אלוף אירופה 03'; אלוף אירופה 01', 04' ו-05'; אלוף ספרד 06'; אלוף אירופה לנבחרות 07'; אלוף ספרד 08'; כולם, ועוד רבים וטובים אחרים, לא יאמנו בעונה הקרובה ביורוליג. סווטיסלב פשיץ', פיני גרשון, סרג'יו סקאריולו, דיוויד בלאט, נוון ספאחיה ואפילו בוז'ה מאליקוביץ' ודושאן איבקוביץ' ממאמני הכדורסל המצליחים ביבשת לא יראו על מסכי הטלוויזיה שלכם בימי חמישי הקרובים. למעשה, למעט בלאט ופשיץ' ובהנחה שלא יקרה שום דבר דרמטי בימים הקרובים הנ"ל גם יפתחו את עונת הכדורסל הבאה עלינו לטובה בבית, מחוסרי עבודה.
הנתון הזה לכשעצמו וודאי מעורר תמיהה. אולם כשמוסיפים לכך את העובדה שלא פחות מאחד-עשר מאמני יורוליג יערכו בקרוב את הופעת הבכורה שלהם במפעל, או לחילופין יפתחו רק את עונת היורוליג השנייה בקריירה, אל סימני השאלה מצטרפים גם סימני קריאה. שהרי ברצלונה, למשל, אשר השקיעה הקיץ מיליוני יורו בחיזוק הסגל ושהודיעה כי מטרתה המוצהרת היא זכייה באליפות הליגה הספרדית ומקום בפיינל פור, החתימה לעונה נוספת דווקא את צ'אבי פסקואל הבלתי מנוסה; ריאל מדריד, חרף הכישלון הקולוסאלי אשתקד ביורוליג, העדיפה להמשיך את ההתקשרות עם חואן פלאזה; פרוקום סופוט הפולנית נותנת אמון בתומאס פצ'צ'אס הצעיר; בדאלונה תציג לראשונה את סיטו אלונסו, עוזר מאמן הקבוצה בשנים האחרונות; כך גם אלבה ברלין, לה מאן, נאנסי, ז'לגיריס קובנה, וכן גם מכבי תל אביב.
ובכלל הייתכן שאבד הכלח על השועלים הוותיקים, אשר את מקומם בצמרת הכדורסל האירופאי תופסים אט-אט מאמני הדור הצעיר? האם יד המקרה בדבר, או שמא מדובר באופנה חדשה, בטרנד כלשהו, של הצערת הענף ביבשת? ננסה לענות על כל אלה בשורות הבאות.
בראיה ארגונית, עדיף מאמן צעיר
סרג'יו סקאריולו הוא אחד מאותם מאמנים מובטלים-זמנית שהוזכרו לעיל. בשנים האחרונות עבד סקאריולו, ובהצלחה לא מבוטלת, במלאגה הספרדית. הקיץ עזב האיטלקי את הקבוצה מעיר הנמל הדרומית, וכעת הוא ממתין בביתו להתפתחויות. "באופן כללי, אני חושב שיש היום לא מעט קבוצות גדולות שמעדיפות לקחת מאמן מדרג נמוך יותר, או לתת הזדמנות לעוזרי המאמן שהיו במועדון הרבה שנים", אומר סקאריולו. "זה קרה גם לי בפזארו, כשקיבלתי את הקבוצה בגיל 29. ההבדל הוא שאז זה היה צעד נדיר, היום זה אולי הפך לטרנד".
ואכן, שלוש מארבע נציגותיה של ספרד ביורוליג ברצלונה, ריאל ובדאלונה, כאמור יאומנו בעונה הבאה בידי מאמנים שהוקפצו לתפקיד מעמדת העוזר. מאמן בכיר נוסף, שהעדיף להישאר בעילום שם, טוען גם הוא כי בסך הכל מדובר באופנה ברת-חלוף. "ההצלחה הגדולה של סיינה עם סימונס פיאניג'אני (מאמנה הצעיר, ששימש קודם מינויו כעוזר מאמן במועדון במשך עשר שנים, א.ג.), גרמה לכך שכולם באירופה פתאום מנסים לחקות אותה", הוא משוכנע. "הכדורסל האירופאי עובד הרבה על טרנדים, בכל הרבדים. כמו שניסו להעתיק את הכדורסל ששיחקה בזמנו מכבי של גרשון ובלאט, כך אנשים מסתכלים היום על המודל של סיינה ובטוחים שהוא מוצלח. הבעיה היא שזה אולי מצליח בסיינה, אך נכשל בשמונה קבוצות אחרות. ראיתי לא מזמן את בדאלונה, שגם היא מינתה את העוזר למאמן הראשי, והיא פשוט נראית כמו כלום. רואים שאין למאמן שם כל השפעה. אני משער שייקח עוד שנה או שתיים עד שהקבוצות יבינו שזה לא הולך, וירדו מזה".
