ב-1996 עזבה אייאקס את אצטדיונה המיתולוגי 'דה מיר' ובוקר אחד נעלמו האותיות הגדולות והאדומות AJAX שעיטרו את אחד מחלקיו העליונים. לפני מספר חודשים, אחרי כ-12 שנים, נפתרה התעלומה וב-6 במרץ השנה בישר האתר הרשמי של המועדון: "האותיות הוחזרו למועדון".
שניים מאוהדי הקבוצה, ג'ורדי ואלכס, הציעו את האותיות המפורסמות למכירה באינטרנט וגילו שהם אחסנו אותן במשך למעלה מעשור. המועדון קפץ על המציאה. למרות הצעות אטרקטיביות, השניים לא הסתירו את רצונם לראות את האותיות חוזרות לביתן האמיתי ואחרי סיכום מהיר הן אכן הושבו לבעליהן.
האקט הזה סגר שבועיים אופוריים מבחינת מועדון הפאר ההולנדי. יום לפני כן חתם מרקו ואן באסטן על חוזה שמשמעותו חזרתו לקבוצה כמאמן החל מהעונה הנוכחית, וכבר ב-20 באפריל הודיעו ראשי המועדון שיוהאן קרויף הסכים לשוב בתפקיד המנהל ספורטיבי.
בהולנד אומרים כבר הרבה זמן שמה שאייאקס זקוקה לו זה מנהיג, איש אותו יזהו עם פרצופו של המועדון. שלושת הקאמבקים, של קרויף, ואן באסטן והאותיות, סימלו בעיני רבים גם את הקאמבק הממשמש ובא של אייאקס לבמות המרכזיות.
עוד יממה עברה וקרויף הטיל פצצונת נוספת כשהודיע שבגלל חילוקי דעות מקצועיים עם גורמים אחרים בקבוצה, הוא עוזב. שני ענקי העבר הדעתניים לא ראו בעין אחת את ניהול מחלקת הנוער והאחרון עזב אחרי 17 ימים במועדון והפך את המינוי שלו לפארסה שכיום לא בהכרח נראית רחוקה שנות אור מאייאקס וממה שקורה סביבה. האופוריה התחלפה במציאות.
החודשים עברו, ואן באסטן הוליך את הולנד ליורו לא רע במשימתו הלאומית האחרונה ובעיצומו של הקיץ נחת באימפריה. הוא פתח עם הפסד ליגה לווילם II , המשיך עם כמה ניצחונות לא מרשימים והמשיך עם תבוסה 5:2 להירנביין בתחילת אוקטובר, שגרר ביקורות פומביות קשות שלו על שחקניו. לשמחת כולם, בסוף השבוע האחרון ניצחה אייאקס את מוליכת הליגה ערב המחזור, כרונינגן, ומנעה מעצמה מיני צונאמי כבר בשלב הזה של העונה.
אבל כמה זמן השקט השביר הזה ישמר? קשה לדעת. מזה למעלה מעשור אייאקס היא לא אותה אייאקס ואם מרקו ואן באסטן רוצה להחזיר אותה למעמדה הישן כאחת מאריות היבשת, הרי שמצפה לו הרבה מאוד עבודה קשה, שלא לומר בלתי אפשרית.
מאבדים סבלנות
כשלואי ואן חאל חזר לאייאקס כמנהל ספורטיבי בתחילת עונת 2004/5, הוא עשה את הדבר אותו הוא אוהב לעשות יותר מכל תכנית. אחרי שסיים לרשום ולשרטט, הצהיר שעל הקבוצה להגיע לפחות לחצי גמר ליגת האלופות, לפחות פעם בחמש שנים.
כמה ימים לאחר מכן הוא החליט למכור את זלאטן איברהימוביץ' ליובנטוס, במהלך שבוודאי לא היה בתכנית המקורית, אבל נדרש על ידי רפאל ואן דר וארט, שבאותם ימים הרגיש שהוא יותר גדול מהמועדון ואולי גם מכל המדינה. מספר שבועות לאחר מכן יצאה הקבוצה למינכן וחזרה עם תבוסת 4:0 מול באיירן, הפסד ראשון ליריבה גרמנית מאז 1980. הפסד נוסף, הפעם בליגה מול הירנביין, גרם לכינוס חירום של ההנהלה.
כשהמנהל הספורטיבי עשה את דרכו לישיבה הוא היה משוכנע שהוא עתיד לשמוע את הבשורה על פיטוריו של מאמן הקבוצה, רונאלד קומאן. אלא שההנהלה הפתיעה אותו והודיעה שהיא לא מרוצה מהתכניות שלו. ואן חאל הוליך את הולנד לכישלון מהדהד כשלא הצליח להעלות אותה למונדיאל 2002 ובאותן שנים המילה שלו איבדה הרבה מערכה. בלית ברירה החליט המאמן הוותיק שמקומו אינו במועדון ועזב. אייאקס השליכה לפח הזבל של ההיסטוריה של תכניותיו של מאמנה לשעבר, למרות שבשנים עברו אלו הביאו לה הצלחות.
