דנבר: ההגנה הטובה ביותר היא הטיפשות

מאזן בעונה שעברה: 50 נצחונות ו-32 הפסדים, שהיה שווה מקום שמיני במערב הפרוע.
סיימו את העונה: בסיבוב הראשון של הפלייאוף, עם הפסד 4:0 ללייקרס

בעונה נורמלית המאזן של הנאגטס אמור היה להביא אותם למקום גבוה בהרבה במערב. בעונה נורמלית, גם זה לא היה משנה. על הנייר, לדנבר היה את אחד הסגלים הכי מעניינים ומוכשרים בליגה: אלן אייברסון התחיל עונה מלאה ראשונה בשורות הקבוצה, ובצוותא עם כרמלו אנתוני, ננה, קניון מרטין, מרכוס קמבי ו-JR סמית', אמורה היתה להיות זו קבוצה שתאיים על הליגה – לא על המקום השמיני בקונפרנס (אפילו אם הם היו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הליגה שמסיימת במקום השמיני עם 50 נצחונות או יותר).

לצערם של החבר'ה מקולורדו כך היה, וזה פחות שהמערב היה עד כדי כך חזק, כמו שדנבר היא פשוט לא קבוצת פלייאוף. אז כן, אייברסון ואנתוני קלעו בצרורות, אבל כל סל בצד אחד הפך לאחר בצד השני. דנבר – ואם יש לכם זוג עיניים סביר, זה לא יפתיע אתכם – פשוט לא שומרת. לעונה הרגילה זה יכול להיות בסדר: למשל, במרץ, קלעו הנאגטס 168 נקודות על הראש של סיאטל. אבל בפלייאוף, כשהמשחק נהיה איטי, זה לא מספיק בעליל.

פתאום, לא ברור מי ה-איש: אייברסון או אנתוני. פתאום, החיסרון ברכז אמיתי, טבעי, שמסוגל לקבל החלטות נכונות, הופך אקוטי מאי פעם. ובעיקר, פתאום, העובדה שהקבוצה הזאת לא מסוגלת לשמור על רן בן שמעון הופכת בלתי ניתנת לגישור. זה הסתיים בסוויפ 4:0 מביך ללייקרס.

באו: רנאלדו באלקמן (שחקן חופשי, מניו יורק), סמוש פארקר (שחקן חופשי, מהקליפרס), רובן פטרסון (שחקן חופשי, מהלוס אנג'לס קליפרס), כריס אנדרסן (שחקן חופשי, מניו אורלינס), דנטיי ג'ונס (שחקן חופשי, מסקרמנטו), ג'וואן האוורד (שחקן חופשי, מדאלאס).

הלכו: מרכוס קמבי (בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס), יאקובה דיאוורה (מיאמי), טוריאן גרין (סראגוסה), אדוארדו נאחרה (שחקן חופשי, מניו ג'רזי)

נפתח עם שאלה, כדי לחמם את המוח: רכבת יוצאת מתל אביב (באיחור, אלא מה) בשעה 18:42 לכיוון חיפה. באותו זמן יוצאת רכבת מבאר שבע לתל אביב, אבל עושה המון המון המון הפסקות, כי צריכים לתכנן את הרכבת לאילת שתהיה מוכנה ככל הנראה ב-2138. עכשיו, כמה זמן ייקח לרכבת הראשונה להגיע לחיפה, ולמה, לעזאזל, אם לדנבר היה שחקן אחד בכל הקבוצה שמסוגל לשמור, הם ויתרו עליו? כן, חברים, מתברר שבדומה לחלק מהשחקנים בקבוצה, גם הצוות הניהולי לא חזק בכל הקטע הזה של רציונליות.

מרכוס קמבי, שלאורך קרוב לעשור נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, הועבר ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה ל-חכו לזה... – האפשרות להחליף בחירת סיבוב שני ב-2010. כן. לא בחירת סיבוב ראשון ביד, האפשרות להחליף בחירת סיבוב שני. ברור שהמניע היה כלכלי ולא מקצועי, אבל נו, באמת. אפילו ג'ורג' קארל, כרמלו ואייברסון התקשו להישאר אדישים ופוליטיקלי קורקט כששמעו על המהלך ההזוי.

איזה מין מסר אתם משדרים לאוהדים, שלא לדבר לשחקנים? הם אמורים לתת את הנשמה כשהם יודעים שההנהלה שלהם היא גיס חמישי? ויתור על השחקן האחד בקבוצה שמזיז רגליים בהגנה ומחפה על האחרים, בתמורה לכלום ושום דבר? מלבד הטרייד השערורייתי הזה, אין שינויים גדולים בקבוצה. סמוש פארקר הוא רכז נוסף שמעדיף זריקה על מסירה, והיה נורא בעונה שעברה, ואולי רובן פטרסון ורנאלדו באלקמן ייתנו קצת הגנה וקשיחות דרושה. ספק אם זה יעזור.

חמישיה: אנתוני קארטר, אלן אייברסון, כרמלו אנתוני, קניון מרטין, ננה.

ספסל: ג'יי אר סמית', לינאס קלייזה, אנתוני קרטר, צ'אקי אטקינס, כריס אנדרסן, פארקר, סטיבן האנטר, באלקמן, פטרסון, ג'ואן הווארד, דנטיי ג'ונס.

