ניסיון, ניסיון, ניסיון. כמעט בכל תחום, בעיקר בשוק העבודה, זו התכונה שאמורה להעלות אתכם מדרגה בכל מערכת. כמעט לאף אחד משחקני טמפה ביי אין אפילו פרומיל מהניסיון שיש לבוסטון רד סוקס, קבוצה שזכתה בשני תארי אליפות בתוך ארבע שנים ושגם את העליה שלה ל-ALDS נשאה על כפי היכולת להוציא את המקסימום מסיטואציות לא קלות.
אבל ניסיון, לעתים, הוא עניין שמוערך קצת יותר מדי. האיינג'לס של 2002 לא פחדו מהיאנקיז המנוסים בדרך לוורלד סירייס, הצעירים של פלורידה מארלינס לא בדיוק היו במעמד לפני שלקחו אליפות ב-2003, גם לא שחקני הוייט סוקס ב-2005 ואדם ויינרייט מסט. לואיס הפך לקלוזר רק בפלייאוף של 2006, אותו סיים עם טבעת אליפות.
בעונה הרגילה היה המאזן בין הקבוצות 8:10 לטמפה ביי. את ארבע הסדרות הראשונות סיימו שתי הקבוצות עם סוויפים ביתיים לטובתן, בשתיים האחרונות, אחת בטמפה ביי ואחת בפנוויי פארק, ניצחו הרייז 1:2. הסדרה תיפתח בטרופיקנה פילד בלילה שבין שישי לשבת.
ההגשה הפותחת (בסוגריים: ERA וניצחונות בעונה הרגילה)
טמפה ביי: ג'יימס שילדס (3.56, 8:14), סקוט קאזמיר (3.49, 8:12), מאט גארזה (3.70, 9:11) אנדי זוננשטיין (4.38, 9:13)
בוסטון: דייסקיי מאטסוזקה (2.90, 3:18), ג'וש בקט (4.03, 10:12), ג'ון לסטר (3.21, 6:16), טים וייקפילד (4.13, 11:10)
בין שתי הקבוצות, לרייז יצא לבחון רוטציה של ארבעה מגישים כבר בסיבוב הראשון מול הוייט סוקס, והתברר שכמו שאר ההחלטות, ג'ו מאדון לקח את הנכונה. אנדי זוננשטיין ניצח במשחק 4 ואיפס את הרוטציה על הסדר שבו פתח נגד שיקגו, עם ג'יימס שילדס כפותח ראשון. שילדס הוא האס הבלתי מעורער של הקבוצה, כשהנורה האדומה בטמפה ביי היא סקוט קאזמיר, שלא מצליח לשלוט בהגשות ולעתים קרובות מדי מגיע ל-100 אחרי חמישה אינינגים. גארזה הוא מגיש 3 מצוין וזוננשטיין, כאמור, משלים רוטציה טובה מאוד.
לרד סוקס יש מספר בעיות בהגשה. לסטר הוא מניה בטוחה, אבל מצב הבריאות והחלודה של ג'וש בקט מדאיגים. הסברה שבלי בקט טוב לא יוכלו הרד סוקס לעבור את האיינג'לס התפוגגה עם ההופעות של לסטר, ועדיין - מול טמפה ביי, כשהוא יגיש לפחות משחק אחד, המשקל על כתפיו יהיה גדול יותר. מאטסוזקה, כמו קאזמיר, לא מסוגל לזרוק סטרייקים, אבל לזכותו ייאמר שבדרך כלל, באורח פלא, הוא מצליח לנצח. המאזן שלו בעונה הרגילה, 3:18 ו-ERA של 2.90, הוא לא פחות מהפלא השמיני. וייקפילד לא הגיש בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל לא צריך לדאוג לו.
