וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ראן, אבל לאן?

21.10.2008 / 13:56

מחממים את הפרקט: ללא בארון דייויס, וכשמונטה אליס מושעה מ-30 משחקים, ייתכן והכדורסל של דון נלסון מגיע לסופו בגולדן סטייט

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן בעונה הקודמת: 48 נצחונות ו-34 הפסדים
סיימו את העונה: במרחק יריקה מפלייאוף המערב

העונה שעברה היתה קריטית עבור הווריורס. קיץ אחרי שביצעו את אחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריית הליגה, והעיפו את המדורגת ראשונה בפלייאוף, דאלאס, ידעו בגולדן סטייט שעונת 2007/8 היא מכוננת. האם ניתן לנצל את הפלטפורמה המצוינת להפוך קבוצה טובה יותר, או שמא היתה זו סתם הבלחה חד פעמית? בדיעבד אנחנו יודעים שהאמת קרובה יותר לתשובה השניה, וייתכן והכל התחיל באותו הקיץ.

הג'נרל מנג'ר כריס מאלין העביר את ג'ייסון ריצ'רדסון, אחד השחקנים הטובים, החשובים והבלתי מוערכים בקבוצה, לשארלוט, תמורת ברנדן רייט הצעיר. בעצם הטרייד, הראה מאלין כי הוא משלב הווה עם עתיד: שחקן העבר הנפלא האמין שגולדן סטייט מספיק טובה בשביל להסתדר ללא ריצ'רדסון, בעיקר לאור השיפור המתמיד של מונטה אליס, וכי ברנדן רייט הוא הפורוורד המושלם למשחק הריצה של דון נלסון. מאלין טעה פעמיים: אליס אכן נתן עונה מצוינת, אבל ריצ'רדסון הביא איתו דברים אחרים לגמרי (הגנה, קליעה מבחוץ), ולגבי רייט – הוא נשאר בגדר פוטנציאל, שאולי ימומש השנה ואולי לא.

אבל, חשוב לזכור, הווריורס לא נתנו עונה נוראית – רחוק מכך. סטיבן ג'קסון חזר מעונש ההשעיה בתחילת העונה וסחב את הקבוצה על גבו, בארון דייויס בקושי נפצע, אפילו כריס וובר הוחתם ושיחק כמה משחקים באמצע העונה, וביחד היו הלוחמים שותפים למאבק מופלא על המקום השמיני במערב, ובכל עונה אחרת 48 הנצחונות שהשיגו היו מספיקים כדי לקטוף אותו. בעונה שעברה לא.

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: קורי מגטי (שחקן חופשי, מהלוס אנג'לס קליפרס), רוני טוריאף (שחקן חופשי, מהלוס אנג'לס לייקרס), מרכוס וויליאמס (בטרייד מניו ג'רזי), אנתוני רנדולף, ריצ'ארד הנדריקס (מהדראפט).

הלכו: בארון דייויס (שחקן חופשי, ללוס אנג'לס קליפרס) מט בארנס (שחקן חופשי, לפיניקס), מייקל פייטרוס (שחקן חופשי, לאורלנדו), אוסטין קרוז'ר (שחקן חופשי, לאינדיאנה), פטריק אובריינט (שחקן חופשי, לבוסטון)

כריס מאלין ודון נלסון החליטו באומץ על שני צעדים מרכזיים בפגרת הקיץ. הראשון כלל ויתור על בארון דייויס, שדרש חוזה עתק. השני – הפיכת מונטה אליס לפרנצ'ייז פלייר של המועדון. חודשיים לאחר מכן, ניתן לקבוע די בבירור כי לכל הפחות, גולדן סטייט קבוצה הרבה, הרבה פחות טובה כעת. ונתחיל עם הבארון. דייויס סיים חוזה בשורות הווריורס, ודרש סכומים אותם אנשים הגיוניים לא ששים לשלם, במיוחד בהתחשב בהיסטוריית הפציעות של הרכז הדינמי. כמובן שאלג'ין ביילור, שעד אותו רגע שימש כג'נרל מנג'ר של הקליפרס, הוא לא אדם לגמרי הגיוני, והוא זה שהציע לבארון את החוזה עליו חלם.

