מחממים את הפרקט: ניו ג'רזי נטס

מאזן ב-2007/8: 56:26
סיימו את העונה: במקום ה-13 במזרח

טוב, אז מה היה לנו? סיני מבטיח נבחר בדראפט, סיני מבטיח לא רוצה לשחק עבור הקבוצה, סיני מבטיח משחק עבור הקבוצה, סיני מבטיח מתגלה כלגמרי לא מבטיח. הקבוצה עצמה מציגה אופי של אמבה, הגנה לא קיימת ובאופן כללי, יותר מדי שחקנים שמשחקים בשביל עצמם. מייקל רד הוכיח שהוא הרבה דברים, אבל פרנצ'ייז פלייר הוא לא.

צ'רלי וילנואבה, שהגיע מטורונטו עבור טי ג'יי פורד, ייצר יותר געגועים לרכז מאמא של פורד עצמו, והכל הביא את הבאקס למקום השלישי מהסוף בטבלת המזרח הכוללת. ומכירים את האנשים האלה שאומרים שיותר נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת? אז הם לא גרים במילווקי.

באו: ריצ'רד ג'פרסון (בטרייד מניו ג'רזי), לוק רידנואר, אדריאן גריפין (בטרייד מאוקלהומה סיטי), דיימון ג'ונס (בטרייד מקליבלנד), פרנסיסקו אלסון (שחקן חופשי, מסן אנטוניו) ג'ו אלכסנדר, לוק ריצ'ארד אמבה מוטה (מהדראפט)

הלכו: בובי סימונס, יי ז'יינליין (בטרייד לניו ג'רזי), דזמונד מייסון (בטרייד לאוקלהומה סיטי), רויאל אייבי (שחקן חופשי, לפילדלפיה).

על הנייר, טרייד ששלח את יי ז'יינליין המאכזב בצוותא עם בובי סימונס לניו ג'רזי תמורת ג'פרסון הוא הצעד המרכזי של הבאקס בקיץ האחרון. ג'פרסון, השחקן הטוב ביותר של הנטס בשנתיים האחרונות, הוא לשם שינוי שחקן יעיל ונטול אגו, שאשכרה שומר לפעמים. אז נכון, הוא לא ממלא את החור הכי גדול של הקבוצה (אופציית סבירה בצבע), אבל עדיין מדובר בהעברה טובה.

הטרייד ששלח את מו וויליאמס לקליבלנד עשויה להתברר כפגיעה משנית, שכן לוק רידנאור ורמון סשנס, שייכנסו לנעליו, הם רכזים שקודם כל חושבים מסירה. אבל עזבו את השינויים בסגל. החדשות הגדולות ביותר במילווקי של השנה הם חילופי המאמנים.

במקום לארי קריסטוביאק הכושל, החתים ג'ון האמונד (הג'נרל מנג'ר החדש של המועדון) את סקוט סקיילס – מאמן מוערך מאוד בליגה, שרשם הצלחות בקבוצות שרבים לא חשבו שמסוגלות להצליח. סקיילס, אחד הקשוחים והדקדקנים במקצוע, ישים סוף סוף דגש על הגנה במילווקי. ואם הוא לא יכניס בקבוצה הזאת מעט אופי, אפשר לפרק את המועדון. זה אמנם יעציב מאוד את שלושת האוהדים שלו, אבל זה מה יש.

חמישיה: לוק רידנאור, מייקל רד, ריצ'ארד ג'פרסון, צ'רלי וילנואבה, אנדרו בוגוט.

מאמן: סקוט סקיילס (עונה ראשונה)

מועמד לפריצה:

בואו נחזור רגע לתשיעי באפריל 2008. הבאקס מגרדים את הליגה מלמטה, חסרי כל סיכוי תיאורטי לעלות לפלייאוף, וחושבים קדימה. באופן טבעי, השחקנים המחליפים מקבלים יותר דקות. זה כולל גם רכז בן 21 בשם רמון סשנס, שמסיים את המשחק עם 6 נקודות ו-10 אסיסטים. מאותו רגע עד הסיום העונה - כלומר, בחמשת המשחקים שבאו לאחר מכן - פתח סשנש בחמישיה, ובכולם מסר כמות דו-ספרתית של אסיסטים. ב-14 באפריל, במשחק נגד שיקגו, סיים הרכז האלמוני עם שורה סטטיסטית יוצאת דופן של 20 נקודות ו-24 (!) אסיסטים - הראשון בהיסטוריה של המועדון שמסיים עם 20 ו-20.