תעלם בקרוב או לא, מובן שלתופעה חובקת היבשת סיבות נוספות. במדינות רבות באירופה קיימות שתי בעיות אקוטיות שמביאות לפסילה אוטומאטית של מועמדים רבים בידי הקבוצות עצמן: האחת היא מידת ההתאמה לג'נרל מנג'ר המועדון, ואילו השנייה קשורה במחסום השפה והמנטאליות.
ראשית, הסבר קצר באשר לסוגיית הג'נרל מנג'ר. בדומה לקיים ב-NBA, במדינות רבות נהוג למנות איש מקצוע למשרת ה-GM, שלמעשה נחשב לאוטוריטה המקצועית הבכירה במועדון. גורמים בענף מסבירים כי הדבר מרתיע לא מעט מאמנים וותיקים, שלמעשה חשים כי הם נמצאים תחת פיקוח מתמיד של איש מקצוע ולהפך.
"אין ספק שג'נרל מנג'רים לא אוהבים לעבוד עם מאמנים גדולים", אומר פאבלו מאלו דה-מולינה, העורך הראשי של אתר הליגה הספרדית, acb.com. "מאמנים גדולים הם לעיתים שחצנים, אנשים שלא מפחדים לאיים בעזיבה כשלא נוח להם או כשהם מקבלים תשובה שלילית לבקשה מסוימת. סקאריולו ומלאגה הם דוגמא קלאסית בשנים האחרונות, כמעט בכל קיץ סקאריולו איים על ההנהלה שאם הוא לא מקבל את התנאים שהוא רוצה ואת השחקנים שהוא רוצה, הוא קם והולך. בסוף תמיד מצאו פיתרון והוא נשאר. הוא היה איש מקצוע טוב שהוביל את הקבוצה להישגים, אבל עשה צרות למנהלים שלו. מצד שני, אני יכול להבין את התחושות של המנג'רים. גם אצלי באתר, למשל, יכול להיות שיהיה איזה מתמחה צעיר, שהוא אולי לא גאון, אבל הוא בסך הכל לא מתלונן ועושה את העבודה מבחינתי, בראייה ארגונית כוללת, אולי עדיף להעסיק בחור כזה, מאשר איזה כותב גדול שיבוא עם אלף דרישות, יעלה פי כמה ויטריף את המערכת".
על מחסום השפה ופערי המנטאליות, אשר כאמור מקשים גם הם באופן טבעי על התאקלמותם של מאמנים זרים במדינות מסוימות, מתנדב להרחיב "העיתונאי האיטלקי סטפנו פיני. "באופן מסורתי, באיטליה מעדיפים מאמנים מקומיים", הוא טוען. "ההנהלות רוצות מאמנים עם מנטאליות קרובה לזו שלהן, וככה יוצא שמעט מאוד שמות גדולים מגיעים לכאן. דושאן שקוטה ואוקטאי מחמוטי אימנו כאן, אבל הם סבלו מהרבה בעיות. פשיץ' אימן ברומא והיה בודד מאוד. אפילו לבלאט היו בעיות בטרוויזו. צריך להבין שבאיטליה אין הרבה קבוצות כדורסל מסודרות. גם ההנהלות בקבוצות הגדולות לא תמיד יודעות להבהיר את עצמן. היו הרבה מאמנים זרים שהתקשורת בינם ובין ההנהלות פשוט לא עבדה, כי כל חבר הנהלה משך לכיוון אחר והמאמן לא ידע מה לעשות ואיך להתמודד עם זה. יסמין רפשה הוא אולי המאמן הזר המצליח ביותר שהיה כאן כבר הרבה שנים, אבל הוא דובר איטלקית, מבין את המנטאליות ומבחינתנו הוא כמו אדם מקומי. מייק ד'אנטוני הצליח עם טרוויזו, אבל בדומה לרפשה, גם הוא היה כאן הרבה שנים וקודם לכן היה שחקן".
לא מוכנים להתפשר
גם עניין השכר, כמובן, ודרישותיהם המפליגות של בכירי המאמנים ביבשת, הפכו לגורם מרתיע עבור קבוצות רבות אפילו יהיו אלה בעלות הכיסים העמוקים ביותר. מכבי תל אביב, כידוע, איננה מוכנה לשלם למאמנים שכר של שבע ספרות "מתוך עיקרון", כפי שאומרים בקבוצה. במכבי תמיד העדיפו להפנות את המשאבים לחיזוק סגל השחקנים, כאשר למעט פיני גרשון בעונותיו האחרונות במועדון, המאמן לעולם אכלס את תחתית טבלת מקבלי השכר בקבוצה. האם מדובר בצעד נכון או שגוי ובכן, זה כבר נתון לשיקול דעתכם.
