תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 22 נצחונות ו-60 הפסדים
סיימו את העונה: במקום ה-13 במערב
בשלושים ואחד ליולי 2007, נולדה מינסוטה טימברוולבס מחדש, ולא מדובר היה בלידה טבעית זה מזכיר יותר ניתוח קיסרי. קווין גארנט ה-שחקן, ה-כוכב ועוד כמה שמות תואר שמתחילים בה' הידיעה ומקף הועבר לבוסטון סלטיקס, והתמורה? כמעט לא רלוונטית. הדיעות היו חלוקות, האם אפשר היה להוציא עסקה טובה יותר מאל ג'פרסון, תיאו רטליף, ג'ראלד גרין, סבסטיאן טלפייר וריאן גומס, אבל הן לא היו חלוקות לגבי נקודה מהותית בהרבה: KG עזב, ולקח איתו כל טיפת רלוונטיות מהקבוצה.
בחודשים שעברו, ברור היה כי מינסוטה נכנסת לבנייה מחדש הדבר ההוא שג'נרל מנג'רים אוהבים לעשות כשהתקשורת יושבת עליהם ומעתה, ההפסדים הפכו לגיטימיים והמטרות למעורפלות. אחרי הכל, גארנט מיצה את עצמו בקבוצה, במועדון, בעיר, וצריכים להתחיל משהו מחדש.
רנדי פוי, אחד השחקנים היחידים במועדון שמסוגל לכדרר וללעוס מסטיק בו זמנית, פיספס את החצי הראשון של העונה בגלל פציעה. הזאבים היו קרובים לכמה נצחונות מפתיעים לאורך העונה, אך בסופו של דבר, היתה רק נקודה חיובית אחת בעונה: אל ג'פרסון. הפורוורד-סנטר המוכשר, שהיה מרכז עסקת גארנט (וזה שכמעט גרם לדני איינג' לוותר עליה), הראה כי הוא הרבה יותר מסתם עוד פוטנציאל לא ממומש. ג'פרסון סיים את העונה עם 21 נקודות, 11 ריבאונדים ו-1.5 חסימות למשחק, תוך שהוא מבסס עצמו כעתיד של המועדון. האם הוא יעבור שמונה שנים מסתכלות בשורותיו ואז יועבר בטרייד? זאת נגלה לעתיד.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: קווין לאב (מהדראפט), מייק מילר, בראיין קרדינל (בטרייד מממפיס), קלווין בות' ורודני קארני (בטרייד מפילדלפיה), קווין אולי (שחקן חופשי, מפילדלפיה).
הלכו: מרקו יאריץ' ואנטואן ווקר (בטרייד לממפיס, יחד עם הבחירה של או ג'יי מאיו)
הצעד המרכזי של קווין מקהייל הקיץ, מלבד להתקשר לדני איינג' ולשאול אותו האם הוא רוצה את אל ג'פרסון תמורת ביג בייבי דייויס, היה בערב הדראפט. מקהייל, שלא מוכר ברחבי ארצות הברית כמזהה כשרונות גדול, החזיק בבחירה השלישית. על הנייר, או ג'יי מאיו היה השחקן הכי מוכשר במשבצת הזו, לאחר שדרק רוז ומייקל ביזלי נבחרו בבחירות הראשונות. אז מקהייל בחר את מאיו. לתקשורת לא היה זמן רב להלל את הג'נרל מנג'ר של הקבוצה על הצעד, כי תוך כמה שעות הפך מאיו לקווין לאב ולמייק מילר.
בכך, למעשה, החליט ה-GM של מינסוטה לוותר על שילוב של מאיו את פוי, והלך במקום זאת על קו קדמי של ג'פרסון את לאב. עדיין קשה לקבוע האם מדובר היה בהחלטה נבונה בעיקר כי מאיו משחק בעמדה דומה לזו של פוי, ולאב לזו של ג'פרסון אבל דבר אחד כן עומד לזכותו של מקהייל בדראפט האחרון: הוא לא יצא דביל.
סתם. באמת חשבתם שמקהייל יסיים דראפט שלם ללא שטויות? הו, הנאיביות. תראו ציפור! שוב עבדתי עליכם. אחרי שבחרה את מאיו בסיבוב הראשון, למינסוטה נותרה עוד בחירת סיבוב שני. מקהייל ראה על הלוח את מריו צ'אלמרס שעוד יהיה רכז פותח חביב בהחלט בליגה הזאת ומיהר לקפוץ עליו. זאת אומרת, לא מהר כפי שהוא מיהר לקחת את הטלפון, לחייג את המספר של פט ריילי, ולהציע לו את צ'אלמרס תמורת בחירת סיבוב שני עתידית. ריילי הסכים. בטווח של חמש דקות, הספיקה מינסוטה לבחור את רכז העתיד שלה ולאבד אותו. חוץ מזה, מקהייל לא ממש התנסה בשוק השחקנים החופשיים בקיץ, וכרגע, הסגל שלו מורכב מרוטציה של שבעה שחקנים טובים, תשעה מאוד בינוניים, וסבסטיאן טלפייר אחד, שחוזהו בקבוצה הוארך.
מה מי מו
חמישיה: רנדי פוי, מייק מילר, קורי ברואר, ריאן גומס, אל ג'פרסון.
