שבחרו במקלארן, מאמן נחמד שהביא את מידלסברו לגמר גביע אופ"א, או שהוא באמת היה האנגלי הטוב ביותר בנמצא. התוצאה, בכל מקרה, הייתה הרסנית - קמפיין נוראי במוקדמות יורו 2008, שהסתיים עם הפסד ביתי 3:2 לקרואטיה והדחה. התמונה הזכורה ביותר מהמשחק הזה, של מקלארן והמטריה, היא האנדרסטייטמנט הטוב ביותר למינוי הזה

הרצון לעורר את המנויים, לשים סמל על הקווים ולהכניס את התלהבות ביציעים לפני עונת 2007/08, גרם למכבי ת"א לקחת החלטה מעניינת: למנות את צביקה שרף כמנכ"ל ואת עודד קטש כמאמן. בפועל, קטש חובב הפאבים והסנוקר החזיק מעמד ב-2007, אבל רגע לפני שהמחוג זז ל-2008 פינה את מקומו לשרף. העונה המוזרה של הצהובים הסתיימה עם העפלה לגמר היורוליג, אבל בלי אף תואר לרפואה (גביע ווינר לא נחשב)

את כל הקריירה הכדורגלנית שלו העביר גי רו באוקזר. 53 שנים שאותן החל כשחקן ומאוחר יותר כמאמן, עד שפרש ב-2005. אבל רו לא באמת פרש. בקיץ 2007, כשהוא בן 68, נדהמה צרפת כשהמאמן הוותיק מונה לעמוד על הקווים בלאנס והאגדה נשברה. המינוי לא שם קץ להזיה. מספר שבועות בתוך העונה הבין רו שלאנס זה לא המקום בשבילו והוא הודיע על התפטרות במהלך משחק הליגה הרביעי שלו במועדון

גרנט הרוויח ביושר את התואר "המינוי ההזוי מכולם", ולא רק אצלנו. העובדה שאף אחד לא ממש סופר אותו באירופה למרות שהיה רחוק פנדל מוצלח אחד מהנפת גביע האלופות, מלמדת עד כמה העמידה שלו על הקווים בצ'לסי בעונת 2007/08 לא הייתה קשורה לכלום. אבל מי יודע, אולי מוריניו יסתכסך גם עם מאסימו מוראטי ותראו את גרנט מחלק הוראות לאיברהימוביץ' באינטר עוד העונה

מקצועית, המינוי של מתיאוס מוכיח את עצמו, לפחות בינתיים. מעשית, לראות את האיש שהניף את גביע העולם ב-1990 מתווכח עם עיתונאים צעירים, מקונן על כך שקשטן לא מתייחס אליו, תופס כסא פלסטיק במגרש "הקופסה" הבלתי ראוי ומדסקס על איכויותיו של הכדורגלן הישראלי, זה מחזה סוריאליסטי לחלוטין. מה שהכי אירוני הוא שמתיאוס, קשוח מצד אחד אבל עממי וקצת וולגארי מצד שני, דווקא נראה קרוב יותר למנטאליות הישראלית מהגרמנית. אנחנו כבר אוהבים אותו

לקחת קבוצה, כל קבוצה, אחרי שהגיעה לשיא זה קשה, במיוחד כשמדובר בנבחרת איטליה. בהתאחדות האיטלקית האמינו אחרי הזכיה במונדיאל 2006 שרוברטו דונאדוני, שחקן עבר מפואר, הוא האיש המתאים להחליף את מרצ'לו ליפי, למרות קריירת אימון רזה בלצ'ה, גנואה וליבורנו. התוצאה הייתה עלייה מגומגמת ליורו 2008, תבוסה בשלב הבתים להולנד והדחה על ידי ספרד בפנדלים. ומי חזר לאחר הנישואין הקצרים האלה? ליפי, כמובן

פעם, באמצע שנות ה-80, נחשב משה וינקרנץ לאחד הכוחות העולים בסצינת המאמנים הישראלית. אבל זה היה מזמן, ובינתיים נשכח ויינקרנץ, כשגם אימון נבחרת הנשים לא ממש השיב אותו לקדמת הבמה. בצעד מפתיע, אחרי שנפרדה בני השרון מאפי בירנבוים, החליטה הקבוצה להוציא את ויינקרנץ מהנפטלין ולתת לו את שרביט האימון. נותר רק לקוות שההמשך יהיה טוב יותר ממשחק הפתיחה נגד הפועל חולון

הכדורגל הטורקי הביא לנו כמה שידוכים מאוד מעניינים בשנים האחרונות. מי לא זוכר, למשל, את פאתיח טרים על הקווים במילאן? צירופו של לואיס אראגונס, אלוף אירופה הטרי, לפנרבחצ'ה שבר שיאים. המדרידאי הקשיש, שלא יודע אף שפה מלבד ספרדית ולאורך קריירת אימון של 34 שנה לא יצא ממדינתו, צריך פתאום להתרגל למנטליות הטורקית החמה. בינתיים, אחרי ארבעה ניצחונות וארבעה הפסדים בליגה והופעות גרועות בצ'מפיונס, זה ממש לא עובד

האיש שנמצא בדרגה אחת מעל אלוהים בארגנטינה קיבל את המושכות, ומעתה נראה אותו על הקווים. לארגנטינאים ממש לא משנה שאין לו טיפת ניסיון באימון ושההיסטוריה שלו מלאה בהתקפי מאניה-דיפרסיה ובילויים תכופים בבתי החולים ובכלא. לא ידוע עד כמה יצליח מראדונה באלביסלסטה, מה שבטוח הוא שמשעמם ממש לא יהיה שם

הוא פטריוט ("אני מת שהנבחרת תפסיד"), הוא ידידותי לסביבה וחובב בעלי חיים ("אני שונא את הכלב הזה"), הוא איש חברותי להפליא, הוא מורה ומחנך בישראל והוא שחקן עבר מוכשר. בעצם, כל אלה הם רק תירוצים. הסיבה האמיתית שאייל ברקוביץ' צריך להיות מאמן נבחרת ישראל היא שמראדונה הוא מאמן נבחרת ארגנטינה. מה, לא?