מאמן: ג'ורג' קארל (עונה רביעית)

מועמד לפריצה:

לפעמים, כל מה שאתה צריך לעשות כדי להפוך לחלק מבדיחה הוא פשוט לעמוד באיזור. עבור רנאלדו באלקמן, עצם בחירתו בדראפט 2006 על ידי הניו יורק ניקס היתה בדיחה – פחות בגללו, יותר בגללם. טרם הדראפט, חולק מדריך רשמי מה-NBA לקבוצות ולמנהלים, ובפנים היו 300 שמות של שחקנים שרשאים להיבחר בדראפט. רנאלדו באלקמן לא היה אחד מהם. זה לא הפריע לאיזייה תומאס לבחור אותו במקום ה-20, לתדהמתם של, ובכן, כולם.

אלא שתומאס – תאמינו או לא – פגע. כמובן, נשארו שחקנים טובים יותר על הלוח, אבל הפורוורד הצעיר והאפור הוא בדיוק מה שהניקס היו צריכים, ובדיוק מה שהם לא היו צריכים לוותר עליו שנתיים אחר כך: שחקן נטול אגו, עם הרבה יותר מלחמה מכישרון מולד. דווקא אחרי שבאלקמן התחיל לבסס את מעמדו בקבוצה, ולהפוך לאחד מחביבי האוהדים, הניקס החליטו לוותר עליו, ושלחו אותו לדנבר. ואל תתפלאו אם מאוד במהרה, יהפוך באלקמן לשחקן האהוב על ג'ורג' קארל. הוא לא יפתח בחמישיה, הוא קצת נופל בין עמדות שלוש וארבע, אבל את הדקות שלו הוא ירוויח העונה, ובגדול.

מועמד לדעיכה:

ישנם שחקנים שהתלות שלהם באחרים מהותית. לרוב שחקני דנבר לא ממש אכפת אחד מהשני, ולעתים רחוקות הם יוותרו על זריקה כי לאחר יש מצב טוב יותר. עבור קניון מרטין, מדובר כאן ביותר מסתם קבוצה שלא ממש כיף לשחק בה, כי אם בכזו שלא ממש קל לשחק בה. מרטין, שידע את שנותיו הטובות ביותר בניו ג'רזי, עם אחד הרכזים הטובים בהיסטוריה (ג'ייסון קיד), חי על המשחק הפתוח, המהיר, זה שדנבר אוהבת לשחק. אלא שכדי להיות אפקטיבי, הוא צריך לקבל את הכדורים במקומות הנכונים, ואת זה, כרמלו אנתוני ואלן אייברסון, שמחזיקים ברוב הזמן בכדור, לא יודעים לעשות. ללא הכדור, מרטין הופך לפינישר וספק נקודות זבל ותו לא. בעונה שעברה הוא צרף ל-12 הנקודות שלו (הממוצע הנמוך בקריירה, בצוותא עם עונת הרוקי) 6 ריבאונדים בלבד. העונה, ללא מרכוס קמבי, ייתכן והעובדה שהוא לא מקבל את הכדור בהתקפה תסמן רק את תחילת הצרות שלו.

אקס פקטור:

עזיבתו של קמבי את המועדון משאירה את הקו הקדמי של הנאגטס לקניון מרטין המוזכר לעיל, ולננה. ואם הראשון עשוי לדעוך, הרי שאם השני יממש סוף סוף את הפוטנציאל שבו, החיים של דנבר יהיו קלים בהרבה. בשלוש השנים האחרונות, החמיצו מרטין וננה 282 משחקים בצוותא. העונה, מעבר לכך שהם צריכים להיות בריאים, תפקידם – ובעיקר של ננה, אז בואו נעזוב את השימוש הרבים – חשוב מאין כמותו. הברזילאי מעולם לא הצליח לממש את הפוטנציאל שבו והעונה, כשהקו הקדמי של הקבוצה דק יותר מקייט מוס, ההזדמנות שלו לעשות כך אופטימלית פי כמה. יכולת טובה של ננה, ואולי אופצייה אמינה בצבע לצד ההפצצות מבחוץ, עשויות להיות השלב הראשון בדרך של דנבר להפוך לקבוצת חצי-מגרש סבירה, ולא רק ראן-אנד-גאן-אנד-אל-תחשוב.

תסריט אופטימי:

בצירוף מקרים קוסמי ולא ברור, מצליח ג'ורג' קארל לחברי את הרי הכישרון ליחידה אחת, מאוחדת, מגובשת ויעילה עד כדי כאב. הסגנון ממשיך להיות אטרקטיבי, מהיר ויפה, אך הנאגטס מכניסים קצת שכל בטירוף, ועם 58 ניצחונות וריצה נפלאה לפלייאוף, מגיעים לסיבוב השני של הפלייאוף עם תחושה שהם יכולים להמשיך הלאה.

תסריט פסימי:

בצירוף מקרים קוסמי ולא ברור, מצליח כרמלו אנתוני להפסיד לתרנגולת באיקס-עיגול. דנבר מציגה התקפה טיפשה כפריס הילטון, קבוצתיות פלסטית כפריס הילטון, והגנה חדירה כמו – נו, ניחשתם את זה. ג'ורג' קארל ממשיך לבלגן את העניינים עוד יותר, ועם 39 נצחונות, אלן אייברסון ו-JR סמית' מועברים לקליפרס בתמורה לקמבי.

תחזית:

אחת ההתקפות הטובות בליגה, אחת ההגנות החדירות בליגה – הפעם, אפילו יותר מבעונה שעברה. החיסרון של קמבי יהפוך משמעותי עם כל משחק שעובר, ודנבר תסתובב סביב המקום השמיני במערב בכל משך הליגה, ושום דבר מעבר לזה.