"איבקוביץ', סקאריולו וגרשון הם מאמנים מהטופ של אירופה, שלא נמצאים במצוקה כספית ולא מוכנים להתפשר על כל דבר שהוא פחות מהטוב ביותר", מסביר מולי קצורין, מאמן נימבורק הצ'כית. "הם לא להוטים מדי לעבודה. אם תגיש להם הצעה טובה, אולי הם ייקחו. אבל הם יכולים להרשות לעצמם להיות בררנים". דה-מולינה הספרדי משלים את התמונה באומרו כי "כשקבוצת כדורסל רוצה לקצץ בהוצאות, דבר ראשון היא מקצצת במאמנים. ז'ליקו אובראדוביץ', אטורה מסינה ואחרים הם מאמנים מאוד מוכרים, אבל גם יקרים. לפני כמה שנים, מאמן טוב לא היה בהכרח גם מאוד יקר. אבל היום, אם אתה רוצה לקחת מאמן בעל שם גדול, המשמעות היא שאתה צריך לוותר על שחקן. סקאריולו עולה בערך מיליון יורו. והוא רוצה את הצוות שלו איתו, סוללת עוזרים ומה לא.
"חוץ מכל עניין הכסף, צריך להבהיר שבספרד מאמן לאו דווקא נמדד במידת פוטנציאל ההצלחה שלו, אלא במה שהוא כבר עשה", מוסיף דה-מולינה. "פפו הרננדז (מאמן נבחרת ספרד, א.ג.) הוא אלוף העולם. גם דיוויד בלאט מאמן נהדר. שניהם היו פנויים הקיץ, אבל בכל זאת ברצלונה החליטה להשאיר את פסקואל. למה? כי הוא יצר שיטה, הגיע יחסית רחוק ביורוליג, לטופ-8, ולגמר פלייאוף ה-ACB. לקראת סוף העונה ברצלונה נראתה באמת טוב. לדעתי היא שיחקה את הכדורסל הטוב ביותר שלה בארבע השנים האחרונות. אז למרות שפסקואל זה לא שם גדול, הוא ממשיך לקבל קרדיט. אם תשאל מישהו מריאל או מברצלונה 'מי יותר טוב ליורוליג: פסקואל, או פיני גרשון?', הם יגידו לך שפיני. אבל למרות זאת, הם היו ממשיכים עם פסקואל. במובן הזה טאו ויטוריה יוצאת דופן, כי שם הכל מבוסס על רגשות. בכל קבוצה אחרת, אם ספאחיה היה לוקח אליפות, הוא כמובן היה נשאר. אבל בוויטוריה כנראה רואים את כל הסיפור בצורה קצת אחרת".
נבר סיי נבר
האחרונים שראויים לאזכור בנושא זה אלו אנשי הצללים, שעומדים מאחורי כל ההחתמות הגדולות ואחראים על התנעת המהלכים, הן בגזרת השחקנים והן בגזרת המאמנים הסוכנים. "השוק באירופה נשלט בידי הסוכנים הגדולים. הם מזיזים את המאמנים כמו פיונים, ממקום למקום, ועל הדרך גוזרים כמובן קופונים שמנים", מאבחן מולי קצורין. "קח מאמן כמו ספאחיה, שהוא יחסית מאמן צעיר: אחרי שאימן במכבי ולקח אליפות בספרד, יש לו שתי אפשרויות האחת היא לקחת קבוצה מהדרג השני, מה שאולי ימשוך אותו לדרג הנמוך, או לשבת בצד ולחכות. הסוכנים, כמובן, מייעצים למאמן להמתין. זה גם משתלם להם יותר כלכלית. הם מבטיחים לו ש'נסדר לך את המשרה הראשונה שתתפנה בקבוצה גדולה'. גם ככה המון קבוצות מאומנות בידי מאמנים צעירים, כמעט לא מנוסים, והרבה מהם מתקשים להתמודד עם העומס והלחץ וקורסים. אז המאמנים הגדולים ממתינים בסבלנות לטרף. לא צריך לדאוג להם, לכרישים הגדולים הם שוחים במים, בשקט, וכשבאה ההזדמנות, הם קופצים עליה. גם כשהם יושבים בבית, הם יודעים בדיוק מה הם עושים. הדבר האחרון שאפשר לומר עליהם הוא שמדובר באנשים מסכנים. מקסימום, הם קצת משועממים".
סקאריולו מאשר את דבריו של קצורין. "אני אולי לא מאמן היום, אבל זו הייתה בחירה שלי", מדגיש האיטלקי. "במהלך הקיץ קיבלתי שתי הצעות, שמכל מיני סיבות העדפתי שלא לקחת. היו לי חמש שנים רצופות בריאל, עוד שש שנים עמוסות במלאגה, אז אולי חשוב לקחת קצת חופש ולהירגע. מה אני עושה בכל הזמן הפנוי? בעיקר אוגר כוחות. אני עובד בטלוויזיה, נואם בפני כל מיני ארגונים וחברות, יש את ארגון הצדקה שלי שאני דוחף חזק. אני לומד שפה חדשה ומבלה עם המשפחה. אני מת על כדורסל ורואה לפחות עשרה משחקים בשבוע, אבל האמת, כרגע אני לא ממש מתגעגע לאימון. למרות שאם תבוא הצעה טובה, אולי אלך עליה. אתה יודע איך אומרים נבר סיי נבר".
