נפרדנו מאולימפיאדת בייג'ינג

אחרי 16 ימים גדושים באירועי ספורט, שיאים עולמיים, הישגים מופלאים ואין ספור דרמות אנושיות, הסתיימה היום (ראשון) אולימפידת בייג'ינג. טקס הסיום של המשחקים האולימפיים התקיים אחר הצהריים באיצטדיון האתלטיקה "קן הציפור" לעיני 91 אלף צופים נלהבים, שמתקשים להאמין שאחרי שנים ארוכות של הכנות וציפיות - זה נגמר.

הספורטאים, העיתונאים והמבקרים ידעו לדווח על סדר מופתי במשחקים, אווירה ידידותית וארגון מופלא. הסינים התכוננו כל כך הרבה שנים לאירוע, וזו היתה הזדמנות פז בשבילם לא רק לשקם את כלכלת המדינה, כי אם להוכיח לעולם שהם מסוגלים לארגן אירוע כה גדול, ובהצלחה מופתית.

אך נדמה שלא רק הסינים הצליחו לעמוד בציפיות העצומות שהם בעצמם יצרו, אלא גם הספורטאים עצמם, כשבעיקר זכורים השיאים של מייקל פלפס בבריכה, של יוסאין בולט על המסלול ושל גולש אילתי, שהביא למדינה קטנה במזרח התיכון את המדליה המיוחלת.

ז'אק רוג, נשיא הוועד האולימפי, נשא דברים אל מול מאות הספורטאים ומאות מיליוני הצופים: "הראתם, הספורטאים, כוח ספורטיבי בלתי רגיל. הרוח האולימפית נמצאת ביריבות הספורטיבית בין נבחרות. תשאירו אותה חיה גם כשאתם חוזרים הביתה", אמר רוג.

שעה וחצי בתוך הטקס, עלה דייויד בקהאם לפלטפורמה, לקול קריאות וצרחות מצד 91,000 הצופים המשולהבים, ובעט כדור אל הקהל כדי להתחיל את הספירה לאחור לקראת אולימפיאדת לונדון 2012.

במהלך שמונה הדקות שהוקדשו לבריטים, עלה גם ראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון, ונשא את הדגל האולימפי בגאווה, ספק מתכונן לדבר האמיתי. האולימפיאדה הנוכחית תיזכר כאחת הטובות של בריטניה בכל הזמנים, כשנגד לא מעט ציפיות החזירו הביתה הבריטים 19 מדליות זהב, ו-47 בסך הכל.

רוב המדינות מצאו, לפחות למשך יום אחד, נחמה קטנה באולימפיאדה גדולה. עושה רושם כאילו זו המהות הגדולה של המשחקים האולימפיים: אירוע ענק שמרכז מאות נבחרות, אך כזה שקל מאוד למצוא בו את האינדיבידואל. בשורה התחתונה, אולימפיאדת בייג'ינג 2008 קיימה הרבה והבטיחה המון. מי ייתן וזו רק ההתחלה, והמשחקים האולימפיים הבאים, בלונדון 2012, יהיו טובים עוד יותר. נשתמע בכוס התה של אחר הצהריים.