חמישה חודשים של קהות חושים

אורבים לבריון של השכונה

הג'טס הביאו את פארב, מיאמי בשיפוצים ובפאלו אורבת. האם מישהו יכול לדגדג את הפטריוטס, הילדים השחצנים של ה-AFC מזרח?

יובל שפירא
30/08/2008

בית המזרח של האמריקן ליג, שאכן מתהדר בקבוצות מהמזרח (זה לא תמיד נתון טריוויאלי, כפי שראינו בחטיבה המקבילה) הוא ללא ספק בית עם היסטוריה מפוארת ויריבויות קשות. מלבד הקבוצה הכי טובה בעשור, הוא מציג את הקבוצה היחידה שהגיעה למאזן מושלם בליגה ואת הלוזרית הגדולה ביותר במשחק המודרני (וכנראה גם בכלל). כל זאת, בלי לציין את הסייחים שעברו לבית הדרום לפני 7 שנים. הוא גם בית שההיררכיה בו ברורה. יש טורף על, אוכל/י נבלות ופגר/ים.

בשנה שעברה הבית היה קל במיוחד, כשכולם ציפו מהג'טס בהנהגת מאנג'יני לנצח את המנטור (והאנטי-קרייסט) בליצ'יק. אבל התלמיד עדיין לא נהיה המורה, וכדי לעשות את היריבות מרה אף יותר, היונקים הביאו את ה"טונה" – הלא הוא ביל פארסלס, המנטור של אותו בליצ'יק, לתפקיד ה-GM. אכן, יעופו ניצוצות. בסופו של דבר, שרשרת המזון תישמר, הפטריוטים ינסו לנצח את המשחק האחד שהפסידו בשנה שעברה, וכל האחרות ינסו לרדוף אחריהם.

ניו-אינגלנד פטריוטס

מאזן בשנה שעברה: 0:16, אלופי החטיבה, הפסידו בסופרבול.

צירופים בולטים: ויקטור הובסון (ליינבקר), למונט ג'ורדן (רץ אחורי), ג'ון לינץ' (סייפטי)

עזיבות בולטות: אסאנטה סמואל (מגן פינה), יוג'ין ווילסון (סייפטי)

בחירות דראפט בולטות: ג'ארד מאיו (ליינבקר, טנסי, 1), טרנס וויטלי (קורנר, קולורדו, 2)

מאמנים: לוציפר הוא ללא ספק מהמאמנים הטובים בליגה, אם לא מספר 1. כבר עכשיו יש לו שני עוזרי מאמנים בעבר שמאמנים בליגה (קרנל ומאנג'יני), כשבנוסף גם בקולג' לא חסרים עוזרים לשעבר שלו בתפקידי מפתח. מה שמפחיד הוא שהוא לא מפסיק ללמוד. האיש (?) חי, נושם וישן פוטבול, והדרייב שלו אינסופי, או לפחות לא נראה באופק. דניס פיס, המתאם ההגנתי ה-3 ב-4 השנים האחרונות, מקווה ללכת בדרך קודמיו ולהתמנות למאמן ראשי בליגה. ג'וש מק'דניאלס, המתאם ההתקפי, צמח מתוך הארגון כבן-טיפוחיו של בעל-זבוב, שהיה בסרט הזה כבר פעמיים, פעם בתור הנבגד (עם מאנג'יני) ופעם בתור הבוגד (עם פארסלס בג'טס).

הפטריוטים חוזרים אחרי עונה שבה שברו כל שיא אפשרי בהתקפה (ומסירה בפרט), אבל כשלו במשחק החשוב ביותר. בריידי מסר ל-50, מוס תפס 23, ומארוני היה 0. קו ההתקפה, שהיה מצוין כל העונה, חוזר בשלמותו. הוא קרס מול הפאס-ראש המטורף של הגברים בכחול, ותסמכו על כל המאמנים בליגה שהם העתיקו את תוכנית המשחק של הענקים. אבל אין הרבה קבוצות בליגה עם חומר שחקנים שיוכל ליישם את העניין כמו שצריך, אז זה לא שפתאום נראה את בריידי על הרצפה במשך חצי משחק. ג'ורדן הובא כדי לנסות לפתח משחק ריצה, כי מארוני הוא פ...ינג לוזר. הרבה יהיה תלוי במשחק הריצה של ניו-אינגלנד, כי אם הוא (או ג'ורדן, מי שיפתח) יהיה נון-פקטור, הגולדן-בוי יתקשה להגיע העונה לנתונים שהוא צריך ויכול להשיג.

