מזרחי לא טס למוסקבה עקב בדיקות רפואיות

יושב ראש מכבי תל אביב שמעון מזרחי, שאמור היה לטוס היום (שני) למוסקבה, לא יצטרף לקבוצה ברוסיה ובסלובניה עקב סדרת בדיקות רפואיות אותן עליו לעבור.

משחקי אימון באירופה יש כמעט כל יום. אבל טורנירים מעט יותר מאורגנים, שמפגישים כמה מהקבוצות היותר טובות ומעניינות ביבשת, זה לא דבר של מה בכך במהלך הקיץ הדלוח. כזה הוא המקרה של הטורניר על שם אלכסדנר גומלסקי שייפתח מחר (שני), ויועבר כולו בשידור ישיר בערוץ 5+ לייב. מכבי תל אביב, פנאתינייקוס, צסק"א מוסקבה וז'לגיריס יאבקו על תואר אלופת הטורניר, אך יותר מזה - ינסו להתגבש, ולהראות את יכולתם בהשוואה לעונה הקודמת.

הטורניר ייפתח עם המשחק המעניין בין השניים, שיפגיש את מכבי תל אביב המתחדשת עם פנאתינייקוס. מיד אחריהן, יעלו צסק"א וז'לגיריס למשחק השני, כאשר שתי המנצחות של היום ייפגשו ביום רביעי במשחק הגמר, בעוד שתי המפסידות ישחקו ביניהן על המקום השלישי. בניגוד למשחק האימון של הצהובים בגביע בנדל נגד גליל עליון, או משחקי האימון הקודמים שהתרחשו באירופה, זו תהיה הזדמנות מצוינת עבור המועדונים לראות איפה הם עומדים ביחס לשאר.

עוד קיץ מלא תהפוכות עבר על מכבי תל אביב. חילופי מאמנים, חילופי שחקנים, עזיבת סמל גדול בדמות ניקולה וויצ'יץ' ושחקן בית בדמות יותם הלפרין, הכל הופך את העונה הצהובה החדשה לקצת מסובכת, ומאוד מעניינת. אפי בירנבוים תפס את המושכות במקום צביקה שרף, הביא איתו צוות אימון חדש, והחל להרכיב מחדש את הסגל. תחילה הגיעו ג'ייסון וויליאמס וטריי סימונס מבני השרון והפועל חולון, לאחר מכן הצטרפו דרור חג'ג' ודאור פישר לקבוצה, ואז הגיעו שני השחקנים בהם תהיה תלויה מכבי תל אביב השנה: רודני ווייט, וקרלוס ארויו.

במשחק האימון הראשון של הצהובים, בגביע בנדל נגד גליל עליון/גלבוע, זה היה נראה טוב. הצגה גדולה של ארויו, בתוספת דקות טובות של פישר, באטיסטה וסימונס, הריצו את מכבי קדימה בדרך לניצחון גדול. כרגע, לא ממש ברור כיצד רודני ווייט, שלא שיחק בטורניר עקב פציעה בעין, משתלב בקבוצה. הקו הקדמי, שבעונה שעברה היה אחד הטובים באירופה, עם מרכוס פייזר, טרנס מוריס וניקולה וויצ'יץ', פתאום הפך מעט אפור - עם גרין, באטיסטה, ווייט ופישר.

בקו האחורי, לעומת זאת, ישנו שיפור ניכר. אז נכון, כמעט כל שחקן שהיה מגיע היה שיפור על פני קאמינגס וביינום, אבל שחקן כמו קרלוס ארויו לא מגיע לישראל - או לאירופה - כל יום. בצוותא עם היעילות של סימונס, והחזרה, סוף סוף, של טל בורשטיין למגרשים, צפויה מכבי תל אביב ליהנות מקאדר של גארדים אינטלגנטיים ומגוונים. אלא שכדי לבחון את רמתה באופן מעט יותר מעמיק, דרוש משחק אימון מול קבוצה מהטופ של אירופה. קבוצה כמו פנאתינייקוס.

במשך תשע שנים, דומה כאילו הסגל של פנאתינייקוס משתנה לו, אך הקבוצה במהותה נשארת. זה בעיקר בגלל איש אחד, שלעתים רחוקות משתנה, ולעתים קרובות נשאר - ז'ליקו אוברדוביץ' שמו. המאמן הסרבי בן ה-58 רוצה להחזיר לקבוצתו את גביע אירופה האבוד, וזו, למעשה המטרה של היוונים העונה - אולי אפילו עוד יותר מהתואר המקומי הנחשק.

