מחממים את הפרקט: דטרויט פיסטונס

מאזן ב- 2007/8: 59 ניצחונות ו-23 הפסדים.
סיימו את העונה: בגמר המזרח, עם הפסד בששה משחקים לסלטיקס.

דטרויט מעמידה כבר כמה שנים הרכב שחקנים דומה, שבכל עונה מחדש נחשב למועמד ללכת עד הסוף. גם השנה רבים האמינו שהנסיון והגיוון יעשו את שלהם, אבל בזמן האמת צ'ונסי בילאפס נפצע, ראשיד וואלאס התערער, הספסל לא הבריק, ההגנה לא היתה יציבה, טיישון פרינס נעלם, וריפ המילטון לא הספיק. כל החלקים שהיו צריכים להרכיב את הפאזל השלם קירטעו פה ושם, והמאמן פליפ סונדרס לא הצליח לנווט את הספינה לחוף מבטחים בפעם השלישית ברציפות.

באו: מאמן חדש- מייקל קארי, ושחקנים חדשים- קוואמי בראון, וויל ביינום (אקס מכבי תל אביב), אלכס אקר והרוקי וולטר שארפ.

הלכו: פליפ מארי ופליפ סונדרס

אחרי הכישלון בגמר המזרח בשנה שעברה נזף נשיא הקבוצה ג'ו דומארס קשות בשחקנים וטען במסיבת עיתונאים ש"אין פרות קדושות" וששינויים פרסונליים בהחלט אפשריים. אבל הזמן עשה את שלו, המועדון לא קיבל ככל הנראה הצעות טרייד מפתות מספיק ואחרי קיץ שחון בגזרת עיר המכוניות, הפיסטונס יתייצבו לעונת 2008/9 עם הרכב זהה כמעט לחלוטין לזה שסיים את העונה שעברה, למרות אכזבתו של דומארס, ולמרות שהשלד המתבגר של השחקנים גדל בעוד שנה.

דטרויט היא אחת הקבוצות המקוטבות בליגה, עם יחידה ראשית של שחקנים מובילים שגילם הממוצע 32 ועם יחידה שניה של שחקנים שגילם הממוצע 24. בשנים האחרונות הפיסטונס לא עברו שינויים משמעותיים וגם בקיץ האחרון השינוי המשמעותי ביותר ארע דווקא בעמדת המאמן, כאשר ג'ו דומארס החתים את מייקל קרי חסר הניסיון (בעל ניסיון רב במערכות ארגוניות בליגה, אך לא כמאמן ראשי). ולא, ההחתמה של קוואמי בראון לא יכולה להיחשב מהפך, למרות הדקות בהן יהיה מסוגל לתת לראשיד לנוח, ולא, גם ההחתמה של וויל ביינום היא לא יותר מאשר קוריוז חסר משמעות.

כעת, עם פתיחת העונה, נראה שהמטרה הראשית של הקבוצה תהיה להמשיך במגמת השנים האחרונות ולתת לשחקנים המוכרים והוותיקים את המפתחות להוביל את הקבוצה פעם נוספת, תוך ניסיון להעמיק את "תנועת הנוער" ככל שהעונה תמשך. ייתכן שעד שנגיע לאזור הפלייאוף יהיו שניים או שלושה שחקנים צעירים שיתפסו מקום משמעותי ברוטציה של הפיסטונס, ובראשם רודני סטאקי הדינמי, אשר מדברים בו כמועמד לקבל כ- 30 דקות לערב (בשתי עמדות הגארד), ואחד או שניים מהצעירים הגבוהים אמיר ג'ונסון וג'ייסון מקסייל, שעשויים בהחלט לתפוס את מקומו של אנתוניו מקדייס המתבגר בחמישייה ולתקוע בה יתד יציבה, גם על חשבון ראשיד הדועך.

לצד התנועה הגוברת של צעירים המנסים למצוא להם מקום של קבע בחמישייה של הילדים הרעים סביר להניח שנמשכים הגישושים לטרייד משמעותי שישנה את פני הקבוצה מהקצה אל הקצה.

נדמה שלפחות שלושה מהרביעיה המובילה (צ'ונסי, ריפ, טיישון וראשיד) מועמדים כרגע לטרייד, וייתכן מאד שעד המועד האחרון להעברות אחד או שניים מהם כבר לא יהיו חלק מהמועדון, ובכך באמת תבוא אל קיצה תקופה, ותחל חדשה.

חמישייה: צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון, טיישון פרינס, אנטוניו מקדייס, ראשיד וואלאס.

ספסל: רודני סטאקי, וויל ביינום, אהרון אפללו, אלכס אקר, אמיר ג'ונסון, ג'ייסון מקסיל, וולטר הרמן, קוואמי בראון, צ'יק סאמב.