בהגנה, חוליית הליינבקרים הזדקנה בעוד שנה, ובגלל זה בליצ'יק בחר בדראפט את מאיו המצוין, שמאפשר הזזה של אדליוס תומאס חזרה החוצה (למרות שבגודל הוא לא ממש מתאים לשיטה של 4 ליינבקרים. לי זה נראה כמו ריץ' מטורף, אבל אני לא מתווכח עם גאון כמו אשמדאי (מתחילים להיגמר לי השמות). אם הוא יצליח להישאר בריא, הוא יצטרף לחוליית ליינבקרים מנוסה מאוד, שכוללת את מייק ורייבל, שהראה שחוץ מלתפוס כדורים באנד-זון יכול גם להגיע למוסר (12.5 סאקס), טדי ברוסקי ותומאס. מקדימה לא השתנה הרבה, כמו בקו ההתקפה, כששלושת הפותחים המצוינים חוזרים לעוד עונה של טרור, הרס, ועשר חטיפות לקורנר אלמוני-למחצה. מאחור רודני הריסון המלוכלך והמצוין ממשיך לסבול מפציעות, אבל כשהוא בריא, אתה רוצה אותו איתך ולא נגדך, תאמינו לי. הובס הוא הקורנר היחידי שחוזר מעונה שעברה, ומי שיפתח לידו (וובסטר, בראיינט ואולי וויטלי, למרות שהאחרון ממש מזכיר את הובס ויותר נראה שהובא כדי להחליף אותו אם וכאשר ידרוש הבחור עוד כסף). סנדרס חוזר לעוד עונה כצלע השקטה בכיסוי, אבל הוא עושה עבודה טובה. לינץ' הותיק הגיע כדי לתת עוד כמה מכות לפני שיפרוש סופית (עם עוד טבעת, הוא מקווה).

הפטריוטס, ובריידי בעיקר (למרות שאני לא מבין מה עוד הוא רוצה בחיים – הוא אלוף 3 פעמים, חבר היכל התהילה בעתיד, MVP, וחברה שלו זו ג'יזל. קיבינימט, תשאיר קצת) יחזרו עם רצח בעיניים, ותסמכו על בליצ'יק שיצליח להבעיר אותם לעוד עונה מצוינת. אני לא רואה שום קבוצה שמאיימת על השליטה חסרת המצרים של הבריידי באנץ' בבית, ולצערי, גם לא בליגה. זה אולי לא יהיה 16 נצחונות בעונה הסדירה, אבל זה יהיה קרוב מאוד, וזה רק כי אני אופטימי (בנוגע לזה שהם יפסידו מתישהו, כן?). 2:14, ריצת פלייאוף עמוקה, והמועמדת מספר אחת לאליפות – בלי שום צל של ספק (כל אחת מ-9 המילים האחרונות הכאיבה לי).

בפאלו בילס

מאזן בעונה שעברה: 9:7

הגעות בולטות: מרקוס סטראוד, תאקל הגנתי, קוויקה מיטשל, ליינבקר

עזיבות בולטות: פירלס פרייס וסאם אייקן, תופסים, אנתוני תומאס, רץ אחורי

בחירות דראפט בולטות: לאודיס מק'קלוין, מגן פינה, סיבוב 1, ג'יימס הארדי, תופס, 2

הבילס, הקבוצה השלישית של מדינת ניו-יורק (וטכנית היחידה, כי ג'איינטס סטדיום/מדולנדס נמצא בג'רזי) עברו עונה אמוציונאלית ורבת תהפוכות. בשבוע הראשון של העונה, קווין אוורט תיקל לא טוב את דומיניק היקסון מדנבר, והיה חשש לחייו. בסופו של דבר הפציעה גמרה לו את הקריירה בלבד, אחרי שנראה היה שהוא יישאר משותק, והוא כרגע בדרך לשיקום מלא. ועכשיו, לתהפוכות מקצועיות.