עם העזיבה הצפויה של דייויס, החליט מאלין (אחרי שלא הצליח להשיג את גילברט ארינס) להשתמש בחלק מהכסף שנחסך כדי להבטיח שמונטה אליס, אחד השחקנים המשתפרים והאטרקטיביים בליגה, יישאר בקבוצתו. כדי לעשות כך, הוא שלף 66 מיליון דולר ל-6 שנים, והחתים את הקומבו גארד הנפלא על חוזה. אלא שאפשר לחלק את הקיץ של מונטה אליס לשניים – הדברים הטובים שקרו בו, והרעים. החוזה החדש היה בטובים. כל השאר, אתם יודעים איפה.

בשלהי הפגרה, כשאנשים בדרך כלל ישנים או מנסים לישון, נפצע אליס, ודיווח לקבוצתו כי שיחק כדורסל רחוב, ובמהלך אחד המשחקים במיסיסיפי הרס את קרסולו. זה כמובן היה שקר: אין כדורסל במיסיסיפי. וגם: אליס בכלל נפצע בתאונת אופנוע, מה שאומר שהוא לא רק שיקר לקבוצה, אלא גם עבר על אחד הסעיפים בחוזה שלו. סעיף שאגב מאפשר למועדון לחתוך אותו אם לא יחלים כראוי מהניתוח אותו עבר. כך או כך, אליס יחמיץ את שלושת החודשים הראשונים של העונה – גם בגלל הפציעה, וגם כי הוא הושעה על ידי גולדן סטייט ל-30 משחקים ללא תשלום, מה שאומר שאותה נסיעת אופנוע עלתה לו שלושה מיליון דולר. כך שלא, זה לא היה קיץ מוצלח במיוחד עבור מונטה אליס.

ובכל זאת, גולדן סטייט עשתה איזה מהלך או שניים נוספים. קודם כל היא שילמה הרבה יותר מדי כסף עבור קורי מגטי – שמשחק בדיוק בעמדה בה יש ללוחמים מספיק שחקנים. היא החתימה את רוני טוריאף והכניסה קצת אנרגיה לקו הקדמי. אחר כך היא השוותה את ההצעה של הקליפרס בעבור קלנה אזובואיקה האתלטי. בדראפט היא בחרה את אנתוני רנדולף, שקצת מזכיר את ברנדן רייט. והחתמתו של מרכוס וויליאמס המאכזב לגמרי לא משפרת את מסכת הרכזים בקבוצה, שמסתכמת בוויליאמס עצמו, בסי ג'יי ווטסון ובדן דיקאו. זה לא פחות גרוע ממה שזה נשמע.

מה מי מו

חמישיה: וויליאמס, סטיבן ג'קסון, מגטי, אל הרינגטון, אנדריס ביידרינס.

ספסל: טוריאף, אזובואיקה, מרקו בלינלי, סי ג'יי ווטסון, דיקאו, ברנדן רייט, רנדולף.

מאמן: דון נלסון (עונה שלישית במועדון)

מועמד לפריצה:

בואו נבהיר דבר אחד, ומהר: קלנה אזובויקה הוא לא סתם עוד שחקן נחמד בליגה – הוא שחקן נחמד בליגה עם אחד השמות הכי מגניבים בעולם. הסווינגמן יליד בריטניה לא נבחר בדראפט, ודחף את עצמו לליגה עם הרבה עבודה קשה ועם לא מעט מזל: עד שהגיע לווריירס ב-2007, אף אחד לא היה מוכן לתת לו צ'אנס. אצל דון נלסון, התכונות הטובות של אזובויקה – גיוון, קליעה, הגנה, האסל, מגניבות – באות לידי ביטוי בצורה נפלאה. לא לחינם (אפילו תרתי משמע. הנה, תראו -) בחרו הווריורס להשוות את ההצעה בשווי 9 מיליון דולר לשלוש שנים. העונה, אחרי שנלסון כבר הכריז שאזובויקה שחקן טוב יותר מבלינלי, ואחרי שהבריטי בילה קיץ שלם בעבודה על הקליעה שלו, הוא צפוי לראות יותר מ-21 דקות למשחק, ולהשיב ביכולת טובה ובאקסטרה מגניבות.

