אפי נגד צביקה

מכבי תל אביב שתעלה בעוד מספר שעות לפרקט באולם שבצמח היא קבוצה חדשה לגמרי. אם בשנים האחרונות נמנעה מלבצע זעזועים גדולים מדי בסגל השחקנים ובכלל, הרי שהקיץ עברה מתיחת פנים כוללת, בכל החזיתות והמישורים. לא פחות משבעה שחקנים, כולם בכירים, עזבו את המועדון; הצוות המקצועי, לרבות מאמן הכושר, הוחלף (יוצא מן הכלל הוא עוזר המאמן השני אבי אבן, השריד היחיד מהעונה שעברה); אפילו מוני פנאן כבר לא שם. מוזר ככל שזה יישמע, מהקבוצה שסיימה את העונה שעברה כסגנית אלופת אירופה וישראל נותרו כרגע חמישה שרידים – דרק שארפ, טל בורשטיין, ליאור אליהו, עומרי כספי ואסטבן באטיסטה. מרכוס פייזר, אם אכן יחלים מהפציעה בברכו, יהיה השישי.

איזו מכבי נראה העונה? מהן נקודות החוזק של הקבוצה החדשה לעומת זו של העונה שעברה, ומהן נקודות החולשה? מה בדבר הסגל הישראלי, הספסל וצוות המאמנים? עוד לפני משחק האימון הראשון שערכה מכבי הערב, ניסינו לענות על כמה מהשאלות המסקרנות האלה, כאשר התשובות, בשלב זה, הן כולן על הנייר בלבד. לאחר המשחק הערב מול הפועל גליל/גלבוע, בלתי מחייב ככל שיהיה, נוכל לקבל אינדיקציות ראשוניות וברורות יותר.

בעונה שעברה: וונטיגו קאמינגס, וויל ביינום, יותם הלפרין, טל בורשטיין, אלכס גארסיה, עומרי כספי, דיוויד בלות'נטאל, דרק שארפ.

בעונה הקרובה: קרלוס ארויו, טריי סימונס, טל בורשטיין, דרור חג'ג', עומרי כספי, דרק שארפ, ג'ייסון וויליאמס.

על הנייר, מכבי שידרגה באופן דרמטי את הקו האחורי שלה. ארבעת הגארדים המובילים אשתקד – קאמינגס, ביינום, הלפרין וגארסיה – עזבו או הועזבו. הראשון הציג יכולת מאכזבת ונמחק במהרה מהרוטציה; ביינום המשיך להראות כדורסל לא קונסיסטנטי; הלפרין שוב הוכיח, כמו גם בקמפיין הנבחרת הנוכחי, שאי אפשר באמת לסמוך עליו; ודווקא גארסיה, מההפתעות הנעימות יותר בעונה שעברה והאיש שהעלה במו ידיו את מכבי לגמר הפיינל פור במדריד, העדיף לעזוב מטעמים משפחתיים.

הצוות המקצועי החדש בראשות אפי בירנבוים ידע היטב כי משימתו הראשונה תהיה להרוס את הקו האחורי הבינוני ולבנות אחד אחר במקומו. ההנהלה הקצתה לטובת העניין את מרבית משאביה. ההחתמה הראשונה שביצע בירנבוים היה ג'ייסון וויליאמס, חניכו מבני השרון, שאמור להעניק וורסטיליות ועומק מהספסל, ויחד עם טריי סימונס, עומרי כספי ולעיתים בורשטיין, למלא את החור בעמדת הסמול פורוורד שהקשה מאוד על מכבי אשתקד. סימונס ככל הנראה מיועד לחמישייה הפותחת (במקומו של הלפרין?), וקרלוס ארויו אמור להביא לעמדת הרכז איכויות שלא היו שם בשנים האחרונות. דרור חג'ג' יספק הגנה, נחישות והקרבה, ושארפ יוסיף לתבשיל את המעלות המוכרות. טל בורשטיין שב לכושר מלא, ואחרי שנתיים בהן הקדיש את מירב מרצו להתמודדות עם פציעות שונות, יביא לקבוצה הרבה ניסיון, קור רוח ואינטליגנציה מעמדות הגארד.

על הנייר נדמה כי כמעט בכל האספקטים והמובנים – קליעה, חדירה, מסירה, קבלת החלטות ואינטליגנציה – עולה הקו האחורי החדש לאין שיעור על זה הקודם. "בורשטיין יכול וצריך לקחת העונה הרבה יותר מנהיגות", גורס מאמן ישראלי בכיר. "גם בגלל החוק הרוסי, וגם בגלל שאחרי שנתיים כמו שעברו עליו הוא מגיע מן הסתם רעב במיוחד, הוא אמור להעניק למכבי מימד שלא היה לה בעונה שעברה: גארד שיכול לשחק בעמדות 1, 2 ו-3, להוביל כדור, למסור ולקלוע. בסך הכל מכבי הביאה גארדים עם אופי שונה ותכונות שונות, ולכן הצוות המקצועי יוכל לעשות הרבה דברים מעניינים. מכבי תוכל לשחק עם קו אחורי נמוך יותר, עם ארויו וחג'ג', גבוה יותר, עם בורשטיין וסימונס, הגנתי יותר, התקפי יותר... יש להם כמעט הכל".

בשורה התחתונה: בניגוד לעונה שעברה, הקו האחורי אמור להיות החלק הדומיננטי במכבי המתחדשת.

בעונה שעברה: ניקולה וויצ'יץ', טרנס מוריס, מרכוס פייזר, אסטבן באטיסטה, ליאור אליהו, דיוויד בלות'נטאל

בעונה הקרובה: רודני ווייט, דאור פישר, ליאור אליהו, אסטבן באטיסטה, יניב גרין, מרכוס פייזר (?), ג'ייסון וויליאמס

אם הקו האחורי אמור להיות נקודת החוזק של הקבוצה החדשה, הרי שאת הקו הקדמי אופף סימן שאלה גדול. מוריס, האס הגדול של צביקה שרף, עזב, וכמוהו וויצ'יץ', הפרנצ'ייז-פלייר בדימוס, שמצא בית חם באולימפיאקוס. עד לפציעתו של מרכוס פייזר, ולמרות העובדה שוויצ'יץ' החמיץ את רוב חלקה הראשון של העונה שעברה, הייתה מכבי לפרקים בלתי עצירה תחת הסלים, בעיקר בחלק ההתקפי. לא בטוח שזה יהיה המקרה גם בעונה הקרובה.

ראשית, המחליפים המיועדים. ווייט, ההימור הגדול של הקיץ, אמור להיכנס לנעליו של מוריס הנהדר. סנטר מסדר הגודל של וויצ'יץ' לא הונחת, כאשר את הוואקום שנוצר אמורים למלא באטיסטה, יניב גרין ואולי גם דאור פישר. השאלה היא האם הם מסוגלים לכך. לאף אחד מהם אין את יכולת המסירה המופלאה של הקרואטי, ולא ברור כעת מי מלבד באטיסטה מסוגל לספק נקודות מהפוסט. אגב, עזיבתו של וויצ'יץ' מסיימת למעשה את הרצף שהחל עוד בעונת 99/00, כאשר בכל עונה מאז החזיקה מכבי בשחקן פנים אחד לפחות בעל יכולת מסירה גבוהה (נייט האפמן, לאחר מכן וויצ'יץ' ואשתקד גם מוריס).

