סוגרים עניין

1. ה-אירוע של השבוע היה, כמובן, הפרידה מיאנקי סטדיום, האיצטדיון שבו נרשמו כל כך הרבה רגעי שיא בהיסטוריה האמריקאית. כשקבוצה כמו סן דייגו או סיאטל עוברת לשחק במגרש חדש, זה שווה מקסימום אזכור של שורה. המעבר מיאנקי סטדיום עצוב בהרבה, כי הוא מסמל, יותר מכל, את העידן שבו אנחנו חיים, שבו מבנים בעלי משמעות עצומה מפנים את מקומם למפלצות חדישות. אי אפשר להגיד שהמעבר נכפה על היאנקיז, מאחר שג'ורג' סטיינברנר הוא זה שבעצמו דרש עוד בשנות ה-80 להעביר את האיצטדיון למקום בטוח יותר, אבל כן אפשר להגיד שעכשיו נשארנו עם פנוויי פארק וריגלי פילד כשני המונומנטים היחידים שנבנו במחצית הראשונה של המאה שעברה. כשמדובר בבייסבול, שמייצג יותר מכל את הפאסט-טיים של אמריקה, זה קצת עצוב.

2. היאנקיז סיימו את הקדנציה בת 85 השנים שלהם באיצטדיון בצורה ראויה, עם סוויפ על בולטימור אוריולס, קבוצה שכנראה לא במקרה הייתה האורחת האחרונה באיצטדיון הזה. ב-1901 הוקמה בעיר הנמל קבוצת בייסבול, בולטימור אוריולס, שהחזיקה מעמד שנתיים בטרם הועברה לניו יורק. מ-1903 עד 1912 נקראה הקבוצה ניו יורק איילנדרס, ושנה לאחר מכן הסבה את שמה ליאנקיז. האוריולס, אגב, סבלו מבצורת ארוכה ביותר בטרם החזירו לעצמם קבוצה בעלת שם זהה לעיר. זה קרה רק ב-1954, כגלגול נוסף של מילווקי ברוורס וסט. לואיס בראונס.

3. הרבה רגעים מרגשים היו ליאנקי סטדיום, את רובם לא חווינו בעצמנו כאוהדי בייסבול צעירים, בוודאי ככאלה שמבלים את רוב זמנם בישראל הקטנה ושרובם לא זכה אפילו להגיע לאיצטדיון הזה. ככה שלכל אחד שמורה הזכות לעשות את הבחירה שלו לרגע הזכור ביותר. אני, למשל, שמעתי על מחלת לו גריג הרבה לפני ששמעתי על לו גריג עצמו. זה הביא אותי לראות שוב ושוב את הנאום שלו ואת המלים הבלתי נשכחות, אותן הוא אומר בעודו על ערש דווי: "Today, I consider myself as the luckiest man on the face of this earth". מוזמנים להשתתף.

4. וכמובן, היה את בייב רות', חלק בלתי נפרד מהיאנקיז ומהאיצטדיון, האיש ששינה את ההיסטוריה של הבייסבול בגלל תאוות הבצע של הארי פרייזי, הבעלים המושמץ של הרד סוקס שמכר אותו ליאנקיז כדי לממן מחזה שהעלה בניו יורק. רבות כבר סופר על רות' המפורסם, האיש שדוגמא אישית הייתה ממנו והלאה, שהיה רדנק הולל וחסר נימוסים, אבל שלעולם יהיה ברשימת חמשת הספורטאים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית. האזינו גם לנאום הפרידה שלו, שנשמע, איך נאמר זאת בעדינות - קצת אחר מזה של גריג.

5. ובסופו של דבר, היאנקיז בכלל חשבו להיפרד מהאיצטדיון באוקטובר, אבל ידעו כבר בסוף השבוע שעבר שאחרי הסדרה מול האוריולס לא ישובו אליו. אחרי רות' וגריג הגיעו דימאג'יו, יוגי ברה, מיקי מנטל, רג'י ג'קסון, דרק ג'יטר, מריאנו ריברה ועוד רבים וטובים. החורף הקרוב ישמש זמן טוב לבעלים האנק סטיינברנר ולמאמן ג'ו ג'ירארדי לעשות חשבון נפש ולראות איך בונים את המועדון המעוטר ביותר בספורט האמריקאי מהתחלה, כי עם מה שיש עכשיו - הבצורת תימשך הרבה יותר מתשע שנים.

5.א. מצטערים, בארי בונדס, הסעיף הזה היה שייך לך לכל אורך השנה, אבל יש דברים יותר חשובים בימים אלה.

