מי יקום בפני שיבה?

הספרס קיוו שזו תהיה הפעם הראשונה בה יזכו באליפות בק טו בק, או לחילופין באליפות בשנה זוגית, אבל גם הפעם הם לא צלחו במשימה, והותירו את טים דאנקן על ארבע טבעות בלבד.

העונה הרגילה היתה קשה ורצופת מהמורות, עם פציעה של טוני פארקר והרבה רגעים בהם נראה הסגל זקן ולא מאוזן, וכשעם בוא האביב טיפסו האלופים למקום השלישי במערב הצפוף, רוב הפרשנים סימנו את היריבה, פיניקס, שסיימה במקום השישי, כפייבוריטית לעשות את שלא הצליחה לעשות בכמה וכמה נסיונות בשנים האחרונות - לגבור על הספרס.

אחרי שהמשחק הראשון נשמט מידי השמשות בדרמה אדירה של שתי הארכות, העבירה סן אנטוניו הילוך, התעללה בשאקיל כבד הגוף ובמייק ד'אנטוני כבד המחשבה עם 1:4. בסיבוב השני כריס פול היה זה שהתעלל בהם, אבל הנסיון דיבר בזמן האמת עם ניצחון חוץ במשחק השביעי, אחרי שלוש תבוסות מרות בניו אורלינס. מול הלייקרס כבר התהפכו היוצרות, הקאמבקים היו שייכים לזהובים סגולים, כמו גם כמה מהשריקות המכריעות, והאלופים היוצאים נשלחו הבית לקיץ של חשבון נפש. בסופו של יום התברר כי מלבד המשולש של דאנקן-מאנו ג'ינובילי-פארקר, לא היתה לגרג פופוביץ' אופציות התקפיות אמינות או רגליים טריות, ואל מול השלד המזדקן ברור היה שדרוש רענון אמיתי.

באו: סלים סטודמאייר (שחקן חופשי, מאטלנטה), רוג'ר מייסון (שחקן חופשי, מוושינגטון), ג'ורג' היל (מהדראפט).

הלכו: ברנט בארי (שחקן חופשי, ליוסטון)

הבעיה הראשונה שהוצגה לראווה בפלייאוף היתה מצב בריאותו של ג'ינובילי, ובנושא זה לא היה לספרס הרבה מה לעשות. מאנו התקשה לשמור ביעילות, והסתפק בזריקות משלוש במקום בחדירות האימתניות שלו, גם מול שומרים נחותים. אולם הארגנטינאי בחר שלא לנוח בקיץ, ובמקום זאת נסע עם נבחרתו לאולימפיאדת בייג'ינג, שם גרף את הארד, ואז עבר ניתוח בקרסול שישבית אותו עד חודש מרץ. ומכיוון שפופוביץ' זקוק נואשות לבלגן שיוצר המאנו בהגנות היריבות, לקבלת ההחלטות שלו ולהתלהבות שהוא מזריק מהספסל, יש סיבות לדאגה בטקסס.

בו בזמן הוחתמו מחדש שני קשישים, מייקל פינלי בן ה-35 וקורט תומאס בן ה-36, שיספקו פחות או יותר את מה שהתרגלנו לקבל מהם בזמן האחרון - נסיון (שניהם), קליעות מבחוץ (פינלי) והגנה בצבע (תומאס). כדי לחזק את אגף הצ'אקות מאחורי הקשת, לאחר עזיבתו של קשיש אחר, ברנט בארי, הובאו הצלפים סלים סטודמאייר ומיודענו רוג'ר מייסון, שנתן עונה נאה במדי הקבוצה של הבירה וכבר הספיק להרשים את קואץ' פופ. הוא ללא ספק יקבל את ההזדמנות שלו בחודשים הראשונים של העונה, ובמידה שיוכיח את עצמו יהפוך לשחקן חשוב ברוטציה.

אספקט חשוב שלא חוזק הוא היכולת של מישהו מלבד השלישייה ליצור לעצמו או לאחרים מצבי זריקה. דאנקן ימשיך להיות ספק הנקודות היחיד בצבע, ובקו החוץ שוב יהיו אלו פארקר וג'ינובילי שיהיו חייבים לחתוך לחתיכות קטנות את ההגנות היריבות על מנת שהצלפים יהיו פנויים בפינות. מצד שני, מה שהיה קרוב כל כך להספיק לגמר ה-NBA בעונה שעברה, עשוי להספיק לתואר העונה, בייחוד ששוב הגענו לעונה אי זוגית.

חמישייה: פארקר, פינלי (ג'ינובילי), ברוס בואן, דאנקן, פבריסיו אוברטו.

ספסל: קורט תומאס, אימה אודוקה, סטודמאייר, מייסון, רוברט הורי, מט בונר, ז'ק ווהן.