פישר אמור להביא עימו אנרגיות גבוהות, אתלטיות ויכולת חסימה, אולם זה עשוי שלא להספיק. נראה כי לא מעט יקום וייפול על משחק ההגנה של ווייט, שבהתקפה מרבה להסתובב באזור קשת השלוש ולא נחשב לשחקן הפנים הטיפוסי. גם בכל הקשור לריבאונד נראה כי מכבי נפגעה קשות. שאלה גדולה סובבת סביב באטיסטה – אם בעונה שעברה נהנה האורוגוואי מתשומת הלב היתירה שהקדישו היריבות למוריס ולוויצ'יץ', כמו גם מאלמוניותו היחסית, מה יהא עליו בעונה הבאה, כאשר היריבות יתמקדו בחפירות הקבועות שלו לטבעת ביד שמאל? האם יפתח אלמנטים התקפיים נוספים? בכל מקרה, נראה כי באטיסטה, לפחות עד אשר יתברר סופית מצבו של פייזר, אמור למלא את משבצת הסנטר המוביל של הקבוצה. ליאור אליהו ימשיך להיאבק גם בעונה הקרובה על דקות בעמדת הפאוור פורוורד. ג'ייסון וויליאמס המגוון, שיכול לשחק בעמדות 2-3-4, עשוי לקבל לא מעט דקות בעמדה מספר 4 במשחקי הליגה הישראלית.

"הקו הקדמי של מכבי איבד הרבה שכל, ניסיון ומנהיגות בעקבות העזיבה של וויצ'יץ' ומוריס", טוען המאמן הישראלי. "לעומת זאת, הוא קיבל יותר אתלטיות ואנרגיות. הרבה יהיה תלוי בווייט, שאין ספק שהוא כישרון התקפי גדול, אבל השאלה היא האם הוא יהיה יציב, בעיקר בחלק ההגנתי, כיצד יתמודד עם תסכולים והאם ייתן גוף ומלחמה עבור הקבוצה. הוא מגיע עם הרבה מוטיבציה, אבל זה משהו שיצרך להיבחן לאורך העונה ולא רק בתחילתה".

בשורה התחתונה: הרבה עומק, לא מעט כישרון, הרבה פחות ניסיון ושכל. כרגע, נראה כי הקו הקדמי של מכבי נחלש לעומת העונה שעברה.

בדומה לעונה הקרובה, גם אשתקד החזיקה מכבי בספסל ארוך. זה אמור היה להפוך לאחת מנקודות החוזק שלה, אך לקראת סיום העונה חוסר הסדר ברוטציה והיעדר כמעט מוחלט של היררכיה פגעו קשות בלא מעט שחקנים ויצרו על הספסל תחושות של מרמור, כעס ותסכול. הרבה יהיה תלוי ביכולתו של בירנבוים לתמרן בין כל כך הרבה שחקנים מוכשרים, ובהקשר הזה ראוי לציין כי יהיה מדובר במעין ניסיון חדש עבורו, אחרי שבשנים האחרונות – בבני השרון וקודם לכן בהפועל ירושלים – ניהל ספסל קצר, וגיבש רוטציה ברורה.

לעומת זאת, הסגל הישראלי של מכבי שודרג באופן ניכר. העונה תחזיק הקבוצה בישראלי מוביל בכל עמדה, למעשה – שארפ וחג'ג' בעמדות 1-2, בורשטיין בעמדות 1-2-3, כספי בעמדות 3-4, אליהו בעמדה 4 וגרין בעמדה 5. אם בעונה שעברה נאלצו עודד קטש וצביקה שרף להסתדר עם ארבעה ישראלים בכירים בלבד, לאור פציעתו של בורשטיין וחוסר ניסיונו של כספי, הרי שהעונה מדובר בסיפור שונה לחלוטין, ולצוות המקצועי תמתין חלופה ישראלית ראויה בכל עמדה.

לדני גוט, שינהל בשנתיים הקרובות את מחלקת הסקאוט של המועדון, מספר הערות בעניין הספסל. "בעונה שעברה ראיתי משחק מרבע גמר הפלייאוף ברוסיה של צסק"א", הוא נזכר. "אתה יודע מי ישבו שם על הספסל, אפילו לא לבושים, כי הם לא נרשמו בטופס? שחקנים כמו תומאס ואן דן שפיגל, מרכוס גורי, ניקוס זיסיס. שחקנים שיכלו להיות שחקני חמישייה בכל ליגה אירופאית אחרת. סגל רחב זה לא בעיה, אם יודעים איך להפעיל אותו נכון. זו עונה ארוכה, יש משחקים בשתי מסגרות, נסיעות, פציעות חס וחלילה, שחקנים שנכנסים ויוצאים מכושר. בני השרון החזיקה בעונה שעברה סגל של שבעה-שמונה שחקנים, אבל זה טוב רק אם אתה משחק במסגרת אחת. הייתי רוצה לראות את בני השרון מתמודדת בשני מפעלים במקביל עם כזה סגל. זה בלתי אפשרי, אופרה אחרת לגמרי.