6. רק לפני זמן קצר נראה היה שהמאבק על הכרטיסים לפלייאוף יהיה לאה מתמיד. ב-AL התעסקו האיינג'לס במספר השמירות של פרנסיסקו רודריגז, טמפה ביי ובוסטון חישבו מי תסיים לפני מי ובמרכז נראה היה שמינסוטה אומרת שלום ויוצאת מהתמונה. ב-NL איבדה אריזונה מומנטום ופינתה את מקומה לדודג'רס, הקאבס שייטו לאוקטובר ומילווקי הייתה כבר עם כרטיס הויילד קארד ביד.

ואז הכל התחיל להתערבב ולהתברבש. פתאום מינסוטה תופרת בסוויפ את הוייט סוקס ומובילה את הטבלה והמטס, הפיליז והברוורס מנהלים ביניהם מאבק משולש שיוכרע בסוף השבוע ואולי, בשל סופות גשמים בחוף המזרחי, מעבר לכך. בעונה של 162 משחקים, שום דבר לא בטוח.

7. הסופות המוזכרות כאן עשויות לייצר מצב מעניין ביותר ב-NL. העונה אמורה להסתיים ב-28 בספטמבר, יום ראשון הקרוב, אבל מכיוון שהמטס והפיליז מארחים, די ברור שיצטרכו לשחק ב-29 ואולי גם ב-30 לחודש בגלל הגשמים שיעכבו את משחקיהם. במצב של שיוויון בין שתיים מהקבוצות (פילדלפיה, המטס ומילווקי) יתקיים משחק מיני-פלייאוף מכריע, ואם יהיה שוויון משולש, יתקיימו שני משחקי מיני-פלייאוף. המשמעות: כרגע יש סבירות גבוהה ביותר שהפלייאוף לא יחל במלואו ב-1 באוקטובר. זו שתעלה יכולה, לפחות, לחשוב על השנה שעברה, שבה העפילה קולורדו לפלייאוף דרך ניצחון על סן דייגו והגיעה עד לוורלד סירייס.

8. טמפה ביי ובוסטון הבטיחו את מקומן בפלייאוף, כשהרייז אמורים לסגור את הסיפור ולצאת עם כתר המזרח בסוף השבוע, מה שמעלה קצת תמיהות לגבי חגיגות ההעפלה והשמפניות של הרד סוקס. בעוד טמפה ביי, קבוצה שלא יצאה מהמרתף ב-11 שנות פעילותה, הגיעה לשיאים חדשים וראויה לחגוג, בוסטון היא אלופת הליגה. שאלופה תחגוג פלייאוף דרך עליה מהויילד קארד? גיב-מי-א-ברייק! נכון, זו עונה ארוכה של 162 משחקים שבסיומה עולות רק שמונה קבוצות לפלייאוף וזו סיבה להעלות חיוך, אבל בחיאת - זה נראה תלוש ויותר מכך, פשוט לא אמיתי. מה שמזכיר את חגיגות ההעפלה של הברייבס לפלייאוף במשך 14 שנים רצופות, רק כדי להיות מודחים (בדרך כלל) בשלב הראשון. הגיע הזמן שקבוצות, ובמיוחד כאלה שציפו מהן להגיע רחוק, יבינו שפתיחת שמפניות היא זכות ולא חובה, ובמקרים כמו זה של בוסטון נראית פתטית במיוחד.

9. כמעט ושכחנו שהקאבס הבטיחו את אליפות ה-NL מרכז ובאוקטובר ייצאו למסע, שבסיומו יקוו להביא תואר ראשון למועדון ה"מקולל" לאחר 100 שנה. הקאבס הם עוד אחת מקבוצות הדגל שנכללות בפאסט-טיים שמייצג הבייסבול האמריקאי, וברוח הלינקים שצורפו קודם אנחנו גאים להזכיר שהשנה מלאו 25 שנים לנאום הזעם של לי אליה. אליה היה מאמן הקאבס ב-1982 ובתחילת 1983. לאחר פתיחה של 14:5 בעונתו השניה במועדון ולחץ מאסיבי שהפעילו האוהדים, אליה לא יכול היה לשתוק ונשא במסיבת עיתונאים את אחד הנאומים הבלתי נשכחים אי פעם מאיש מקצוע בכל תחום שהוא. בלינק שלמטה אתם יכולים להאזין, רק אל תשכחו להרחיק את הילדים.

10. זהו, הסתיימה לה השנה הראשונה שבה הונהג "עשר של שבוע", שאותו ממשיך בהצלחה רבה אריאל גרייזס במדור הפוטבול. עם ההגיגים, עם פרידה אחרונה מבארי בונדס ועם מבט קדימה לאוקטובר נגיד שלום ונחזור גם בעונה הבאה. בכל מקרה, מדור הבייסבול ימשיך, כמובן, לתפקד כאן כרגיל עד תום העונה וגם אחריה.