מועמד לדעיכה:

אם הייתי צריך להמר – מה שאומר שאז הייתי שחקן או שופט NBA – הייתי שם את הכסף שלי שזו העונה האחרונה של דון נלסון כמאמן גולדן סטייט. מעבר לגיל המתקדם ולפיוז הקצר, סביר שלנסון אין חשק להתעסק עם קבוצת כדורסל בינונית, וזה בדיוק מה שגולדן סטייט כעת. יתרה מזאת, בדאלאס היה לנלסון את סטיב נאש. בווריורס הקודמים את בארון דייויס. ועכשיו יש לו את מרכוס וויליאמס. ובכלל, בכל הקבוצה, אין אף שחקן עם יחס אסיסטים-איבודים שעולה על 1:2. אם לנלסון יימאס לשחק את הנלי-בול בגולדן סטייט הנוכחית, קשה יהיה להאשים אותו.

אקס פקטור:

טוב, עבר זמן מה, והגיע הזמן להפסיק להתייחס אל סטיבן ג'קסון כאל הסוציומט, אנטיפת, אגואיסט שהיה. באמת. מאז עברו כמה שנים, וסטיבן ג'קסון של השנתיים האחרונות הוא סטיבן ג'קסון אחר: אחר, כי הוא הפך לחבר קבוצה נפלא, לקפטן, למנהיג גדול, ולאחד שהמעורבות שלו בקהילה לא מסתכמת בכך שהוא קונה הרבה אלכוהול במכולת השכונתית. ג'קסון – העונה יותר מתמיד – הוא השחקן החשוב ביותר של הווריורס, ולא בגלל שהוא המנהיג הבלתי מעורער שלה ושחקן הגנה גדול. בהיעדר רכז סביר, הפורוורד ייאלץ לנהל את המשחק כמעין פוינט-פורוורד שהפך להיות בשנים האחרונות. עונה טובה שלו לא רק תעזור לגולדן סטייט, כי אם גם תבהיר סופית כי כנראה שכן מדובר בבחור טוב, ובהרבה יותר מסתם שחקן כדורסל שעומד בפינה ומיידה שלשות.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי:

נלסון לא מפסיק להפתיע. מרקו בלינלי מקבל את עמדת הרכז ופורח, ביידרינס ממשיך להשתפר והופך לאחד הגבוהים הטובים בליגה, וגולדן סטייט רצה כפי שלא רצה מעולם. אליס חוזר בדצמבר אקספלוסיבי מתמיד, ופתאום אף אחד לא רוצה לפגוש את הלוחמים, שמשתחלים למקום השמיני בפלייאוף המערב.

תסריט פסימי:

לנלסון אין איך להפתיע. ללא רכז טוב, הלוחמים מגלים שאי אפשר באמת לרוץ, ומחזירים ומחליטים לנוח. מונטה אליס מחלים מניתוח ונוסע לאימון באופנוע. גולדן סטייט הגדולה והמלהיבה גומרת את הסוס, ונמצאת בדרכה לשני עשורים נוספים ללא פלייאוף בסקטבול.

תחזית:

עם אחד הסגלים הכי בלתי מאוזנים בליגה, הווריורס יהפכו לסתם קבוצת התקפה לא אינטליגנטית במיוחד. זה יספיק למשחקים עם המון נקודות משני הצדדים, אך לא לניצחונות רבים מדי. נלסון יעזוב מתישהו באמצע העונה או בסופה, כדי לנוח קצת בקאריביים. תוך שהוא שומע ברדיו שהקבוצה שלו סיימה את העונה עם 39 נצחונות, הוא יזרוק קוקוסים למים בחמש שניות או פחות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully