האיש שנהנה מכל רגע

הספדים נוטים להיות מלאכותיים. כשאדם הולך לעולמו מספרים כולם על החיים המספקים שהיו לו, ומנסים לטשטש ולשכוח מחלוקות וכעסים. במקרה של רלף קליין לא צריך לטשטש דבר: הוא ידע הצלחות לצד כישלונות, הוא קיבל החלטות מבריקות והיו לו גם שגיאות, הוא אמר דברי חוכמה ולעתים אמר יותר מדי, אבל את כל זה עשה קליין כשהוא עוסק במה שאהב יותר מכל, בכדורסל. ספק אם אפשר לדמיין חיים מלאים יותר מאלו שהעניק לו המשחק הזה.

קליין נסע בעקבות הכדורסל לגרמניה, המדינה שבה נולד ושהתאכזרה אליו כל כך; הוא שבר טאבו כשחצה את הכביש ממכורתו, מכבי, להפועל; אחר כך לא התבייש לאמן בנתניה הקטנה, ובהמשך הדריך נערות. מאמנים נוהגים להתלונן לעתים על חרב הפיטורים שמרחפת מעליהם, על הקשיים ועל המתחים. רלף חווה את כל אלה, אבל נדמה שנהנה מכל רגע. הוא מצא מפלט במגרש גם ברגעים של מחלה וקושי, כי זו הסגולה החשובה כל כך של המשחק: בין ארבעת הקירות של האולם נברא עולם חדש, מנותק מתלאות היומיום, שבו כולם בני אלמוות ורק דבר אחד חשוב באמת - הניצחון.

ואכן, קליין היה קודם כל מכור לניצחונות. כמו כל מאמן גדול הוא היה בעיקר אדם תחרותי, בעל רעב עצום להישגים. אחרי שזכה בגביע אירופה ב-1977, הוא כמעט לא חגג והתפנה להתכונן לגמר הגביע מול הפועל תל אביב; שנים רבות לאחר מכן, שחקן בקבוצת הוותיקים של מכבי נדהם לחזות בו רותח מזעם אחרי הפסד במשחק ידידות.

קליין היה בעת ובעונה אחת אב הטיפוס של המאמן הישראלי המודרני וגם איש מקצוע מזן הולך ונעלם. הוא נסע להשתלם בחו"ל, התעדכן בכל חידוש מקצועי וחיפה על החולשות המוכרות של הכדורסל המקומי בניהול משחק מצוין ובשימוש במגוון הגנות. הוא שמר גרסה של מץ'-אפ-זון שנים לפני שהגנה דומה של פיני גרשון ודייויד בלאט בילבלה את אירופה.

מצד שני, בניגוד לכמה מיורשיו, קליין מעולם לא דאג לתדמיתו, לא חשש לחשוף את האנושיות ואת הפגיעות שלו, האמין בנאומי מוטיווציה וסמך על האינטואיציה שלו. הוא לא התבייש להודות בכך שהחתים את אולסי פרי, למשל, גם מפני שלא התנפל על פרוסות העוגה שהיו מונחות על השולחן בפגישה אתו, בניגוד למועמד אחר עמו שוחח.

הנקודה היחידה שהעיבה על הקריירה של קליין היתה סוף דרכו במכבי תל אביב. כשחזר למועדון ב-1993, כמנהל המקצועי, תכנן להעלות את שמעון מזרחי ליציע, אך גילה אותו על הפארקט. אחר כך הבין שתפקידו ריק מתוכן, חזר לאמן ועזב בפעם האחרונה באמצע עונת 95/96. מאוחר יותר התלונן שההנהלה כפתה עליו את החתמתם של טום צ'יימברס וספנסר דאנקלי, ומאז ביקר לעתים קרובות את היעדר המקצועיות ואת חוסר הכבוד של מכבי למאמני ושחקני עבר.

לגמרי במקרה, בשנה שבה הוא הולך לעולמו מקימה מכבי מחלקת סקאוטינג וממנה שחקן עבר למנהל הקבוצה. למרבה האירוניה, ייתכן שדווקא לאחר מותו תמלא הקבוצה שזרמה בדמו את צוואתו המקצועית.