אם אין לחם יילכו מכות

הימים ימי טרום יורו 2008. האווירה בצרפת אופטימית מתמיד. נבחרת הטריקולור של ריימונד דומנק הגיעה למשחקים בשוויץ ואוסטריה כאחת הפייבוריטיות לזכייה, ולמרות הספקות כלפי המאמן/שחקן התיאטרון בקרב חובבי הכדורגל באירופה, בצרפת הוא זכה לתמיכה רבתי. בסקר שקדם לטורניר הביעו 71% מהנשאלים תמיכה במאמן השנוי במחלוקת, בעוד שליש מהצרפתים האמינו בלב שלם שנבחרתם תשוב לפריז עם תואר אירופי שלישי.

המציאות, כמובן, הייתה שונה לגמרי, אך זה לא הפריע למשחקי הפתיחה של הנבחרת לשבור את שיאי הרייטינג. השיעמומון מול רומניה (0:0) משך אל המרקע 9.6 מיליון צופים ומעל ל-12 מיליון ברגעים המכריעים, שהניבו 54% רייטינג - שיא שנשבר בהפסד הצורב להולנד במחזור השני של שלב הבתים.

בנקודה זו, ואחרי שכל כך הרבה אנשים היו עדים לתופעה הקרויה "צרפת של דומנק", המגמה השתנתה. גל הביקורות גבר מכל כיוון ואט אט צצה אלטרנטיבה מיוחסת שלא התביישה לפתוח את הפה, עוד בזמן שהנבחרת ממשיכה לעשות בושות ביורו. בצרפת קוראים להם "דור 98" - אותם שחקנים שהובילו את הכחולים לזכייה היסטורית במונדיאל שנערך בצרפת והפכו לאלילים בארצם.

בפוליטיקה הצרפתית יש מפלגת ימין קיצונית, בראשה עומד הגזען השנוא ז'אן מארי לה פן, הנקראת "החזית הלאומית". אבל חברי דור 98 הציגו חזית לאומית מאוחדת מזן אחר כשנכנסו לנבכי פוליטיקת הכדורגל. כזו שיוצרת הזדהות אמיתית בין מרבית חובבי הספורט בצרפת. מתוקף היותם אהודים כל כך בקרב הציבור, נקראו שחקני העבר של הנבחרת (ביניהם גם כאלה שעודם פעילים בקבוצות) לכל כלי תקשורת אפשרי כפרשנים מן המניין. ושם, ללא תיאום מוקדם, הפגינו עמדה נחרצת וזהה כנגד המאמן דומנק וההתאחדות הצרפתית.

בזה אחר זה הופיעו עמנואל פטי, יורי דז'ורקף, כריסטוף דוגארי ואחרים, וקראו להחלפתו המיידית של דומנק במי שהיה הקפטן שלהם באותו גביע עולמי זכור לטוב, דידייה דשאן. "לטעמי, ההתאחדות כושלת בבחירת המאמנים כבר מ-2002", פתח עמנואל פטי את הטור האישי התוקפני שלו ב'לה פריסיאן', "הנבחרת צריכה מאמן סמכותי ונאמן לשחקנים, ודומנק הוא לא אחד כזה. האיש היחיד שיכול לשקם את ההריסות הוא דידייה דשאן. מדובר בסמל עבור האוהדים והתקשורת, ובעיקר במאמן מצוין. זו בחירה כמעט טבעית, ואני בטוח שמינוי כזה מיד אחרי היורו יפחית את האש כלפי השחקנים ויאפשר לכולם לצאת במהרה לדרך חדשה".

פטי היה הראשון שדיבר גלויות, ואחריו גל התמיכה בדשאן החל להציף את גופי התקשורת, בעיקר באמצעותם של שאר חברי הדור המופלא. בקרב הציבור החלה להיווצר תחושה שהנה מגיעים נציגי 98 והופכים את הנבחרת על פניה, אך בהתאחדות ההרגשה הייתה שונה לגמרי. נשיא ההתאחדות, ז'אן פייר אסקלט, נשאר אטום לגמרי לרחשי העם ובהחלטה שערורייתית השאיר את דומנק המושמץ בתפקידו גם לקראת מוקדמות מונדיאל 2010. הפחד החל לחלחל אל מסדרונות ההתאחדות.

אז איך בעצם הגיעו אסקלט וחברי הנהלת ההתאחדות הצרפתית להחלטה? פשוט מאוד. נועצו בנשיא אופ"א, מישל פלאטיני. כדורגלן העבר הנהדר הפך ברבות השנים לפוליטיקאי מצטיין לא פחות, וההתנהלות שלו בנושא ממחישה זאת בצורה הברורה ביותר. פלאטיני מקפיד לציין לעיתים תכופות כי בתור האיש העומד בראש הכדורגל האירופי, אין זה מתפקידו להתערב בנעשה בתוך ההתאחדויות העומדות תחתיו. כנראה שהכלל הזה פסח על המולדת.

פלאטיני הוא האיש שמושך בחוטים בהתאחדות הצרפתית והוא בעצם זה שחושש יותר מכל מהשתלטות עוינת של דור 98 על הנבחרת. נשיא אופ"א שואף כבר שנים להנחית לתפקיד מאמן הטריקולור את חברו ל"קארה מג'יק" (רביעיית הקסם בקישור הצרפתי ביורו 84) ז'אן טיגאנה, בלי לייחס חשיבות לעובדה כי מדובר במאמן בינוני שמדשדש כבר שנים. כדי לבצע מהלך כזה, חייב פלאטיני לשמור על כוחם של הבובות בהתאחדות ודריסת רגל מוקדמת של הצעירים תנגוס באפשרויותיו להמשיך ולנהל את העניינים מאחורי הקלעים כאוות נפשו.

