לב מחמיץ

ליבי ליבי עם אלי גוטמן. בכל פעם שהוא מרואיין אחרי עוד משחק מעליב של הפועל תל אביב, אני מרגיש את כאבו. הוא לא יכול להאמין למה שרואות עיניו, הוא לא יכול להאמין איך שחקנים מקבלים את חולצת ההרכב הראשון בהפועל תל אביב ומבזים שבוע אחר שבוע את סמל המועדון. הוא לא מתרץ ולא גונב דעת הוא פשוט לא מאמין שזה קורה לו, כאילו הוא לותר מתיאוס הנדהם מחובבנותו של הכדורגל הישראלי.

רק שזה לא לותר, זה אלי, הוא משלנו, הוא אימן בבאר שבע! הוא הצליח בבאר שבע! אני רואה אותו בטלוויזיה ומזדהה עם כל מילה ועווית של תסכול על פניו והפעם, אני הוא זה שלא מאמין לעובדה שאני ממשיך ועוקב אחרי הדבר הזה שקוראים לו כדורגל ישראלי. וזה עוד אחרי שרכשתי במיטב כספי מנוי ורק בגלל אותו עיקרון נעלה, שעליו אני משתדל משום מה להקפיד, לפיו אוהד צריך להחזיק מנוי.

בשבת נגד נתניה כבר נשברתי, זה באמת היה יותר מדי. העצוב הוא שזה גם לא היה בכוונה או מעצבים, פשוט באחד מערוצי הסרטים שידרו את הסרט "לב אמיץ", אותו ראיתי רק שמונה פעמים. אחרי חמש דקות בהן זפזפתי אליו, בזמן שבנתניה מישהו נפצע או סתם שכב על הדשא, ליבי, שבדרך כלל לא מפגין אומץ יתר, רמז לי שהבחירה קלה הפעם ויותר מעניין לו בפעם התשיעית עם העם הסקוטי מאשר לראות את אנשי מד"א ואלונקתם מקרטעים על משטח הדשא בקופסה, ולחשוב עוד ש-0:0 בנתניה נחשב כתוצאה טובה... שלא נדע מצרות...

לא שבשאר המחוזות המצב טוב יותר. בצד הצהוב של תל אביב נגמרים המשחקים בשריקות בוז צורמות, אוהדי בית"ר ניסו לפגוע באוטובוס השחקנים אחרי עוד תצוגת נפל של קבוצתם ומכבי חיפה היא המרענן הרשמי החדש של ליגת העל. מה זה מרענן... צפייה במשחק הליגה האחרון בין מכבי חיפה לבני סכנין גרמה לי לפתוח ולקרוא בשקידה את הספר "תולדות עם ישראל מימי בית שני" שמחכה לי על המדף למעלה מעשרים שנה בסבלנות ראויה לשבח.

ליגה שמזכירה לי ברמתה את ליגת העל בכדורגל היא ליגה ב' מחוז צפון בכדורסל. שם פתחה הקבוצה החדשה של הפועל גליל העליון את העונה בניצחון סוחף, לעיני מאות צופים באולם הכדורסל המיתולוגי בכפר בלום. אבל עם כל הכבוד לחבר'ה הסימפטיים מהגליל, לא עליהם באנו לדבר היום אלא על יריבתם המרגשת, הפועל סכנין, שארבעה משחקניה נמנים, איך לא, על משפחת גנאים.

שלאעטה חוסאם אהב לזרוק שלשות עוד מילדותו (כך אני מדמיין). כשגדל לא זכה להגשים את חלומו להיות שחקן כדורסל מקצועני (כך אני מעריך) וכך בצוותא עם חבורת שחקנים מקומיים וסימפטיים מדי (ביקשו סליחה מהקהל לאחר עבירות) הוא מנהיג עכשיו את קבוצת הפועל סכנין שכל עניינה במשחק הכדורסל הוא דבר אחד בלבד, אבל באמת רק דבר אחד: לזרוק שלשות!

מימי לא ראיתי תצוגת כדורסל תכליתית כל כך ואני לא ציני. כל מה שעניין אותם היה אך ורק לזרוק שלשות והם עשו את זה בצורה מושלמת. מכל מקום ובכל מצב, במתפרצות, בחדירות לסל, מטר אחרי קו השלוש, שני מטר אחרי קו השלוש, הם פשוט לא הפסיקו לזרוק שלשות וסיימו את המשחק עם 80 ניסיונות מחוץ לקשת, כאשר חוסאם, יקיר המדור ואלילו האישי של כותב בלוג זה, אחראי לכמחצית מהם. הבעיה הייתה שהם היו ביום קליעה בינוני מה, רק שמונה שלשות נכנסו והם הפסידו, שמא נגיד הובסו. אומרים שבמבצר הביתי בסכנין הם לא מחטיאים, אומרים שחוסאם לא החטיא שם מעולם.