מאמן: גרג פופוביץ' (עונה 5986759 במועדון)

מועמד לפריצה:

בקבוצה כל כך מבוגרת, אין ברירה אלא לבחור תינוק צעיר בן 31 כמועמד לפרוץ. אודוקה הראה אשתקד, במיוחד בפלייאוף, שהוא יכול להפוך לשומר אישי מצוין (0.8 חטיפות למשחק ב-18 דקות בלבד), ושגם יש לו יד מבחוץ (37 אחוזים משלוש), ומכיוון שהוא בצעיר בשש שנים מבואן, זו יכולה להיות העונה שהלפיד מועבר בו מנגר אחד למשנהו, בטקס מרשים ורב הדר, שכולל ברכיות לביצים ומרפקים לקודקוד. מכן משתמע שגם אם יפרוץ, לא יעשה זאת אודוקה בצורה ובדרך שישמעו עליה ברחבי העולם, אלא בעיקר בחדר ההלבשה שלו, ובשאיפה גם לפי זעקות הכאב בחדר ההלבשה של היריבה.

מועמד לדעיכה:

רבים הם המועמדים לצעוד צעד נוסף לעבר הקבר הספורטיבי, אולם השם הבולט ביותר קשור ישירות לאיש שצפוי לפרוץ - ברוס בואן. כבר בסדרה מול ניו אורלינס התברר שגם למכות של ברוס לי יש גבולות, והן שורטטו מסביב לגופו הזריז והנחוש של כריס פול, שעשה מבואן קרקס וגרם לו לסחרחורות שוב ושוב, עד שפופוביץ' נאלץ להודות בתבוסה ולשלוח את הפיטבול שלו לחסל את פז'ה סטויאקוביץ'. ממש חוכמה. בכל אופן, היכולות ההתקפיות המשופרות של אודוקה יקצצו בדקות של בואן, ואם לא יימצאו לו מאצ' אפים מתאמיים בפלייאוף הבא, תהיה זו שירת הברבור של הברווזון המכוער.

האקס פקטור:

מאנו ג'ינובילי. האיש הזה הוא אקס פקטור מהלך בימים כתיקונם, בטח ובטח בימים בהם הוא מחמיץ חודשיים בגלל פציעה בקרסול. בעונה שעברה הוא הציג את יכולתו הגבוהה ביותר, קלע יותר, מסר יותר, חטף יותר וקטף יותר, אבל אז התקשה לעקוב גם אחרי עמודים ועציצים, שלא לדבר על לחלוף על פניהם. סאשה וויאצ'יץ' מעולם לא הרגיש יותר כמו דיפנסיב סטופר (תחושה שנעלמה כשריי אלן שכח מקיומו בהתקפה האחרונה של המשחק הרביעי בגמר ה-NBA) מאשר בגמר המערב. אם יידע ג'ינובילי לשוב לאיתנו, ואם פופ יידע לאפשר לו לעשות זאת לאיטו, בפלייאוף הבא הוא שוב יהיה שם, מוכן ומזומן להרוס כל תוכנית הגנתית.

תסריט אופטימי:

ג'ינובילי חוזר להפגיז 19, 5 ו-5, פארקר שוכח את הפדיחות ממוקדמות אליפות אירופה, דאנקן ממשיך מהיכן שהפסיק, והזקנים מביאים את הנסיון והמרפקים למגרש. ההגנה היא אותה הגנה, ההתקפה מתקתקת ביעילות ומוצאת את האיש החכם בכל מצב, והספרס שוב מסיימים במקום השלישי במערב, ובטוחים ביכולתם לחגוג גביע אליפות רביעי בשבע שנים.

תסריט פסימי:

כל מי שמעל גיל 30 נפצע בשלב כזה או אחר, ובחמישייה עולים פארקר, מייסון, סטודמאייר, אנטוני טוליבר ודאריל ווטקינס. הספרס מידרדרים לחלק התחתון של הפלייאוף, ומתקשים להתמודד עם הקבוצות הצעירות והמחוזקות ששואפות לסיים את שלטונן הבלתי רציף. היריבות אינן מתקשות לסגור את דאנקן, ג'ינובילי ופארקר, בעוד שהאחרים מתגלים כחסרי כשרון ברמות הגבוהות, ומקומם של הספרס בטופ מסתיים סופית.

תחזית:

הלייקרס, ניו אורלינס, פורטלנד ויוסטון התחזקו, ויוטה עדיין שם. כך שהקרב על הפלייאוף יהיה קשה קשה. הספרס יהיו חייבים לשמר את כוחותיהם, ולא יפחדו לחתום על עונה של 50 ניצחונות, שכוללת הרבה בריאות, אושר וכושר לקראת חודשים אפריל, מאי ויוני. המכונה המוכרת תמשיך לעבוד, אבל לא בטוח שזה יספיק, ובשביל לקחת אליפות פופוביץ' יצטרך לקבל תוצרת בלתי רגילה ממישהו בלתי צפוי, כמו מייסון או אחד הרוקיס. לא הייתי שם על זה כסף. מצד שני, אמרו את זה גם ב-2003, 2005 ו-2007.