מעט אחרי שנבחרת ישראל סיימה את משחקה נגד נבחרת לטביה בתיקו, עלו יוון ושווייץ למשחק המרכזי בבית 2 "הישראלי". אלופת אירופה לשעבר הגיעה עם מאזן מושלם וללא שער חובה, אבל לאחר שנדמה היה שהיא תעלה בקלות ותשאיר את הפירורים לשוויץ ולישראל, הנבחרת של אוטמר היצפלד חשבה אחרת, ניצחה 1:2 ופתחה את הבית לחלוטין.
השוויצרים פתחו בצורה נחושה יותר ואיימו מספר פעמים על השער על קוסטס חלקיאס. האורחים המשיכו להחזיק יותר בגדול, ידעו לסכל את השלישייה הקדמית של היוונים ובדקה ה-42 גם עלו ליתרון. ואלון בהראמי נכנס לרחבה וספק הוכשל, ספק נזרק. לשופט לואיס מדינה קנטלחו לא היה ספק והוא הצביע על הנקודה הלבנה. אלכסנדר פריי בעט שמאלה, חלקיאס נכנע ושוויץ עלתה ל-0:1.
הנבחרת של אוטו רהאגל פתחה את המחצית השנייה עם יותר מוטיבציה בניסיונות חוזרים ונשנים להשוות ובדקה ה-68 אנחלוס חריסטאס עשה זאת עם בעיטה מתוך הרחבה שחתמה את השער הרביעי שלו בשלב המוקדמות.
אלא ששוויץ הוכיחה שההפסד מול לוקסמבורג אכן היה פנצ'ר וגם לאוטמר היצפלד יש חלוץ גדול שלא מפסיק לכבוש במוקדמות, בלייס נ'קופו. חלוצה בן ה-33 של טוונטה אנסחדה נשלח לכדור עומק בדקה ה-77, חלף על פני השוער וגילגל פנימה שער ניצחון גדול.
* במשחק נוסף בבית סיימו לוקסמבורג ומולדובה בתיקו 0:0.
היצפלד: "חזרנו לתמונת המאבק"
שווייץ יודעת שהניצחון ביוון לא רק החזיר אותה לתמונת ההעפלה, אלא גם החזיר לה את הכבוד שאבד לה בהפסד הביתי ללוקסמבורג. מאמן שווייץ, אוטמר היצפלד, אמר בסיום הניצחון: "לשחקנים שלי הייתה את האמונה שאפשר לנצח ביוון, וזה היה הכי חשוב. גם כשספגנו את שער השוויון האמנו שננצח, וזה היה המפתח להצלחה. ידענו לעקוץ את ההגנה היוונית ברגעים הנכונים ועכשיו חזרנו למירוץ, ובגדול, אחרי ניצחון חשוב על אחת היריבות העיקריות שלנו. עכשיו נקווה שלא נאבד יותר נקודות מול הנבחרות הקטנות יותר".
אלכס פריי סיפר כי "לפני הפנדל סונוורתי מהיציע על ידי לייזר, והשופט שאל אותי אם זה מפריע לי ואם אני רוצה להתלונן, אבל העדפתי שלא לעשות מזה עניין גדול. חשוב יותר שניצחנו". כריסטוף ספייצ'ר אמר כי "בשבועות האחרונים עברנו יותר מדי אירועים מסעירים, מאיבוד היתרון בצורה מרגיזה בישראל, כולל ההפסד מול לוקסמבורג, ועכשיו הניצחון הגדול הזה. הראינו יכולת קבוצתית גדולה". בנג'מין האגל ציין כי "עכשיו ההפסד ללוקסמבורג מרגיז עוד יותר".
מנגד, המאמן היווני אוטו רהאגל אמר לאחר המשחק כי "נלחמנו בצורה מרשימה לאורך המשחק, אבל בשני רגעים של חולשה ההגנה שלנו נכנעה. לדעתי, גם לא היה פנדל, אבל בכל מקרה, חבל ששני השחקנים ירדו לתיקול בו זמנית. אחרי ההפסקה שלטנו לחלוטין במשחק ויצרנו הזדמנויות, אבל שווייץ הענישה אותנו על חוסר תשומת הלב בהגנה. אולי לא היינו צריכים לשחק כל כך פתוח. בכל אופן, אנחנו עדיין ראשונים בבית, ונצטרך לעבוד קשה כדי לשמור על המקום הזה".
מי רעב? (לפטיריס בקוטיאס, פיראוס, "הארץ")
בסופו של יום, הדבר החשוב ביותר בכדורגל הוא הרעב, הרצון והתשוקה. זה מה שהפך את יוון לאלופת אירופה לפני ארבע שנים, יחד עם הטקטיקה של אוטו ריהאגל, השערים של חריסטיאס והאוהדים. לא עם כדורגל גדול, אבל עם המון רצון להצליח, רעב, נשמה והמלחמה. יוון הגיעה אתמול למשחק הראשון המשמעותי שלה במוקדמות כשהיא שבעה - תשע נקודות משלושה משחקים, מילאו את הכרס שלה. היריבה מנגד, שווייץ, באה חבולה ורצתה יותר. היא היתה חייבת תוצאה טובה, אבל יותר מזה - היתה חייבת להוכיח.
וזה בדיוק מה שראינו. מצד אחד נבחרת טקטית, שבאה להעביר 90 דקות עם הרגשה שהניצחון שוב יגיע; מצד שני, נבחרת התקפית שנלחמה על החיים ועל כבודה. שווייץ היתה ראשונה לכל כדור, שלטה במרכז השדה והסתדרה גם מול מערך מעובה של ריהאגל בהגנה עם שלושה בלמים (איך לא). אחרי 90 דקות ההפסד של שווייץ ללוקסמוברג נשכח, גם הניצחונות של יוון. אנחנו בסרט חדש לגמרי.
"האמנו בעצמנו שאנחנו יכולים לעשות תוצאה טובה פה והצלחנו", קרן אוטמר היצפלד במסיבת העיתונאים, בעוד בן ארצו אוטו ריהאגל דיבר על כך שיוון עדיין בראש הבית "וכלום לא קרה". פעם ריהאגל היה המאמן הרעב שהגיע לנבחרת בינונית ובזכות האמונה הפך אותה לאלופה, היום הוא שבע. פעם היצפלד היה מאמן שבע בבאיירן מינכן, עכשיו הוא הגיע לנבחרת בינונית ונראה שאחרי חבלי לידה הוא משפר אותה. קודם כל בזכות האמונה.