בשנה שעברה הבילס הפקידו את המפתחות אצל שני רוקיס, ובעוד שאצל מרשאון לינץ' המצוין זה היה טבעי, מתבקש, ובהחלט פרודוקטיבי (1,000+ יארדס, 7 טאצ'ים), בעמדת הקוורטרבק זו הייתה ברירת מחדל, לאחר שלוסמן נפצע. אמנם, לאורך כל העונה, לוסמן הבליח חזרה, אבל העונה אדוארדס יקבע את המהלכים מהסנאפ הראשון, כשפרויקט לוסמן הוכרז כמעט סופית כבאסט, וטוב שכך. ההתקפה של הבילס מוקמה 30 בליגה (תודה לאל על סן-פראן והצ'יפס), ובהחלט אפשר לצפות לשינוי לטובה.

בהגנה, יש סיבה טובה לאופטימיות, כשההגנה צריכה להשתפר משמעותית בעקבות התוספת של מרקוס סטראוד לקו. סטראוד, שבשנה שעברה הושעה ל-4 משחקים על שימוש בחומרים אסורים, ללא ספק יתרום המון את הגנת הריצה. חוליית הליינבקרים הוסיפה את אלוף העולם הטרי קוויקה מיטשל, ופול פוזלושני, שגמר את עונת הרוקי שלו מוקדם מהרצוי (שבוע 3), צפויים לשפר משמעותית את הפרונט 7. מאחורה, אין לבילס שחקן על ברמה של קלמנטס, אבל אין שם אף חור משמעותי.

מאמן: דיק ג'אורון נכנס לעונתו ה-3 בקבוצה. ג'אורון היה מאמן העונה עם שיקגו (אח, היו זמנים), כשהוביל אותם למאזן 3:13 בעונתו השלישית ב-2001. כרגע, להוביל את הבילס למאזן חיובי יהיה הישג גדול אחרי 8 שנים ללא פלייאוף.

מאזן צפוי: מאזן קל והרבה רוח לחימה יתנו לבילס 8:8, לא יותר.

אגב - בבפאלו מאוד כועסים וחוששים מהשכנה הגדולה מצפון, הלא היא טורונטו. אחד ממשחקי הבית של הקבוצה ישוחק ברוג'רס סנטר (סקיידום, לאוהדי הבלו-ג'ייז בפרט והבייסבול בכלל), ובעיר הקטנה (300אלף תושבים) יודעים שאם העניין יגיע להכרעה, המטרופולין העצום של טורונטו (2.5 מיליון) יקרוץ לעסקים הרבה יותר. אני במקומם הייתי דואג, למרות ההבטחות של גודל שאין דברים בגו.

מיאמי דולפינס

מאזן בעונה שעברה: 15:1

הגעות בולטות: צ'אד פנינגטון וג'וש מק'קאון, קוורטרבק, אקין איודלה, ליינבקר

עזיבות בולטות: ג'ייסון טיילור, קיצוני הגנתי, זאק תומאס, ליינבקר, ג'וש מק'קאון, קוורטרבק (זו לא טעות - האיש עזב מיד לאחר שהגיע לקרוליינה)

בחירות דראפט בולטות: ג'ייק לונג, תאקל, בחירה 1,פיליפ מרלינג, קיצוני הגנתי, צ'אד הני, קוורטרבק, סיבוב 2.

העיר מיאמי הייתה פקעת עצבים בשנה שעברה. לא רק שהיה נראה שהיא תסיים עונה עם 0 בטור הנצחונות לראשונה בהיסטוריה שלה (ושוב, תודה לעורבים), היה נראה שהפטריוטים השנואים, דווקא הם, ירשמו את שמם לצד הקבוצה הגדולה ההיא של 72', שלא הפסידה משחק אחד וזכתה בסופרבול. אבל הענקים קילקלו את החגיגות בבוסטון, והחגיגות במיאמי היו שניות רק לאלה בתפוח הגדול. ככה זה, כשאתה אפס, אתה צוהל בנפול אויבך. היונקים ללא ספק מנסים לבנות קבוצה, ולשם כך הביאו את ה"טונה", אבל כנראה שבזמן הקרוב כל מה שיהיה להם לשמוח עליו הן מעידות של היריבות השנואות.