מאמן: מייקל קרי (שנה ראשונה).

מועמד לפריצה:

סטאקי היה שם גם בעונה הסדירה הקודמת, אבל הפריצה האמיתית שלו באה דווקא בפלייאוף, עת הוכיח שהוא מסוגל לשחק כדורסל ברמה הגבוהה ביותר ואמור להיות המחליף הראשון השנה בשתי עמדות הגארד גם לבילאפס (בן 32) וגם להמילטון (בן 30). אם סטאקי ימשיך להוכיח את עצמו ובנוסף ליכולת הסיום הטובה שלו גם ישפר את יכולת המסירה וקבלת ההחלטות, הוא בהחלט יכול לפרוץ השנה ולהיות מועמד ראוי לתואר השחקן השישי של הליגה, וכן למתג עצמו כשחקן NBA משמעותי.

מועמד לדעיכה:

האמת היא שכל החמישייה של הפיסטונס מועמדת לדעיכה, מי יותר ומי פחות. מעבר לבילאפס והמילטון, וואלאס (בן 34) ומקדייס (בן 34) רואים את סוף הקריירה הרבה יותר בצלילות מאשר את התחלתה, ולפחות וואלאס החל את תהליך הדעיכה שלו כבר בעונות קודמות. נדמה שהשנה זו השנה ששני השחקנים הללו יעברו את הדעיכה המשמעותית יותר מבין השלד המתבגר של הפיסטונס ויראו פחות ופחות דקות משחק, לטובת הצעירים הרעננים, המוכשרים והרעבים המחכים להם מעבר לסיבוב ועל הספסל.

האקס פקטור:

כמה שאלות מתחברות ביחד לשאלה אחת גדולה בנוגע לפיסטונס השנה. כמה דלק נשאר במיכלים של הזקנים? כמה בשלים הצעירים? וכמה אומץ יהיה למאמן לבדוק את בשלות תנועת הנוער שלו, על חשבון הטוב והמוכר שבחבר'ה הוותיקים? האקס פקטור הוא היכולת של מאמן צעיר וחסר ניסיון ליצור כימיה מיוחדת וסינרגיה בין הכדורסל שעוד קיים בשחקנים כמו ראשיד וואלאס וצ'ונסי בילאפס ובין הרעב הגדול של הצעירים. ככל שנראה יותר דקות מאמיר ג'ונסון, מקסייל וסטאקי במהלך העונה הסדירה, כך יגדל הסיכוי שהרוסטר המורחב יגיע רענן לפלייאוף, ויוכל לאיים (לפחות עוד פעם אחת) בהרכב הנוכחי שלו על המזרח, ואולי על הליגה כולה. ושאלה נוספת היא עד כמה יהיה מסוגל קרי להעמיד את הוותיקים במקומם כשהם מבלפים בהגנה ועושים טובה בהתקפה?

תסריט אופטימי:

מאמן טרי מביא גישה טרייה, והצעירים של דטרויט קופצים מדרגה בדרך לשבירת ההיררכיה הקבוצתית המסורתית בפיסטונס עוד במהלך העונה הסדירה. בפלייאוף הזקנים הם אלו המביאים את האקס פקטור ומושכים את הקבוצה כל הדרך עד גמר המזרח, שם כבר הכל יכול לקרות.

תסריט פסימי:

ראשיד מורחק יותר פעמים מגילו הביולוגי, בילאפס דועך בדהירה אל עבר השקיעה, הצעירים עושים במכנסיים ולא מצליחים להתמודד עם אור הזרקורים וכאשר מגיע סוף סוף הטרייד הנכסף, זה מאוחר מדי ומעט מדי - הפיסטונס מגיעים לפלייאוף, אבל עפים בסיבוב הראשון באכזבה מהדהדת שמסמנת את סופה של תקופה יפה.

תחזית:

דטרויט היא עדיין קבוצה חזקה, מוכשרת ומלוכדת. אין סיבה אמיתית לחשוב שהדעיכה הטבעית תפגע במעמדה עד כדי כך שלא תהיה מסוגלת לפצות על חולשותיה בעזרת הצעירים המלהיבים שלה. יותר דקות להם, פחות למבוגרים, ובסך הכל דטרויט שוב תהיה פקטור בקרב על המזרח, אך כמו בשנים האחרונות, זה לא אמור להספיק כדי ללכת עד הסוף. נדמה שהפעם אפשר לומר בנקודת הזמן הזו שקליבלנד ובוסטון חזקות יותר, ואפילו פילדלפיה תאיים, כך וכל השלוש צפויות לסיים גבוה יותר בעונה הסדירה.