אף אחד לא מזיל דמעה

בשבוע שעבר, בלילה שבין חמישי לשישי, גרמה הודעת ההתפטרות של אלפיו באסילה מאימון נבחרת ארגנטינה לרבים להרים גבה. האלביסלסטה ספגו הפסד במוקדמות המונדיאל, 1:0 בחוץ לצ'ילה, אבל הם נמצאים במצב טוב בבית עם סיכויים גבוהים מאוד להעפיל לגביע העולם בדרום אפריקה 2010. רק מאמן אחד עזב את משרת מאמן נבחרת ארגנטינה טרם סיום הקדנציה שלו. היה זה מרסלו ביילסה, מאמן נבחרת צ'ילה כיום. רצה הגורל ואותו ניצחון של ביילסה על באסילה גרם לו להיות בעקיפין השני שעושה את זה.

אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של 'קוקו' לא ממש מופתע. לא משנה אם זו קבוצת צ'אקריטה, טאז'רס, אינסטיטוטו או נבחרת ארגנטינה, ב-33 שנות האימון הוא רשם 21 קדנציות. השתיים הכי ארוכות שלו התפרסו על שלוש שנים (בראסינג קלאב ובקדנציה הראשונה בנבחרת ארגנטינה), כך שהעובדה שקצת יותר משנתיים לאחר שנכנס לתפקיד המחייב הניח באסילה, שוב, בפעם המי יודע כמה את המפתחות על השולחן לא מפליאה במיוחד. כי אצל קוקו אין חוכמות, כשלא הולך והוא לא מרגיש בנוח ורצוי, הוא קם וחותך. מחד, יש שיאמרו מאמן עם יושרה והגינות, מנגד, יש נגדו טענות כי הוא מאלה השייכים לאסכולה הישנה.

"אחרי המשחק נגד צ'ילה הוא חשב ולקח את ההחלטה לבד. קוקו עשה זאת כי הוא אדם מאוד כן", אמר נציגו של המאמן וחברו, נורברטו רסאנס. האחרון הכחיש את הטענות כי החלטתו של המאמן נבעה מלחץ של השחקנים או העיתונאים. ההתפטרות שלו לא נפלה כרעם ביום בהיר, לפחות לא אצל נשיא התאחדות הכדורגל הארגנטינאית, חוליו גרונדונה, כשנשאל אם קיבל את ההודעה של באסילה בהפתעה: "אני לא נאיבי", אמר גרונדונה, ויחד עם זאת הוסיף: "אני לא מבין את הביקורות של העיתונאים. אנחנו בעמדה מצוינת במוקדמות המונדיאל ולא הבנתי על מה הביקורת".

מה שנותר עדיין קצת תמוה היא העובדה כי באסילה כיוון את עצמו ואת הנבחרת למונדיאל. מחנות האימון, משחקי המוקדמות, אפילו טורנירי הקופה אמריקה – כולם היוו הכנה לדבר האמיתי באמת. אחרי האכזבות המרובות שידעה נבחרת התכול-לבן וההדחה ברבע הגמר בגביע העולם בגרמניה, בארגנטינה בנו על המאמן בעל הקול הרועם שידע לשלב בקבוצותיו סגנון מלהיב, לצד לחימה ותוצאות, כמובן.

אלפיו באסילה נולד בראשון לנובמבר 1943 בבאהיה בלאנקה. בגיל 32 תלה את הנעליים כשחקן, ועונה לאחר מכן כבר פתח בקריירת אימון. אחרי 16 שנים על הקווים, במספר לא מועט של קבוצות שהחליף בדרך, קיבל באסילה את המפתחות לנבחרת ב-1991. שלוש השנים שלו בנבחרת היו כמו רכבת הרים, כשלצד עליות והישגים נרשמו גם נפילות תלולות. מחד, ארגנטינה זכתה פעמיים בקופה אמריקה (1991 ו-1993), ומאידך, ספגה את אחד ההפסדים המשפילים בתולדותיה, 5:0 לקולומביה בבואנוס איירס. היא הגיעה עם הרבה יומרות למונדיאל בארצות הברית ב-1994 ואף פתחה אותו היטב, אבל סיימה אותו באקורדים צורמים עם התפוצצות פרשת הסמים של מראדונה וההדחה כבר בשמינית הגמר. אחרי הטורניר ארז באסילה שוב את החפצים ועזב.

לאחר סיום הקדנציה בנבחרת ניסה את מזלו מעבר לים, באתלטיקו מדריד. כשלא הצליח גם שם חזר באסילה למנהגו הרגיל ותר בין קבוצות ברחבי ארגנטינה עם גיחה קצרה למקסיקו. ב-2005 מונה באסילה למאמן בוקה ג'וניורס ועד מהרה הפך לאליל הבוסטרוס. באסילה הביא את הקבוצה לשיא כשזכה עימה בשני טורנירים רצופים, וסגנון המשחק היפה וההצלחה הגדולה קנו לקוקו שוב את המקום בנבחרת. בוקה נפרדה ממנו עם זכייה נוספת בגביע (ריקופה סודאמריקנה), והוא חזר לקדנציה השנייה שלו בנבחרת, 12 שנים אחרי הראשונה - מעוטר יותר, מבוגר יותר, אבל חשוב מכל, בעל ניסיון רב יותר. המינוי שלו התקבל בצורה חלקה ואהודה יותר הן בקרב הציבור והן בקרב העיתונאים.