העונה של מיאמי זיכתה אותה בבחירה הראשונה בדראפט, אותה הוציאו על התאקל הענק ממישיגן ג'ייק לונג, שמגיע מאוד מוכן לליגה ויהיה אופן-דיי סטארטר בצד שמאל התובעני. פנינגטון יוכל לסמוך עליו. מכירת החיסול שעשתה הקבוצה בהחלט שינה את פני ההתקפה, כשטד גין ג'וניור יהיה כנראה התופס מספר אחת, בעונתו השנייה הליגה. רוני בראון ימשיך לנסות לממש את הפוטנציאל שגרם למיאמי לבחור בו במקום ה-2 בדראפט, כשיחזור מפציעה קשה שגמרה לו את העונה באמצע. וכמובן שאי-אפשר בלי ריקי וויליאמס. טוב, ברור שאפשר, אבל על מה יכתבו? על הפוטבול בדרום פלורידה?

בהגנה, הקבוצה אמרה שלום (ולא בצורה ידידותית במיוחד) לשני הסמלים שלה, תומאס וטיילור. בדולפינס מקווים שההזרמה של דם חדש תעזור להגנת הריצה הגרועה בליגה, שאיפשרה מעל 150 יארד למשחק, להשתפר. אקין איודלה יספק עוד נסיון בעמדת הליינבקר, וינסה להשכיח את תומאס, שהחליף אותו בדאלאס. ווני הולידי ינסה למלא את החלל שהותיר אחריו שחקן ההגנה של 2006, הלא הוא טיילור. הגנת המסירה של מיאמי מזכירה במצבה את הגנת הריצה של הויקינגים, שדורגה ראשונה כי כל מסירה שנייה נגדם נגמרה באנד-זון. אין לאף אחד בארגון זכות לחשוב שהעובדה שהיא דורגה במקום ה-4 שנה שעברה אומר משהו מיוחד.

מאמן: בדומה לבולטימור, גם כאן כמעט כל הצוות המקצועי הוחלף בעקבות עונת הנפל אשתקד. טוני ספראנו, לשעבר עוזר המאמן בדאלאס, הוא ייבוא אישי של פארסלס, שלמרות תוארו הלא מחייב, כנראה מתפקד כ-GM של הקבוצה. גם שני המתאמים החדשים עבדו תחת פארסלס בעבר (הנינג בג'טס, פסקאולוני בדאלאס). למרות שהוא לא מאמן, פארסלס עומד בראש פירמידת השכירים של מיאמי, ועל פיו יישק דבר. מי יודע, אולי הוא גם יצליח לשכנע את הייזנגה הבעלים לשנות את שם הקבוצה.

סה"כ, מיאמי תראה שיפור, כי בואו נודה בזה, השנה שעברה היתה שפל המדרגה. הקבוצה תמשיך להיבנות בצלמו של הטונה, לטוב ולרע. פארסלס הוכיח שהוא יכול להשתנות בניגוד למאמנים מיתיים מקובעים (שיעול, גיבס, שיעול). השאלה הגדולה אם הוא יכול לתת לספראנו שקט תעשייתי גם כשהעסק יתחיל לקרטע.

מאזן צפוי: המוטיבציה ולוח המשחקים (מלבד ניו-אינגלנד וסן דייגו אין מכשול רציני עד שבוע 10) יתנו לדולפינס פתיחה לא רעה, ולא יותר. מיאמי תמשיך לשהות במרתף הבית, אבל אם תקווה לעתיד טוב יותר. 11:5.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

ניו-יורק ג'טס

מאזן בעונה שעברה: 12:4

הגעות בולטות: ברט פארב, קוורטרבק, קריס ג'נקינס, תאקל הגנתי, אלן פנקה, גארד, טוני ריצ'ארדסון, פולבק, קלווין פייס, ליינבקר

עזיבות בולטות: ג'ונתן וילמה, ליינבקר, צ'אד פנינגטון, קוורטרבק

בחירות דראפט בולטות: ורנון גולסטון, קיצוני הגנתי/ליינבקר, דסטין קלר, טייט אנד, סיבוב 1

את הנציגה הירוקה של ניו-יורק השארתי לסוף, כי היא ללא ספק עשתה הכי הרבה כותרות בקיץ. מלבד להעיף את אחד הליינבקרים הטובים בליגה בתמורה אפסית, הם השיגו את ג'נקינס הענק בטרייד מהפנתרים, הפכו את אלן פנקה לשחקן קו ההתקפה בעל חשבון הבנק הכי מרופד, והביאו את איש הברזל מגרין-ביי.