לשם כך, חיזק הסרבי את הסגל, תוך שהוא משתדל לשמור על הבסיס שלו. דיקודיס, טומאשביץ', זיזיץ', בצ'ירוביץ' ופרקאצ'ין אמנם עזבו, אך בעמדת המחליפים המצב לא נראה פחות טוב: ניקולה פקוביץ' הצעיר והמוכשר - בדרכו אולי להפוך לאחד הסנטרים הטובים ביבשת, אנטוניס פוציס - שסוף סוף עושה את הפריצה לה ייחלו ברחבי יוון, דרו ניקולאס - אחד הזרים היציבים באירופה וחביבו של אוברדוביץ', כולם יצטרפו לסגל הקיים, זה שנדמה כאילו נמצא שם כבר מאתיים שנה.

מייק באטיסט ימשיך להיות אופציה נאותה בצבע, חאציברטאס ואלברטיס שם כדי לתת את הנסיון והיד הטובה מבחוץ, ומעל כולם עומד הקו האחורי הנפלא, אולי הטוב ביבשת. לצד שארונאס יאסיקביצ'יוס, שלבסוף החליט להישאר בקבוצה, נמצאים דימטרי דיאמנטידיס הפנטסטי וואסיליס ספאנוליס, כדי לשלב הגנה עילאית עם התקפה נוצצת. היוונים אולי ידעו סגלים מעט יותר נוצצים מהנוכחי, אבל כמיטב המסורת, שוב מדובר בקבוצה עמוקה ומגוונת שצפויה לעשות שמות ביורוליג. המשחק מול מכבי יהיה במה מעניינת לראות כיצד השחקנים החדשים משתלבים בירוק, אבל עם כל הכבוד אליהם - זו עדיין הקבוצה של דיאמנטידיס, של יאסיקביצ'יוס, של באטיסט, של ספאנוליס, ומעל כולם - של אוברדוביץ'.

באופן טבעי משהו, המשחק השני של היום צפוי להיות מעט פחות מעניין - גם מבחינה פרוביצניאלית, גם מבחינה מעשית: לצפות בצסק"א מוסקבה זו תמיד חוויה, אבל ז'לגיריס, למרות השינויים בסגל, לא צפויה לתת עונה מזהירה במיוחד. קבוצתו של רימנטאס גריגאס סובלת מעזיבתם של מרקו פופוביץ' וגוראן יוראק, ותקווה שחזרתו של לורן וודס האמריקאי לקבוצה תעבה במעט את הקו הקדמי של המועדון. למרות שכבר עבר את שיאו, מרכוס בראון הוא עדיין השחקן המרכזי במועדון, ולצד דניוס שלנגה, יונאס מאצ'יוליס ופאוליוס יאנקונאס, אולי תגרד ז'לגיריס את הטופ 16. לא יותר מזה.

אלא שעם כל הכבוד לליטאים החביבים, הסיפור הגדול של המשחק הזה - אולי של כל הטורניר, הוא צסק"א מוסקבה. בדומה לפנאתינייקוס, גם במועדון הרוסי הנושא, עם השנים, הוא המאמן שנשאר - לא השחקנים שמתחלפים. אטורה מסינה יסגור השנה עונה רביעית בשורות הרוסים, עם מטרה אחת בהירה וברורה: לשמור על תואר אלופת אירופה, בו זכתה בעונה שעברה כשגברה על הצהובים מתל אביב. באופן מעט אירוני, שתי הפיינליסטיות של היורוליג ביצעו הקיץ מהפכה לא קטנה בסגלן, ואם במקרה של מכבי תל אביב זה היה מובן, הרי שאת צסק"א קצת יותר קשה להבין.

יותר מתומאס ון דר שפיגל, מרכוס גורי ודייויד אנדרסן שעזבו, הויתור על תאודוראס פאפאלוקאס עשוי להיות קריטי. אין ספק כי הגארד היווני המופלא נמצא בירידה - היה ניתן לראות זאת באולימפיאדה האחרונה - אך גם כשהוא לא בשיא הכושר, עדיין מדובר באחד הגארדים הטובים, האינטלגנטיים המנוסים והווינרים באירופה. זוראן פלאניניץ', שהחליף אותו, אולי צעיר יותר ובסך הכל שחקן לא פחות טוב, אבל את המנהיגות והווינריות שיש ליווני, ספק אם יש לקרואטי. חוץ מפלאניניץ', הנחית מסינה במועדון את טרנס מוריס, סאשה קאן וארזם לורבק, על מנת לחזק את הקו הקדמי שסבל, כאמור, ממספר אבידות משמעותיות - בעיקר זו של אנדרסן.

למרות זאת, צריך לתת קרדיט למסינה על שהצליח להשאיר בקבוצה את רוב כוכביה. סמודיש, לנגדון, הולדן, שישקאוסקאס, זיזיס וחריאפה ממשיכים במועדון עונה נוספת, ואם מוריס, לורבק ופלאניניץ' ישתלבו כראוי - אל תתפלאו אם צסק"א תהיה גם העונה בצד השמח של גמר היורוליג.