העתיד כבר כאן

נמרוד שפירא בר אור היה צריך לקצץ עוד 71 מאיות משיאו הטרי ממוקדמות ה-200 חופשי, כדי לעלות לגמר היסטורי. אבל בואו לא נהיה חזירים. אף אחד לא ציפה ממנו אפילו לחצי גמר, ומההופעה המכובדת של הילד בן ה-18 במשחקים האולימפיים, אפשר רק להרוויח מסקנות חשובות לקראת המטרה העיקרית שלו – לונדון 2012.

נכון שאנחנו רגילים ששחיינים ישראלים שוברים לפחות שיאים אישיים בכל מעמד חשוב, אבל במקרה של שפירא בר-אור, עמדו מולו שני נתונים שהיו לרעתו: א. הוא לא ביצע את ההכנה המלאה לקראת משחקי בייג'ינג - כי לא עשה את הקריטריון בזמן. ההכנה המלאה שמה דגש גם על מוקדמות בערבים וגמרים בבקרים. ב. נמרוד שפירא בר-אור הוא שחיין טקטי, שמחלק את המשחה שלו לשני חלקים שונים לגמרי. ה-100 מטר הראשונים איטיים במיוחד, וב-100 הבאים הוא אמור לטוס.

במשחה המוקדמות, מול שחיינים ברמה זהה לשלו, זה עבד מצוין. הוא שמר על מקום בטוח באמצע בחצי המרחק, והתפוצץ בהמשך. מול תותחים כמו פלפס, ואנדרקיי ופארק, שחיין לא יכול להרשות לעצמו להיות כל כך רחוק מחבורה המובילה בחצי המרחק, וזה מה שגרם לו להתעייף יותר, ולהגיע ל-100 המטרים האחרונים עם פחות אנרגיה. אבל כל זה רק שכר לימוד. בדיוק בשביל הדברים האלה היה כל כך חשוב לשלוח את שפירא בר-אור לבייג'ינג. את הלקחים הוא ייקח איתו לאליפויות אירופה והעולם הבאות, ובלונדון 2012, הוא כבר יידע הרבה יותר טוב איך שוחים נגד אמריקאים. עד אז הוא גם יוכל להגיע לרמה שלהם ואת זה הוא כבר הוכיח.

במקרה של גיא ברנע תחושת הפספוס גדולה יותר, מאחר והוא כיוון את עצמו בשנה האחרונה להשיג תוצאה בסביבות ה-54:20 שנ'. זו הייתה השאיפה הגדולה שלו, שהייתה הרבה מעבר לצפי של היחידה לספורט הישגי, שבו הוא עמד בגדול. הוא הצליח לעמוד במשימה אחת מתוך שתיים, אבל צריך לזכור את העובדה שגם התוצאה שאליה שאף, הייתה מספיקה לו למקום ה-12 במקום ה-16. הרמה במשחי הגב בעולם השתפרה בצורה מטורפת, והשחיין האיטי ביותר שעלה לגמר קבע זמן של 53:76 שנ'. אפשר להתנחם בעובדה שגיא ברנע עוד לא חגג את יום הולדתו ה-21, ואם רק ירצה, יש עוד הרבה שנים של שחיה לפניו.