כף המאזניים: יתרון קטן לטמפה ביי
בולפן
מגישים עיקריים בטמפה ביי: גרנט בלפור, ג'יי פי האוול, דן ווילר/טרוי פרסיבל (קלוזר)
מגישים עיקריים בבוסטון: הידקי אוקג'ימה, ג'סטין מאסטרסון, ג'ונתן פפלבון (קלוזר)
ההגשה האמצעית של טמפה ביי הוכיחה את עצמה כטובה ביותר בפלייאוף הזה. גרנט בלפור וג'יי פי האוול לא השאירו לוייט סוקס סיכוי והיו בגדר אוטוריטה. הנעלם הגדול הוא בעמדת הקלוזר. נכון לכתיבת שורות אלו, טרוי פרסיבל עדיין לא בסגל הפלייאוף, ואם לא ישוב (ובעצם גם אם כן), יצטרך מאדון לבחור בין בלפור לבין דן ווילר, שלא עשה עבודה מדהימה במשחק האחד שהגיש מול הוייט סוקס, כשהרשה הומר לפול קונרקו.
לבוסטון יש גם פה המון חורים. טרי פרנקונה כפה את תפקיד הסט אפ על מאסטרסון, שממש לא הוכיח את עצמו ויצא עם הרבה מזל מהסדרה מול האיינג'לס. אוקג'ימה לא יציב ודווקא מני דלקרמן, שפרנקונה לא מחזיק ממנו, היה המגיש הטוב ביותר של בוסטון בדרך לג'ונתן פפלבון. הרייז צריכים רק לקוות שהכדור לא יגיע לידיים של האחרון, שבשישה משחקי פלייאוף עדיין לא נתן אפילו ריצת חובה אחת.
כף המאזניים: היתרון העצום שיש לטמפה ביי בהגשה המחליפה כמעט מתקזז עם המץ' אפ של פפלבון מול כל מגיש שהרייז ישימו כקלוזר. ובכל זאת, עדיין אפשר לסמוך יותר על טמפה בקטגוריה הזו.
החובטים
ליינאפ, טמפה ביי: אקינורי איוואמורה, בי ג'יי אפטון, קרלוס פניה, אבאן לונגוריה, קרל קרופורד, קליף פלויד, דיונר נבארו, גייב גרוס, ג'ייסון בארטלט
ליינאפ, בוסטון: ג'ייקובי אלסבורי, דסטין פדרויה, דייויד אורטיז, קווין יוקיליס, ג'יי די דרו, ג'ייסון ביי, מארק קוטסאי/קוקו קריספ, ג'ד לאורי, ג'ייסון וריטק
הנתון הבולט שמסתכלים עליו מהעונה הרגילה הוא אחוזי החבטה, שם מובילה בוסטון ביתרון משמעותי - 28 לעומת 26 אחוז, שתי נקודות שלמות. אבל זה נתון מטעה משהו, כי בפלייאוף התעוררו הרייז, ומציבים ליינאפ קשוח במיוחד שבו לא יהיה למגישים של בוסטון מקום לטעויות. לטמפה ביי היו מחבטי קלאץ' בכל הסדרה עם הוייט סוקס - פעם אבאן לונגוריה, פעם בי ג'יי אפטון וגם קרלוס פניה עשה את שלו.
בוסטון לא רק תסבול מחסרונו של מייק לואל, היא גם סבלה בסדרה מול האיינג'לס ממחבטים נרפים של דייויד אורטיז ודסטין פדרויה, שניים שאמורים לספק את הכוח ולהדליק את ההתקפה, ורק ג'ייסון ביי היה שם עם חבטות ארוכות וריצת הניצחון. גם את זה, איכשהו, צלח טרי פרנקונה, כשאת הניצחון במשחק 4 סיפק לו דווקא החלק התחתון של הליינאפ.
כף המאזניים: יתרון גדול לטמפה ביי
התחזית
מאדון עשה דברים נפלאים עם הרייז העונה. ההישג הגדול שלו היה לגרום למועדון תבוסתני להאמין שהוא יכול לעשות את זה. מול מאדון עומד פרנקונה, מאמן טוב מאוד עם כמות בלתי נדלית של מזל. לא ברור איך הצליח פרנקונה, שעשה אין ספור טעויות, לעבור את האיינג'לס, כמו שלא ברור איך הוא יצליח, למרות נחיתות בכל קטגוריה, לעבור את הרייז. לא ברור, אבל הוא יצליח. בוסטון בשבעה.