יש ארויו, יש היררכיה

בקיץ האחרון השתרש מושג חדש בעיתונות הכדורסל האמריקאית: "שחקן פיב"א מצטיין". רגשי הנחיתות שפיתחו האמריקאים בעקבות שלושה כישלונות בטורנירים בינ"ל גרמו להם לבחון את כוכבי האן.בי.אי שלהם לא רק על פי הליגה אלא גם בהתאם לתפוקתם מול יוון, ספרד ורוסיה. כרמלו אנתוני, למשל, זכה לכינוי "שחקן פיב"א המצטיין" של האמריקאים. קרלוס ארויו לא משחק בנבחרת ארה"ב (הוא ניצח אותה ב-2004 במדי פורטו ריקו), אך למרות קריירת אן.בי.אי בינונית ניתן להגדיר אותו כשחקן פיב"א גדול. לכן, רכישתו על ידי מכבי ת"א מסתמנת כעסקה מצוינת, גם בסכום של 2.5 מיליון דולר נטו.

בניגוד לשחקני אן.בי.אי אחרים, כמו ג'וש צ'ילדרס למשל, שאלת ההתאמה לכדורסל האירופי לא תרחף מעל ארויו. הוא יגיע כדי להנהיג, כדי להיות הרכז הדומיננטי שמכבי מחפשת מאז עזיבתו של שאראס. כמו וויל סולומון ו-וויל ביינום, שניסו להיכנס לנעלי הליטאי, גם ארויו יתנסה לעיתים במהלכים לא אחראיים, אבל הקרדיט לו יזכה מהקהל והתקשורת יספקו לו רישיון לטעות. לרוע מזלו, מאמניו באן.בי.אי כמעט לא העניקו לו את הרישיון הזה. לאורך השנים הוא עבר תחת ידיהם של ג'רי סלואן, לארי בראון, פליפ סונדרס וסטן ואן גאנדי, רובם פריקים של שליטה. גם הקבוצות של אפי בירנבוים משחקות בדרך כלל כדורסל מבוקר, אבל סביר שהמאמן הוותיק לא הביא שחקן יקר כל כך כדי להגביל אותו.

מכבי מוכיחה שוב ברכישתו של ארויו, כי כל ניסיון להתכחש לנטיות התחרותיות שלה ולהתנהל באחריות כספית נידון לכישלון. ב-2001 חרגה מכבי מהתקציב כדי להחתים את נייט האפמן; בקיץ שעבר החתימה בסוף הפגרה את גרסיה ובאטיסטה כדי לעבות את הסגל. אלא ששני האחרונים סימנו את עידן הבנייה לרוחב במכבי: סגל ארוך של שחקנים דומים, שיוצר בעיה של חוסר מנהיגות. הקיץ הנוכחי המשיך את המגמה, עם שילוב של שחקנים אלמוניים, בעייתיים או חסרי ניסיון ביורוליג. למזלה של מכבי, קדחת הקניות באירופה חייבה אותה לפתוח את הארנק.

עכשיו, לראשונה זה שנתיים, ההיררכיה ביד אליהו ברורה: קודם כל ארויו, אחר כך שאר ה-12. פתאום יש לבירנבוים את הקבוצה עם התקציב הגבוה ביותר בתולדות המועדון, רק שלאור נוכחותן של אולימפיאקוס וחברותיה העשירות איש כמעט לא מצפה לזכייה בגביע. מנקודת הפתיחה הזאת, יהיה לו קשה להיכשל.