בהתקפה, השינוי הוא דרסטי. לא עוד זרוע הספגטי של פני, כי אם זרוע הפלדה של פארב. קו ההתקפה שופר לבלי היכר עם התוספות של וודי ופנקה, שמצטרפים למנגולד ופרגוסון ויוצרים קו מצוין, שיספק לתומאס ג'ונס מגוון חורים. בנוסף, טוני ריצ'ארדסון, אחד האחראים העיקריים לעונה הסנסציונית של פיטרסון במינסוטה (ולקריירה של הולמס בקנזס-סיטי), הובא להיות חוסם מוביל. בהתקפת המסירה, את הפצצות של פארב (שבר במספר מקרים אצבעות של תופסים) יתפסו בעיקר קולס, קוצ'רי ובייקר (אם יפסיק להתבכיין). בעמדת הטייט אנד, מלבד בייקר, יש את הרוקי המבטיח קלר, ואת באבא פרנקס, שמכיר את פארב עוד מוויסקונסין.

בהגנה, מאנג'יני בונה על ג'נקינס שיסתום גאפס, וצריך לראות את ההסתגלות שלו לשיטה של 3 ליינמנים, ושון אליס וקניון קולמן ירצו להתאושש מעונה נוראית (מקום 29 נגד הריצה). לקו הזה יש נתונים טובים על הנייר, השאלה היא מה יקרה על המגרש. חוליית הליינבקרים התחזקה עם ההחתמה של קלווין פייס והבחירה בגולסטון, והסיכויים גדולים ששני אלה יהיו הפותחים בחזרה משבוע הביי, כשגולסטון חייב לעבוד על יכולת הכיסוי שלו. הסקונדרי של הג'טס ישמח לשחזר את ההישג של שנה שעברה, בטופ 10 נגד המסירה.

מאמן: אריק מאנג'יני שבעונתו הראשונה בתפקיד נבחר למאמן השנה בחטיבה אחרי שלקח את הג'טס לפלייאוף, חווה נסיגה שנה שעברה עם מאזן נוראי. את רוב ניהול ההתקפה מאנג'יני משאיר בידיו המנוסות של הגאון ההתקפי ביל קלאהאן, שהוביל את הריידרס לסופרבול לפני 5 שנים. ביטוי לוורסטיליות ההתקפית שלו (אולי כדי שאנדי ריד ילמד את המילה הזו) היה העובדה שאוקלנד ניצחו באותה עונה משחק בו רצו 60 פעם, ומשחק שבו מסרו 60 פעם. המתאם ההתקפי הוא הבן של המרטי-בול, בריאן שוטנהיימר, שהיה מאמן הקוורטרבקים אצל אבא בחזיזים לפני שנשכר לעבוד אצל הג'טס. מתאם ההגנה הוא בוב סאטון, שנמצא בארגון מאז 2000, וינסה להסתדר ללא בן טיפוחיו וילמה (היה מאמן הליינבקרים לפני שקודם).

מאזן צפוי: במשרדי הג'טס ראו את האליפות של הבוסטון סלטיקס כנראה, והחליטו שמה שהולך בכדורסל יכול להצליח גם בפוטבול. אין לי הסבר אחר להעמסת הכוכבים הזו בקבוצה. זה משול לדעתי להכנת מרק ע"י זריקת כל מה שמוצאים בהישג יד במטבח. זה יכול להיות טעים, אבל רוב הסיכויים שזה יתפוצץ לך בפנים, או לפחות יהיה מגעיל. שיפור ברור שיהיה, ההחתמות של הקבוצה טובות מכדי ליפול לעונה נוספת של 4 ניצחונות, אבל הפלייאוף לא בטוח, והאליפות לבטח מחוץ להישג יד. 7:9, ובשנה הבאה, אם ייישאר השלד (וזה כולל את פארב), הם יוכלו אפילו לאיים על ההגמוניה של הבריידי באנץ'.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully