"לא רוצים את זנדברג בבלומפילד"

ימים לא קלים עברו על אוהדי בית"ר ירושלים בשבוע האחרון. החשש שתקציב הקבוצה לא יאושר בבקרה הזכיר לאוהדים עד כמה הם תלויים בקפריזות של הבעלים הלא צפוי, שיום אחד מתרברב ומפנטז על ליגת האלופות ולמחרת מתקשה לממן את משכורתו של טוטו תמוז. בתולדות הכדורגל זכורים לא מעט בעלי קבוצות שהבטיחו את השמים וגמרו על הברכיים, עם התנהגות שחצנית וחסרת אחריות שהותירה את האוהדים מתוסכלים, כעוסים וממורמרים, וגם אם ארקדי גאידמק הוא הדוגמה הקיצונית לתופעת הבעלים הלא צפוי, נדמה שגם אוהדי מכבי ת"א אמורים להביט על המתרחש בחשש. אומנם בינתיים אלכס שניידר מסתמן בגרסה השפויה של גאידמק, אבל מי יכול להבטיח שהאיש המסתורי לא יאמץ בעתיד את מנהגיו של מקבילו מירושלים? לקראת המפגש בין מכבי לבית"ר, להלן כמה עצות ידידותיות לבוס החדש בקרית שלום, כשלשמחתו, הבסיס אמור להיות די פשוט: כל שעליו לעשות זה להסתכל מזרחה, לבחון היטב את ארקדי, ללמוד טוב טוב את מעשיו, ולעשות בדיוק את ההפך. הדבר האחרון שאוהדי מכבי ת"א רוצים זה להפוך לבית"ר החדשה.

"לא לשחק עם לב של גבר", דרש בעבר המשורר הדגול ז' נחמה, וגם שניידר בוודאי כבר הבין שכדורגל הוא לא סתם עוד ביזנס. ספק גדול אם הזדמן לו בעבר לרכוש גוף עסקי שתומכיו הניפו אותו על הכתפיים, עוד לא הייתה לו חברה בע"מ שההצלחה שלה שלחה רבבות לחגוג בכיכרות העיר, עוד לא יצא לו לקבל "החלטות עסקיות" שגויות שגרמו לאלפים לקלל אותו ולהפגין מול ביתו. הבסיס להצלחה טמון בהבנה של האחריות שמונחת על כתפיו. מדובר בדיני נפשות, וחובה עליו להבין את ההשלכות הרגשיות של כל מהלך שלו. דוגמה מובהקת ל"אל תעשה" קרתה רק השבוע בירושלים: להשאיר את האוהדים בערפל ימים ספורים לפני משחק מכריע מול מכבי ת"א זו התנהגות חסרת אחריות, כמעט בלתי נסלחת. יש לנו, לאוהדים פגועים, נטייה לזכור ולא לשכוח, ובעיקר לנטור טינה.

כמו בכל מערכת יחסים, היציבות היא גורם מכריע. יש משהו מלחיץ בידיעה שעתיד האהובה שלך מושפע מגחמות של אדם לא יציב, שלמעשה יועצי ההשקעות הם אלה שיקבעו אם אבראו יוכל לשחק, ששיקולים פוליטיים של אריה דרעי עשויים לטלטל אותך בין איגרא רמא לטל משעלי. האמינות היא הבסיס לזוגיות מוצלחת, בעוד גחמות רגעיות ודחפים פתאומיים רק מגבירים את החרדה. אז תהיה רגוע אלכס, תעמוד במילה שלך; חשוב לנו להביט למעלה לתא הכבוד, להביט לך בעיניים, ולגלות שיש על מי לסמוך.

אל תיתן להם לחגוג לך על הכיס. רק אתמול הם לבשו אדום ושלחו נשיקות באוויר לאוהדים בשער 5, והיום הם מנשקים את המנורה הצהובה-שחורה, כשכולם יודעים שהצבע היחידי שמעניין אותם הוא בכלל ירוק. ההגדרה "שכירי חרב" היא רק מכבסת מילים שמייפה את אלה שמוכרים את גופם למען בצע הכסף; המילה שמגדירה נשים שעושות את אותה פעולה היא אפילו בוטה יותר. זכורה לי היטב התבטאותו של עידן טל אחרי ההפסד של בית"ר בסיום העונה שעברה להפועל ת"א בבלומפילד (3:1), כשאמר כי "לא ידעתי עד כמה חשוב המשחק הזה לאוהדים שלנו". אז אם לא אכפת לך אלכס, אנחנו מעדיפים שחקנים שכן יודעים מה חשוב לנו.

וזה לא שאנחנו נגד רכש, אדרבא; נכון וטבעי להביא את בוזגלו הצעיר והשאפתן, אבל חשוב להימנע מכוכבים מסואבים כמו עידן טל; צריך לעבות את הסגל עם שחקנים כמו יבוריאן, אבל לדחות סמלים אדומים כמו גרשון; גם אם שי אבוטבול, חס וחלילה, יהפוך לקשר האחורי הטוב בתולדות הכדורגל הישראלי, לעולם לא נרצה לראות אותו לובש צהוב; או במילים אחרות, אלכס, זכור היטב לקראת הקיץ הבא: לא רוצים את זנדברג בבלומפילד.

נכון אלכס, אתה הבוס, אף אחד לא מערער על חשיבותך או תרומתך למערכת, אבל האיש על הקווים לא פחות חשוב. בסופו של דבר, הוא המנהיג שמתווה את הדרך המקצועית הכל כך חשובה לנו, והשקט הנפשי שלו ויכולתו לקבל החלטות שפויות יכריעו את עתידנו. אז אנא, תקשיב לרעד בקולו של ראובן עטר, ותסיק מכך איך לא מתייחסים למאמנים. בן שמעון הוא האיש הנכון בזמן הנכון, אל תערער לו את הביטחון, תן בו אמון, תרגיע אותו, תחתים אותו על חוזה ארוך טווח. אל תיבהל מכמה חמומי מוח שמקללים כבר בדקה ה-60 של המחזור הראשון כשהקבוצה מובילה.

לא קל לדעת מה האוהדים חושבים. מדובר בסוגיה סבוכה ומאתגרת, מאחר שמדובר בגוף הטרוגני, אמוציונלי ומבולבל. באופן טבעי, קולם של המיעוט הקיצוני הוא תמיד חזק יותר משל הרוב השפוי, ו-300 אוהדים שצועקים למאמן להתפטר נשמעים חזק יותר מהאלפים המאופקים, כך שחובה לא רק לשמוע את הקולות, אלא בעיקר להרגיש את התחושות.

קשה להיכנס לראש שלנו. יאניק קמנאן, לדוגמה, הוא עצבני, לא יציב ולא צפוי, אבל אולי בגלל זה בשער 11 מאוהבים בו; משה מישאלוב עשוי להיות מוגבל וכבד, אבל תמיד ייתפס כסמל צהוב; אורי שטרית ושפונגין מזייפים כבר תקופה ארוכה, אבל הקהל זוכר להם חסד ומעריך את המאמץ שלהם. אז איך יודעים מה אנחנו באמת רוצים? זה לא פשוט, אבל פגישות מסודרות עם חלק מהנציגים יכולים להוות התחלה טובה. מה שבטוח, הם יודעים טוב יותר מה טוב לקבוצה מאשר יועצי הסתרים למיניהם ושאר מקורבים ותותחים.