ואן חאל וקומאן אמנם לא שידרו על אותו גל. המאמן נחשב לדמות מרכזית במחנה קרויף, המחנה היריב של ואן חאל ועונה לפני כן גם זכה באליפות, אבל הצעד של הנהלת אייאקס עדיין היה נמהר. אם סמכו על קומאן שיבנה קבוצה שתרצה אותם ואת האוהדים, לא היו צריכים להנחית עליו את ואן חאל מלכתחילה.
באמצע העונה גם בלם העבר, שהוליך את אייאקס לאליפות האחרונה שלה, התפטר. הקבוצה נשארה בלי קומאן ובלי ואן חאל וחוסר הסבלנות של ההנהלה אפיין בצורה מצוינת את דרכה של הקבוצה בשנים האחרונות.
מאבדים כיוון
חוסר הסבלנות של אייאקס התחיל איפשהו באמצע שנות ה-90, קצת אחרי שהקבוצה זכתה בפעם האחרונה בליגת האלופות ובזמן שחוק בוסמן והכסף הגדול החלו להתערב בכדורגל בצורה אגרסיבית. במועדון החליטו שצריך להתקדם ביחד עם העולם ובין היתר החליטו לעזוב את אצטדיון דה מיר המיתולוגי והקטן לטובת האמסטרדם ארנה, החדיש והגדול ביותר מפי שניים, שקיבל את אישורי הבנייה האחרונים שלו ב-1993.
במקביל לצעדים הללו, גם התרחבה הנהלת הקבוצה וממועדון בסדר גודל צנוע בכל הקשור ללוגיסטיקה, אייאקס הפכה לחברה של ממש ובהמשך גם הונפקה בבורסה. ב-1997 לואי ואן חאל, אחד מהאנשים המרכזיים בהיסטוריה של המועדון, יאהבו זאת או לא אוהדי הקבוצה, עזב ואחרי שהיה מעורב בכל הנעשה במועדון מבחינה מקצועית, הותיר שטח כמעט בלתי ניתן למילוי על ידי אדם אחר. במקום לבצע שינויים בצורה מדורגת, באייאקס רצו לעשות הכל, כאן ועכשיו. כתוצאה המועדון נכנס למערבולת.
במקום לעצור ולחשוב, באייאקס רצו קדימה. דור נפלא של שחקני בית, שכלל בשנים האחרונות את ווסלי שניידר, רפאל ואן דר וארט, ריאן באבל ואחרים, לא עמד בציפיות וחלק מהם התחילו לבקש לעזוב קיץ אחרי קיץ לטובת הכסף הגדול בליגות הבכירות. בנוסף, הליגה ההולנדית לא נחשבה ליוקרתית ואייאקס איבדה את כושר הפיתוי שלה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מקצועית.
כשפינידי ג'ורג' הגיע לאימפריה ההולנדית הוא היה בן 22, כשיארי ליטמאנן נחת הוא היה בן 21, וזלאטן היה בן 20 למרות שכבר היה מוכר. שחקנים בקליבר הזה יוצאים היום לחו"ל הרבה יותר מוקדם וכבר מגיעים היישר לאחת מהליגות הגדולות. הצלחות של שחקנים דוגמת לאו מסי, ווין רוני ואלשנדרה פאטו, הוכיחו לילדי תבל שלא תמיד צריך לעבור בחממה מאמסטרדם בדרך להצלחה.
אייאקס התחילה לצאת למסעות רכש נרחבים יותר, אבל עכשיו נאבקה על הכישרונות מול הקבוצות הגדולות בעולם. שחקני הבית התקדמו מבחינה אישית, אבל לא הצליחו להצעיד את הקבוצה להישגים באירופה והסבלנות נגמרה. מאמנים שלא סיפקו את הסחורה בצורה מיידית, הוחלפו לפני שסיימו את חוזיהם ותחת הלחץ דרשו וקיבלו שחקני רכש שלא הוכיחו את עצמם. אנחלוס חריסטאס, ניקולאי מיטאה ו-ויקטור סיקורה הם רק דוגמאות לרשימה ארוכה. האימפריה איבדה כיוון.
אף מאמן או מנהל ספורטיבי בשנים האחרונות לא תכנן את העתיד כמו לואי ואן חאל בשנות ה-90 וגם אם כן, הוא לא נהנה יותר מכמות הזמן לה זכה המאמן האגדי. לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות למועדונים שהחלו לסבול מסינדרום הקבוצה הגדולה והלא מצליחה, שמנע מהם לדעת מתי לעצור ונכנסו לעוד ועוד מערבולות בגלל תקופה לא טובה. אלא שתקופה של שבועות הפכה לחודשים וחודשים הפכו לשנים. כשהמצב הפך לכדור שלג, לא היה מי שיעצור אותו.
עכשיו באמסטרדם מקווים שהגב של ואן באסטן מספיק רחב ואולי עם קורט של סבלנות, אייאקס תוכל לחזור להתחרות בקבוצות הגדולות באירופה ולהילחם בכללים הבלתי אפשריים של הכדורגל המודרני, שלא מאפשרים סיכוי אמיתי לקבוצות הולנדיות ואחרות. אולי.
sagivbaram@walla.co.il