עכשיו, כן, תגידו: ביג דיל, גארבג' טיים. ואתם צודקים. אבל עדיין, סשנס הראה את הכיוון של מילווקי החדשה: כיוון של רכז טבעי ודינמי, שבניגוד למו וויליאמס, למשל, לא ממש חושב על הזריקה. העונה צפוי סשנס לקבל דקות משמעותיות גם שלא בזמן הזבל, ומעניין יהיה לראות האם התרומה שלו תהיה בהתאם, או שמדובר היה בהבלחה רגעית.

מועמד לדעיכה:

כשטורונטו בחרה בצ'רלי וילנואבה במקום השביעי של דראפט 2005, נשמעו כלפיה ביקורות רבות. אף אחד לא מפקפק בכשרונו הרב של וילנואבה, אבל זו לא הנקודה: גם שחקן מוכשר כגון צ'ארלי וי צריך להחזיק באופי ומוסר עבודה מינימלי שיאפשר לו להראות את אותו כשרון נסתר. בטורונטו זה לא ממש עבד, והרפטורס העבירו אותו למילווקי תמורת טי ג'יי פורד.

אלא שגם בבאקס לא הצליח הפורוורד לקיים את ההבטחות. ומה שלא עבד בשנתיים הראשונות שלו בליגה, ספק אם יעבוד בשלישית: תחת סקיילס, לא ברור כיצד יוכל וילנואבה פתאום לפרוח. הוא לא שומר, מחזיק בבחירת זריקות זוועתית (למה פאוור פורוורד זורק כל כך הרבה שלשות ומגיע כל כך מעט פעמים לקו העונשין?), ומוסר רק בימים זוגיים. אם אצל מאמן כלשהו זה כן היה מספיק ל-30-35 דקות משחק (לאור הסגל החלש של מילווקי), אצל סקיילס זה לא יילך.

אקס פקטור:

קשה לזכור מתי היתה למילווקי אופציה נורמלית בצבע, ובאופן מעט מאכזב, היא גם לא הגיעה אחרי בחירתו של אנדרו בוגוט במקום הראשון בדראפט 2005. למרות עונת רוקי סבירה, ושיפור מסוים משנה לשנה, בבאקס עדיין מצפים ליותר מהסנטר האוסטרלי. עם מסכת גבוהים לא מרשימה במיוחד, המוסר המצוין מעמדה מספר 5 צריך להיות אגרסיבי יותר העונה. הוא צריך לשים את מירב נקודותיו מתוך הצבע, צריך להתחיל להשתפר בצד ההגנתי, ופשוט להיות רע יותר. יכולת טובה – באמת טובה, לשם שינוי לא רק מבחינה סטטיסטית - של בוגוט, ומילווקי עשויה למצוא את עצמה חזרה בפלייאוף המזרח.

תסריט אופטימי:

סקיילס מכניס במילווקי כמות נכבדת ונדרשת של אופי וקשיחות. אפילו מייקל רד שומר, וכאשר ג'פרסון מוריד ממנו הרבה מנטל עשיית הנקודות, הבאקס מתחברים, מתהדקים, והופכים לשיקגו של 2005, כל הדרך למקום השישי במזרח, ומשחק שביעי מול דטרויט בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

תסריט פסימי:

לסקיילס אין עם מי לעבוד – רד ו-וילנואבה לא שומרים אפילו מסמכים בוורד, ג'פרסון מגלה שהחיים מחוץ לניו ג'רזי לא פשוטים בכלל, סשנס מחכה לאפריל כדי להבריק, ורידנאור שוב קולע באחוזים של גבינת שמנת. הבאקס שוב הולכים ללוטרי.

תחזית:

רד וג'פרסון קולעים 20 נקודות לערב, סשנס הופך לחביב האוהדים, אבל הבאקס לא מוצאים את הנקודה הבאמת חזקה שלהם, ונשארים מעט חסרי זהות. זה יספיק למאזן יותר טוב מזה של העונה שעברה, אבל לא לפלייאוף.