בדומה לפלאטיני, גם ז'ראר הוייה, המנהל הטכני של הנבחרות, לא היה רוצה לראות את דשאן ונאמניו מנפנפים אותו מעמדת השררה שתפס. ודאי כשהוא חש עצמו מועמד ראוי להיכנס לתפקיד בהמשך. בשל כך התייצב הוייה, לא בדיוק תומך נלהב של דומנק, מימינו של מאמן הנבחרת וצידד ברצון ההתאחדות לשמר את הקיים. מרוצה מגיבוי הדור הוותיק, התפנה אסקלט לנזוף בשחקני 98, שלטענתו עשו יד אחת כדי להשתלט על הכדורגל הצרפתי. "הלובי שעושים לעצמם שחקני העבר הוא מוגזם ולפעמים אף לא הגון", התרעם אסקלט, "הם לוחצים יותר מדי, מתנהגים כשבט ולא מבינים שהנבחרת היא לא רק שלהם".

בישיבה המיוחדת שקיימו ראשי ההתאחדות עם דומנק לאחר ההשפלה ביורו, הוחלט פה אחד להמשיך כרגיל ולבחון את העניינים מחדש בתום המחזור השלישי במוקדמות המונדיאל מול רומניה ומשחק הידידות עם טוניסיה. משמע, ב-15 באוקטובר. החלטה שהתקבלה בזעם רב בצרפת, העלתה גיחוך באירופה והצליחה להוציא מכליהם את שחקני העבר. "איפה ההכרה למה שעשינו?" שאל בכעס רובר פירס, "הם (ההתאחדות) פשוט מטנפים את המורשת שהותיר אחריו דור 98. שיסלחו לנו באמת על כך שאנו לא תומכים בדומנק, בטח עם העבודה שהוא עשה. סליחה שאנחנו לא מבינים".

ההחלטה של ההתאחדות יצרה אנטגוניזם מוחלט כלפיה, כשהתקשורת והציבור לקחו בלי היסוס את הצד של גיבורי המונדיאל. המצב הפך בלתי נסבל, עד כדי כך שזינדין זידאן הגדול, שנמצא בלב הקונצנזוס ולא היה שותף למתקפה הכוללת בזמן היורו, התראיין לתוכנית של חברו משכבר הימים דוגארי וניצל את ההזדמנות להשיב לנשיא ההתאחדות. "אני לא מבין איך הוא מעז להגיד שאנחנו מפעילים לחץ?" תהה זיזו, "לכל אחד יש זכות להביע דיעה על מצב הנבחרת, בוודאי לשחקני עבר. ההתבטאויות שלו חסרות כבוד ונראה שכל מטרתו היא לנגח אותנו על מנת להשאיר את המאמן בתפקיד. זה פשוט מקומם".

יתרה מזאת, ככל שחולף הזמן מאותו טורניר מחפיר גם תומכיו הגדולים של דומנק בהתאחדות מבקרים אותו בחריפות. "כמובן שהייתי מעדיף לראות על הקווים מישהו שמסוגל לקחת החלטות טובות במגרש ולא איזה צ'ארמר שמצטיין בדיבורים ואינו מסוגל לנהל סגל", הפתיע נואל לה גרט, סגן נשיא ההתאחדות שמקפיד להציג גישה חדשה כל שני וחמישי רק על מנת להישאר בכותרות, "אני לא עיוור. אני עדיין תומך בריימונד, אבל נראה מה יהיה אחרי רומניה".

בהמשך למדיניות הזיג זג, זכו בצרפת להכיר את נוסחת הפלא – מינויו של אלן בוגוסיאן לתפקיד עוזר המאמן – אותה הגו ראשי ההתאחדות ממוחם הקודח במטרה לרכך את זעם הציבור ולכרסם בכוחה של אופוזיציית 98 הלוחמנית, אליה השתייך בוגוסיאן. קשר העבר של מארסיי ופארמה, שהיה רק אופציה שנייה לתפקיד אחרי סירובו של לורן בלאן (מי שמסתמן כמועמד בכיר, יחד עם דשאן, להיות המאמן הבא), הוגדר אמנם כעוזר מאמן אך בפועל משמש כעוד איש צוות, כשפייר מנקובסקי ממשיך להיות העוזר הראשי של דומנק.

הפתטיות לא פסקה כאן. ראשי ההתאחדות ביקשו מפביאן בארטז להצטרף למחנה הנבחרת לקראת המשחק מול סרביה, כדי שיקרין מניסיונו על השוערים החדשים, סטיב מנדאנדה והוגו לוריס הצעירים, כאילו אין מאמן שוערים בכיר בשם ברונו מרטיני על הספסל. כמו כן, בארטז יועד להוות מעין מנטור שירומם את רוחם של השחקנים הלחוצים. ובמילים אחרות: ליצן חצר בהתנדבות.

המהלכים הללו של נשיא ההתאחדות בן ה-73 לא היו במקרה. בדצמבר יעמוד אסקלט לבחירה מחדש, ולמרות גילו הוא מאמין כי ביכולתו להמשיך ולנהל את הכדורגל הצרפתי, במיוחד עם הרוח הגבית מכיוונו של מישל פלאטיני. אם כך, ובהתאם לאווירת הבחירות הממשמשת ובאה, לא מפתיע שאסקלט מנסה בכל הזדמנות להתנצל על דבריו ושלאחרונה עולים עוד ועוד קולות עלומים מטעם ההתאחדות נגד דומנק.

כעת, אף אחד לא ירים גבה במקרה ויראו לאויב העם ריימונד את הדלת החוצה - במהלך שלבטח יגרור גל אהדה ויטרוף את הקלפים - לאחר המשחק מול רומניה. גם במקרה של ניצחון.