בקדנציה הדו שנתית של באסילה ניתן להצביע על שלוש נקודות שבירה מרכזיות. הראשונה, משחק הבכורה שלו בנבחרת, בו נחל תבוסה לא נעימה במיוחד ליריבה המושבעת, ברזיל, 3:0. אחר כך הגיע הפסד נוסף לנבחרת ספרד. לאחר הפתיחה הצולעת החל באסילה להתרומם ולזקוף גב, כשהנחיל את סגנון משחקו והתחיל לקצור הצלחה. בקופה אמריקה בוונצואלה (2007) ארגנטינה הרשימה מאוד, כשמסי סיפק הצגות מדהימות עד הגמר, שם חיכתה ברזיל. כאן הגיעה נקודת השבירה השנייה, שבה השחקנים איכזבו אותו קשות. ברזיל ב', מחוזקת במספר כוכבים, שוב הביסה את ארגנטינה 0:3 וזכתה בגביע. הביקורות שבו ורחשו, שנת החסד של המאמן המבוגר תמה. אם מול ברזיל השנייה בטורניר הזניח הוא כשל, מה יהיה במאני טיים – המונדיאל, תהו העיתונאים. הנקודה השלישית והאחרונה הייתה ההפסד לצ'ילה, וזה היה המשחק ששבר את גב הגמל של באסילה עב הכרס. אלא שהיו עוד גורמים להתפטרות.

כישלון המונדיאל בגרמניה סימן את תחילתם של חילופי הדורות בנבחרת. חוסה פקרמן כלל אמנם בסגל שלו את מסי, אך לא נתן לו להוביל את האלביסלסטה. באסילה נבחר לאיש שצריך לעשות את חילוף המשמרות ולהעביר את השרביט במלואו לידיהם של גאגו, מסצ'ראנו, טבז, מסי ואגוארו הצעירים. כשקיבל באסילה את המושכות של נבחרת ארגנטינה בפעם הראשונה הוא היה בן 48. לא מבוגר, אבל עם רזומה לא מבוטל מאחוריו. לקדנציה השנייה שלו הגיע כשהיה כבר בן 63.

תהליך ההצערה של הסגל חשף את הפערים הבלתי ניתנים לגישור בגילים בין המאמן לשחקנים. בגביע העולם ב-94, כשהיה באסילה בן 51 ממוצע גיל השחקנים שלו עמד על 27 שנה בקירוב. השחקן המוביל של אותה נבחרת היה מראדונה בן ה-34. כיום, כשבאסילה קרוב מאוד לגיל 65, עומד ממוצע הגילאים של הנבחרת על כ-25.5 שנה. השחקן שאמור להוביל אותה להצלחה הוא ילד בן 21 (מסי). במקרים אחרים, באסילה יכול להיות הסבא שלו.

"פערי הגיל הגדולים ככל הנראה עשו את שלהם", כתב טים ויקרי בבלוג שלו ב-BBC והביא דוגמא מאלפת לאיך מצטייר העולם הטכנולוגי המתקדם בעיני באסילה: "הפלאפון הוא מכשיר סתמי עבורו, מכונה שהומצאה כדי ליצור רעש ולהרוס את ההרמוניה שיש בחדר ההלבשה". האיש של פעם צריך להתמודד עם ילדודס בני 20 פלוס שמרוויחים מיליונים ומשחקים בדמויות שלהם בפלייסטיישן". באסילה אולי שגה כאשר הקיף עצמו בצוות אימון בן דורו. אם המאמן הוותיק היה ממנה עוזר צעיר שקרוב לשחקנים, ייתכן שהיה מצליח לבנות איתם שפה משותפת. מקרים של בלבול היו מזוהים ונפתרים מבעוד מועד".

לפיכך, לא היה מפתיע לשמוע את מסי מתראיין ביום שאחרי התפטרותו של באסילה כאילו דבר לא קרה ומצהיר כי הוא תומך במועמדותו של מאמן הנבחרת הצעירה, סרחיו באטיסטה. "ארגנטינה לא שיחקה טוב במשחקים האחרונים, היינו צריכים שינוי", אמר כוכבה של ברצלונה בצורה חד משמעית. מסי דיבר אמנם בשם עצמו, אך הוא העביר את את המסר שמנסה הנבחרת לשדר לאחרונה: באסילה בן ה-65 אאוט, מאמן צעיר – אין. לחבורה הצעירה שהשתלטה על הנבחרת וזכתה בפעם השנייה ברציפות במדליית הזהב באולימפיאדה באטיסטה נראה מועמד מתאים ביותר.

באטיסטה עצמו כבר הביע את רצונו העז להיות ממשיך דרכו של באסילה בנבחרת. מאמן הנבחרת הצעירה אמר שהוא רואה את הכדורגל באותה עין כמו באסילה, אבל ההבדלים בגיל ובסטייל בין השניים גדולים מאוד. בין אם זה יהיה באטיסטה שימונה או כל מועמד אחר, צעיר יותר בגיל אבל בעיקר בתפיסה, הסגנון של הנבחרת ישתנה ללא היכר. על השאלה האם זה יביא את ההישגים נצטרך להמתין ולראות. ואלפיו? הוא כמו אלפיו, ימשיך לנדוד.