ספורט: ממלחמת קיום למלחמת קיום

ספורט היה מאז ומעולם מוקד לשמחת חיים, עליצות ועם זאת גם לתחרותיות. לאחר שנפרדו אבות אבותינו במזרח אפריקה, לאחר השבר הסורי-אפריקני הגדול, מקרובי משפחתנו האבולוציוניים שנותרו ביערות הגשם המגנים במערב, הם נאלצו לשנס מותניהם ולהתרגל לחיים שבהם לריצה יש מקום חשוב בהגנתם וכן בהשגת המזון. כמו כן, הם נאלצו להזדקף על רגליהם כדי שיוכלו לצפות מעל לעשב הגבוה שצומח בסוואנה. לא עוד המפלט הבטוח של העץ הגדול והירוק שהגן עליהם מן הטורפים ומפגעי מזג האוויר. עם הזמן, התפתחו יותר שרירי הרגליים וחגורת הכתפיים מעט נחלשה ולאורך השנים התחילה להתפתח היפוטוניה (מתח שריר בסיסי נמוך) באזור זה, שעסק כעת במטלות של מיומנות מדויקת במוטוריקה עדינה ולאו דווקא עם צורך בהפעלת כוח רב. כמו כן, לא עלינו, הופיעו כאבי גב תחתון שאולי היו נמנעים מאיתנו לו המשכנו להלך ולרוץ על ארבע...

חזרה לספורט. כאמור לעיל, אבותינו היו צריכים לרוץ הרבה לצורך מזון והגנה. אנו, שנמצאים שנות דור רבות אחריהם, עם מוח שהתפתח והמציא המצאות שמקלות על חיינו (וגם מזיקות להם לעיתים...), לא צריכים לתור אחר מזון מעבר לסופרמרקט הקרוב. כמו כן, חיות טורפות בדרך כלל אינן מאיימות עלינו.

לכן, תועלה האנרגיה הגופנית לכיוון של ספורט אישי, ספורט קבוצתי ו-"קרבות" ספורט, שהיוו גם תחליף לטבע האנושי לזמום מזימות ולהילחם במלחמות. מכך יוצא שהספורט הוא מעין מסלול נכון שבו צרכים אנושיים שונים מקבלים פורקן. העיסוק בספורט מביא לגופנו ברכה פיזיולוגית שלרובנו היושבים מאחורי שולחן, היא מאד רצויה ואף ברכה פסיכולוגית בכך שתוקפנות רבה מתועלת לכיוון זה בצורה חיובית בדרך כלל.

קללת הקדמה לא פוסחת על צעירים. השמנת יתר , עליה בשומני הדם ויתר לחץ דם (הרוצח השקט), מתחילים את פעולתם המזיקה כבר אצל ילדים. מאחר שהמצב כרוני, גם פתרונו צריך להיות כרוני,היינו לאורך זמן. אני זוכר דגימות מהמעבדה לאנטומיה בבית הספר לרפואה ששם נראו כלי דם של ילדים שכבר בגיל שש שנים היו "מרופדים" במרבדי כולסטרול/רקמה שומנית.

יוצא מכך שכבר בגיל הילדות המוקדם יש צורך בפעילות גופנית. הפעילות צריכה להיות מבוקרת על מנת שהיא עצמה לא תגרום לנזקים. פעילות גופנית של שעה לפחות (אותה שעה שמבוזבזת על טלוויזיה ומחשב) תשפר את התקדמות הבעיות שהוזכרו לעיל. כמו כן, ידוע ש-"נפש בריאה בגוף בריא", הריכוז טוב יותר , יש יותר בטחון ושמחת חיים וכן גם הישגים לימודיים. גם בנין הגוף לקראת בגרותו משתפרת בפראמטרים שונים כגון-אלסטיות כלי דם, צפיפות מסת העצם וכו'. ילדים עם מחלות כרוניות שונות נזקקים לפעילות גופנית על אחת כמה וכמה, מאחר והם לפעמים אינם ניידים או נעים באופן קבוע או חופשי. חשוב להקפיד על תזונה נכונה ושינה טובה. יש לזכור שבזמן השינה המוח מפנים את המידע שהוא צובר בעת אימונים חוזרים ועל ידי כך עקומות הלמידה השונות משתפרות (בתחום המוטורי, הרגשי, הקוגניטיבי וכו').

אימוני סיבולת לב-ריאה מומלצים ביותר, אולם גם מאימוני כוח אין לחשוש אם הם מבוצעים תחת פיקוח ועל פי המלצות מקצועיות שמטרתן לשמור על הילד הגדל והמתפתח. ניתן לרשום ילד לאימון בחדר כושר כבר מגיל שש שנים (חדר כושר לילדים), אם חדר הכושר מורשה מטעם המדינה,הילד עבר בירור רפואי ראשוני שמצביע על כך שלא יינזק מפעילות גופנית ושיש במקום מדריכים מוסמכים לספורט לילדים. צריך לזכור על חשיבות זמן החימום לפני והמתיחות השריריות אחרי , בכל אימון ואימון שנעשה במגבלות זמן מומלצות. ספורט קבוצתי משפר מאד גם את ההתפתחות החברתית של הילד/ה המשחק/ת ומתאמן/נת.

ילדים שמתקשים בפעילות ספורטיבית עקב השמנת יתר, קושי אורטופדי,מומים מולדים או תסמונות נוירו-התפתחותיות , צריכים מעקב ופיקוח שוטף יותר במסגרת חוגים שקיימים במסגרות בריאותיות (בתי חולים, קופות חולים). כאמור לעיל,מגבלה גופנית או נפשית אינה פותרת מהצורך בעיסוק בספורט.


* ד"ר יורם זנדהאוז הוא מומחה לרפואת ילדים, יועץ לרפואת ילדים נוירו-התפתחותית ומשולבת במכבי שירותי בריאות