ספסל: לאב, רודני קארני, קלווין בות', בריאן קרדינל, ג'ייסון קולינס, מארק מדסן, קווין אולי, קרייג סמית', קירק סיננדר, טלפייר.
מאמן: רנדי וויטמן (עונה שניה מלאה במועדון)
מועמד לפריצה:
עד היום, יש לא מעט אוהדי מינסוטה שמרגישים כאילו, אפילו יותר מהטרייד על גארנט, הוויתור על ברנדון רוי תמורת רנדי פוי היה הטעות הגדולה ביותר של המועדון בעשור האחרון. הם כנראה צודקים. וזה לגמרי לטובתו של רוי, לא לחובתו של פוי. וכדי להפסיק את החריזה הטיפשית כאן, בואו נזנח את הגארד של פורטלנד, ונתרכז בזה של הוולבס. ייתכן והבעיה הכי גדולה של פוי היא מקבילו מפורטלנד. זה והפציעות שלא מאפשרות לו לשחק עונה אחת שלמה. ההצלחה של ההוא תרדוף את הזה, והעונה, ממש מעכשיו והלאה, תהיה ההזדמנות של פוי להראות שהוא מסוגל לעמוד בזכות עצמו, גם ללא השוואות מחמיאות או לא מחמיאות לאחרים. עונת הרוקי שלו היתה מעט בינונית ובקודמת הוא החמיץ 43 משחקים, כך שזו העונה בה רנדי פוי עומד זקוף ומראה שהעתיד של מינסוטה הוא לא רק אל ג'פרסון. בפוטנציה, מדובר באחד מהוואן טו פאנצ'ים הכי מרתקים בליגה.
מועמד לדעיכה:
ב-2001 ו-2002, הדבר הכי מעניין באליפויות של הלייקרס לא היה קובי בריאנט, גם לא שאקיל אוניל. זה היה מדסן. קשה היה שלא להבחין בבחור הלבן והחינני שבקושי מקבל דקות משחק, אך זה לא מונע ממנו לעודד יותר חזק ובמופגן מכולם. בחגיגות האליפות של הקבוצה, מדסן אפילו רקד והפך לדמות קאלט בעיר. אלא שמאז הקריירה שלו צנחה. לא מבחינת כדורסל(שם הוא עדיין שחקן אפור ולא מוכשר במיוחד) ולא מבחינה כספית (ד"ש לקווין מקהייל, שהחתים אותו על חוזה נדיב מאין כמוהו) כי אם כמושא קומי. כדי שמדסן ישוב למעמדו כדמות קאלט משעשעת, הוא צריך להיות אנדרדוג בקבוצה של פייבוריטים. תקראו לי נוסטלגי, אבל לראות אותו מנפנף מגבת על הספסל, ליד פוי, כשהקבוצה שלו בפיגור 35 הפרש, זה פשוט לא אותו הדבר.
אקס פקטור:
ההעדפה של לאב על מאיו, כפי שהבהרנו בהתחלה, אומרת שזה הקו הקדמי של העתיד עבור מינסוטה לאב וג'פרסון. לאב יכול לתת עונת רוקי חלשה וזה לא ישנה במיוחד, אם החיבור שלו עם ג'פרסון יהיה חיובי. הרי שמדובר בשני שחקנים בעלי סט תכונות די דומה, ושניהם מעדיפים את הצבע מאשר את חצי המרחק. אבל אם יש שחקן בדראפט האחרון שמסוגל להתאים את עצמו לשחקן אחר זה קווין לאב. אנשים הרטיבו את עצמם כשהיו עדים למוסר העבודה המדהים שלו, למקצועיות הטוטלית. אם לאב יראה את שמקהייל מקווה שהוא וג'פרסון יכולים לשחק ביחד השורה הסטטיסטית שלו לא תשנה. לא כרגע.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי:
ג'פרסון משכיח לגמרי את גארנט, ומסיים את העונה עם 25 ו-13. החיבור עם לאב נראה כמו אתם-יודעים-איזה-משחק-מילים-ממבט-ראשון, וביחד עם השיפור של רנדי פוי וההסתגלות, סוף סוף, של קורי ברואר לליגה, מינסוטה הולכת ומבססת את עצמה כאחת הקבוצות החביבות בליגה, וכזאת עם פוטנציאל לעשות דברים גדולים בשנים הבאות, אם רק הג'נרל מנג'ר שלהם יידע לבחור נכון בדראפט (אנחה).
תסריט פסימי:
ג'פרסון לא פותר את הוויכוח האם הנקודות שלו הן תוצאה מוואקום, כאשר הוא ממשיך להיות האופציה ההתקפית היחידה של הקבוצה. טלפייר מצליח לקשור את השרוכים בנעליים וממהר להכריז כי הוא הרכז הטוב בעולם, ומקהייל מעביר את מייק מילר בתמורה למכונת זמן, אותה הוא מתכנת לדראפט 2006, כדי לדאוג שלא יבצע את טרייד פוי-רוי. הוא בוחר במקום זה את אנטון שוטבין.
תחזית:
הפוטנציאל של ג'פרסון, הכישרון של פוי וההשקעה של לאב ייבלעו בתוך היעדר רכז טבעי, סנטר אמיתי וספסל ראוי. הזאבים יבליחו מדי פעם עם תצוגה מרשימה כזאת או אחרת, אבל בסופו של יום הגעגועים לאנדראצ'יבריות של קווין גארנט לא ייפסקו.