"הבעיה היא שיש שחקנים שלפעמים שוכחים שמדובר במקום עבודה וצריכים להתרכז במה שהמאמנים שלהם דורשים מהם, במקום בדברים שמסביב", מוסיף גוט. "ברוסיה לא יצא לי לקרוא כתבה עם מקורב זה או אחר של שחקן זה או אחר, שהתלונן על כך שהשחקן המקורב אליו לא משחק. אם כל אחד יידע לתת מה שמבקשים ממנו, אם זה דקה או חמש דקות, בידיעה שכל דקה כזאת עוזרת להצלחת הקבוצה, כולם ייהנו מהתוצאות".

בשורה התחתונה: יתרון מובהק לקבוצה החדשה.

זה יהיה קצת מוזר לומר על מאמן שעובד ברמות הגבוהות כבר 22 שנים שהוא בחזקת לא נודע, אבל מבחינות רבות זו בדיוק ההגדרה שמתאימה לאפי בירנבוים. כי המבחנים שעבר ברמת גן, בירושלים, בחיפה ובהרצליה אינם דומים בדבר לאתגרים שבפניהם יעמוד במכבי תל אביב. רק הקדנציה שלו בהפועל ירושלים מתקרבת מעט, ברמת הלחץ, להיסטריה שהוא צפוי לפגוש החל מהערב. ההבדל הוא שבירושלים בירנבוים לא נדרש לנצח כל הזמן, אלא רוב הזמן, וגם במשימה הזאת הוא לא עמד בסופו של דבר, ועזב (או הועזב, תלוי בפרשנות) מספר חודשים אחרי שהוביל את הקבוצה לעונה הטובה בתולדותיה.

יש הבדל מהותי נוסף בין ירושלים למכבי: עומק הסגל. לאורך כל הקריירה שלו ידוע בירנבוים כמאמן של שחקנים וכאדם רגיש שמסתדר עם כוכבים. אלא שקל מאוד להעלים עין משיגיונותיו של קני וויליאמס, כשעל הספסל מחכה ג'סי רוזנפלד, או להתעלם מעוד זריקה רעה של לי ניילון כשעל הספסל לא מחכה אף אחד. במכבי, לעומת זאת, יש רוטציה ארוכה, כשהפערים בין מרבית השחקנים, פרט לקרלוס ארויו, מזעריים. כמעט בכל עמדה מסתתר מוקש קטן: איך מוצאים דקות לליאור אליהו בין פישר, באטיסטה, וויט וגרין? האם משפחת כספי תסבול את קיצוץ כנפיו של התכשיט, לאור נוכחותם המאיימת של טל בורשטיין וג'ייסון וויליאמס? והאם דרור חג'ג', שתמיד מתחיל עונות כרכז שני ומסיים אותן כרכז מוביל, יסתגל לעמדת האיש שמקבל את הפירורים שמשאיר ארויו?

כך שכרגע, על אף פער הוותק העצום בינו לבין המאמן של מכבי בתחילת העונה שעברה, עודד קטש, קשה לדעת איך בירנבוים יתפקד. באשר לכדורסל, הוא מזכיר הרבה יותר את צביקה שרף, האיש שלקח את מקומו של קטש: שמרני ועם אוריינטציה הגנתית. הרגישות של בירנבוים, לא בדיוק התכונה החזקה ביותר של שרף, יכולה להיות היתרון הגדול שלו על פני קודמו בתפקיד. הבעיה היא שהסגולה הזאת עמדה עד כה למבחן באולמות קטנטנים ונטולי ציפיות, ולא בנוקיה ההיסטרי.