השבוע ביליתי ברביעי ובחמישי במדבר. חוויה מזככת ומרגיעה. הנופים, השקט, ים המלח (או מה שהאחים עופר השאירו ממנו). בין מנוחה לבילוי תכננתי לי כמה נושאים לכתוב עליהם השבוע, אבל כשחזרתי הביתה והתחברתי לאינטרנט חשכו עיני. לא אחד, אלא שניים מהכתבים היותר מוערכים של וואלה! שכחו את אחד הכללים היותר חשובים שיש בספורט והתחילו לחשב סטטיסטיקות ושאר ירקות, כדי להוכיח שמהלך "הכל או כלום" של מייק שנאהאן היה הגיוני וטריוויאלי. הם כנראה שכחו שב-14 עונות של האפשרות להריץ מהלכים של 2 נקודות, זאת היתה בסך הכל הפעם השישית שבה קבוצה הולכת על ניצחון ולא על הארכה, כשבסוף השנה שעברה מיאמי זכתה בניצחון הראשון שלה בדיוק משום שביליק ובולטימור הלכו על בטוח. אז תידלקתי את עצמי באיזה ליטר של סטארופרמשהו, או איך שלא קוראים לבירה הצ'כית המשובחת הזאת, ויצאתי לכתוב כתב הגנה על מייק שנאהאן. ואל תחשבו שזה היה קל, די מזעזע להיות אוהד דנבר בעשור האחרון וחוסר שביעות הרצון שלי משנאהאן מתועד היטב מעל דפי "וואלה! פוטבול". אבל כשמגיע - מגיע.
הליגה השנה נפתחה מחדש 7:30 דקות מפתיחת הרבע הראשון במשחק הראשון של העונה בג'ילט סטדיום. ספציפית לגבי ה-AFC מערב, הקלפים נטרפו 5 שעות אחר-כך, כשג'ייק דלהום ירה טיל לדאנטה רוסאריו בשנייה האחרונה וניצח את סן דייגו. במחזור השני, הצ'ארג'רס הגיעו לדנבר. אחרי 4 הפסדים רצופים לסן דייגו ועם הגנה שלא מצליחה להגיע לקוורטרבק היריב, הנטל על התקפת הברונקוס היה גדול מאד. מצד שני, הפוטנציאל להצלחה והרווח מניצחון הם אדירים.
אלו היו תנאי הפתיחה למשחק, ובמחצית הראשונה הברונקוס שיחקו בדיוק בהתאם, בזמן שהצ'רג'רס לא הצליחו לעצור את האינטנסיביות ואת תוכנית המשחק של שנאהאן. במחצית השנייה דנבר נרגעה, וגם כשניסתה לחזור לקצב קאטלר נחטף ליד האנד-זון, וסן דייגו הענישה בכך שעלתה ליתרון ראשון, 31:38, 4:30 דקות לסיום. זה היה המצב שבו שנאהאן קרא לג'יי קאטלר ואמר לו: "בחור צעיר, עלה על המגרש ובחופשיות רבה השלך את הכדור במדויק, והגמול שלך על הצלחה יהיה ללכת על הניצחון במהלך של 2 נקודות". לא סטטיסטיקה, לא תכנון מדוקדק ומשחקי הגיון. פשוט הכרת הקבוצה וגם ידיעה של המומנטום הגדול שיכול להגיע מהצלחת המהלך.
למי שלא יודע, דנבר של השנה תקום ותיפול על ההתקפה שלה, שמורכבת מהקוורטרבק קאטלר, שנה שלישית בליגה. עליו מגנים עליו התאקל השמאלי הרוקי ריאן קליידי ומהצד השני התאקל הימני אריק פירס בשנתו השלישית בליגה. הרצים הם אנדרה הול וסלווין יאנג, שנה שנייה בליגה, וחוסם עבורם הפולבק הרוקי פייטון היליס. הרסיברים הפותחים הם ברנדון מארשל בשנתו השלישית ואדי רויאל הרוקי. מדובר בקבוצה צעירה עם המון פוטנציאל אבל מעט ניסיון. את הילדים האלה הסטטיסטיקה לא מעניינת, אבל הידיעה שהמאמן שלהם לא רק אומר בכל מקום שהוא סומך עליהם ומאמין בהם, אלא גם מוכיח את זה ברגע כל כך קריטי, מאד חשובה להם.
על המהלך האחד הזה העונה של דנבר היתה יכולה להיגמר. הפסד ביתי לסן דייגו, כשמיד אחריו מגיע החלק הכי קשה של הלו"ז (ניו אורלינס, ג'קסונוויל, טמפה ביי וניו אינגלנד בתוך 5 שבועות, כשהמשחק ה"קל" הוא בקנזס סיטי, שם תמיד דנבר התקשתה). לשחק את המשחקים האלה עם מוראל שפוף ולראות את היריבה הגדולה פותחת פער זה משהו שיכול היה להכניס את הקבוצה הזאת לסחרור ולעוד עונה אבודה. וכאמור, מדובר בעונה יוצאת דופן, עונה שבה הפטריוטס, לראשונה מזה זמן רב, לא נמצאים שלוש דרגות מעל כולם והקולטס עם פתיחה הססנית ועם בית קשה, משאירים את התחושה שאולי אם דנבר תצליח באמת להפתיע היא תוכל לקבל אפילו שבוע חופש. זה קשה, אבל הדרך לשם עוברת בוודאות דרך הידיים של קאטלר, וזריקת המוטיבציה הגדולה שהוא קיבל שווה הרבה יותר מההפרש בין סיכוי הצלחה של 52% או 48%. זאת המהות של מהלך צל"ש או טר"ש, וההצלחה שלו יכולה להיות שווה פלייאוף. עד כדי כך.
עוד בוואלה!
לא רק הוקיולי
כמובן, אולי לא היינו מגיעים למצב הזה אם אד הוקיולי לא היה חושב שהוא רואה ניסיון מסירה שעצר את המהלך. רוב האנשים שקוראים את הטור הזה בוודאי מכיר את השם אד הוקיולי אחרי השבוע האחרון והזובור הענק שהוא חטף. אבל יש לי חידה: מי זוכר איך קוראים לשופט הראשי במשחק של האיגלס נגד הקאובויס במשחק המאנדיי נייט? אמנם הצוות המייגע של ESPN הזכיר את שמו מספר פעמים, אבל אני לא אופתע אם רובכם לא זוכרים אותו. אחרי הכל, עליו לא דיברו כמו שדיברו על הוקיולי, שופט ותיק ומנוסה שנמצא בליגה 19 שנים ושפט כבר בשני סופרבולים.
הבעיה היא שבמאנדיי נייט ראינו בדיוק את אותה טעות. בתחילת הרבע השני, כשהתוצאה היתה 20:21 לדאלאס, דשאן ג'קסון ביצע את המהלך המפגר של הטחת הכדור בקרקע לפני שהוא נכנס לאנדזון. הילוך חוזר הראה שהוא זרק את הכדור על קו היארד האחד, אבל בגלל שהיתה שריקה לטאצ'דאון המהלך נגמר, דאלאס לא קיבלה פאמבל ומיד אחר-כך ווסטברוק נכנס לאנדזון. מה היה קורה לולא היו השופטים מפספסים את השריקה והקאובויס היו עוצרים את פילי? לא ידוע. אין ספק שלאיגלס היה הרבה זמן לתקן, אבל גם לצ'ארג'רס היו 3 הזדמנויות לתקן. הגנת הצ'ארג'רס לא הצליחה, ואם מישהו אשם בהפסד זאת היא, ההגנה. לא השופט שטעה, כי טעויות שיפוט תמיד היו, ותמיד יהיו. לפני שנתיים בכלל אי אפשר היה לבקש הילוך חוזר במצב של פאמבל, והיום בזכות ההילוך החוזר, הדאון השלישי של דנבר היה מקו ה-10 יארד ולא מקו היארד ה-1. זה לא הספיק להגנה שלהם, שעצירה של אחת מהמסירות של קאטלר עדיין הייתה משאירה בידיהם את הניצחון. זה כן הספיק למחוק את הקריירה הענפה של אחד השופטים היותר מוערכים בליגה. אין ספק שהגיע לו עונש, אבל לא עליהום כזה.
בשורה התחתונה, הליגה עושה מאמצים רבים בנוגע לצמצום הטעויות. האפשרות לבקש הילוך חוזר על פאמבל היא אחת מהן. העובדה שמהעונה הנוכחית בוטלה פסיקת שיקול הדעת ונקבע שבכל מקרה, אם רסיבר נוחת מחוץ לקו זאת מסירה לא מושלמת אפילו אם הוא נדחף, היא עוד דוגמא להוצאה של שיקול הדעת הרגעי והחשש מטעות אנוש. אני דווקא לא אוהב את ההחלטה האחרונה, אבל אני זוכר שהיא הגיעה עקב טעויות שיפוט של שופטים שהתקשו להחליט האם הרסיבר היה נוחת בכל מקרה בתוך המגרש.
זהו, עכשיו אני מרגיש שוב שליו ורגוע. אולי זאת הבירה הטובה, אבל אני גם אופטימי לגבי העונה הקרובה, בלי קשר לקבוצה שלי או לקבוצות אחרות, אלא אופטימי באופן כללי. אם העונה הזאת תימשך כמו שני מחזורי הפתיחה המטורפים,צפוי לנו חורף חם מאד. ונקווה שעוד מאמנים יחפשו דרכים יצירתיות לנצח משחקים, ולצאת מהקופסה, הלוואי שבאמת מהלכים כאלה לא יחשבו אמיצים אלא סטנדרטיים והגיוניים.