מה שהופך את האולימפיאדה לאירוע גדול יותר מסתם אוסף של תחרויות ספורט, הוא הסיפורים האנושיים הקטנים, שעל הבמה הכי מסוקרת בעולם הופכים לגדולים - לעתים יותר מהאולימפיאדה עצמה. כזה הוא הסיפור של מארטן ואן דר וויידן, ספורטאי שהוא הרבה יותר ממדליית הזהב בה זכה הבוקר (חמישי). הכל התחיל לפני שבע שנים, כשואן דר וויידן, אז אחד מהספורטאים הצעירים המבטיחים ביותר בהולנד, אובחן כחולה בלוקמיה. הסרטן איים לא רק לחסל את הקריירה של ההולנדי, כי אם את חייו.
הרופאים לא השאירו לואן דר וויידן סיכויים רבים לשרוד, אך ההולנדי הוכיח לכולם אחרת. לא רק שהוא התאושש מהמחלה הקשה, הוא גם חזר להתחרות במשחי מים פתוחים, כפי שעשה מספר שנים קודם לכן. מאז התגבר על הסרטן, זכייה במדליה אולימפית היתה בראש מעייניו של הספורטאי מעורר ההשראה. והיום זה סוף סוף קרה. ואן דר וויידן הקדים במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים את דייויד דייויס הבריטי כדי לזכות במדליית הזהב ההיסטורית.
"אני ההוכחה שגם אחרי מחלה כל כך נוראית אפשר לזכות בזהב", אמר ההולנדי הנהדר, שידע לאורך השנים לשמור על פרופורציות ופרספקטיבה. סביר להניח שגם אם ואן דר וויידן לא היה זוכה בזהב, הוא היה יודע שספורט זה לא הכל. אבל קשה לחשוב על ספורטאי ראוי ממנו לזכייה במדליית הזהב.
התגבר על סרטן וזכה במדליית זהב
21.8.2008 / 11:43