ההצגה חייבת להיהרס

בשנים האחרונות חווינו לא מעט רגעי נחת באולימפיאדה. יעל ארד ואורן סמדג'ה פתחו את השער במשחקי ברצלונה 1992, ומאז ישראל הקפידה לאסוף לפחות מדליה אחת בכל אולימפיאדה. כבוד. אבל אנחנו יודעים גם שבמשך שנים הספורט הישראלי ידע לטפח בעיקר תקווה. יש שאומרים כי מדובר בגנים “יהודים”, שמענו אנשים שמאשימים את העסקנים בנזק שהם גורמים, והיו דיבורים על חוסנו המנטלי הרעוע של הספורטאי הישראלי. יתכן. מה שבטוח הוא, שבין כל אותם רגעים משמחים, היו לא מעט פדיחות שמקורן בחוסר מזל, איבוד עשתונות, שלומיאליות או סתם חוסר יכולת. טרם ידוע מי יהיו אלה שיפשלו בבייג'ינג, אבל אפשר לדעת בבירור מי עשו את הפדיחות באולימפיאדות הקודמות.

מנסדורף משחרר

בתחילת הקריירה שלו, עמוס מנסדורף לא ממש עשה חשבון. הוא הגיע למשחקים האולימפיים עם וותק של שנה כמקצוען, כדי להתמודד בטורניר הטניס, שעד אז עוד נחשב לטורניר ראווה. בסיבוב הראשון פגש הישראלי את הפרואני בן ה-19, קרלוס די- לאורה. הפרואני ניצח 2:6 בראשונה, ולקראת סוף המערכה השנייה, כשהוביל 30:40, הורה שופט הקו על נקודה לזכותו, למרות שהכדור יצא לחוץ. בכך, העניק לו ניצחון במשחקון. מנסדורף, שלאורך המערכה לא אהב את השיפוט, ניגש לשופט וקרא לעברו "מניאק". כן, The “M” word. השופט לא הגיב, מנסדורף הזועף הפסיד ועף כבר בסיבוב הראשון, ובבית שפכו עליו קיתונות של רותחין בשל התנהגותו.

מסקנה: נכון, זה לא יפה ולא חינוכי, אבל מה עדיף, להשאיר דברים בבטן? עמוס, אולי לא נהגת כג'נטלמן, אבל אין ספק שייצגת את הישראלי הממוצע בכבוד.

חתואל מחפף

"בקרב הקובע שלי לעליה לחצי הגמר, המאמן שלי, חיים חתואל, לא היה כלל לידי", צוטטה הסייפת נילי דרורי ב"מעריב", “הוא העדיף לראות את אחיו יצחק, שסייף באותה שעה בצד השני של האולם. הייתי זקוקה לו כדי לעשות חישובים מסוימים". חתואל אמר כי לפני הקרב ביקש מהסייפת לעשות לו סימן כדי שייגש אליה. “נכון שהייתי באותו זמן ליד אחי ולא ליד נילי כשהקרב התחיל, אבל איני אשם שהיא לא קראה לי". דרורי כמובן הפסידה בקרב, כשמאמנה נעדר ומחזק באותן דקות את ידי אחיו.

מסקנה: משפחה זה חשוב, אבל גם מקצוענות, ולכן הכרחי לקבוע סימן מוסכם. חבירה בצקצוקים, אופציה צה"לית שגרמה לא פעם לקרב דו צדדי, אינה מומלצת.

ציון 0 בהתעמלות

באותה אולימפיאדה לא ציפו מלימור פרידמן וננסי גולדשמיט למדליה, אבל בטח שלא חשבו על חרפה כזו. השתיים רשמו הופעה "לא מכובדת" בתרגילי החובה בהתעמלות, וסיימו אחרונות בבית בו השתתפו. גולדשמיט צברה רק 35.4 נקודות, אבל המאכזבת האמיתית הייתה פרידמן, אלופת ישראל בין השנים 1981 - 1983, שצברה רק 33.45 נקודות, תוך שהיא נופלת פעמיים מהקורה, מכשיר בו דווקא הצטיינה. במוסף הסטירי "דבר אחר" של העיתון המנוח "דבר", דיווחו שהיא אפילו נפלה מהרצפה.

מסקנה: לאור הכתוב לעיל, אנו חוזרים ומפצירים במורי ההתעמלות בישראל - תנו כדור ושלחו את הילדים לחצר. הכי פשוט.

השיוט שהפך לסיוט

"התאכזבתי, נשארתי אדיש. כל מה שהקוריאנים עשו כבר הכרנו", כך קטל צדי צרפתי את טקס הפתיחה של האולימפיאדה, כשהתראיין ל"ידיעות אחרונות". מאז הוא התרכך, ואפשר לראות זאת ב"כוכב נולד", אבל הקטילה שלו היא כלום לעומת הגינויים החריפים שספגו האחים דן ורן טורטן. השניים זינקו לשיוט השני בדגם 470 ביום כיפור, בזמן ששאר חברי המשלחת צמים ומתענים, בכללם השייטים יואל סלע ואלדד אמיר (שהחמיצו בשל כך את המדליה וסיימו במקום ה-4). מאמן השייטים, אברהם שפישר, כתב בדו"ח שלו כי "השניים יצאו לים בניגוד להוראות, השתתפו בשיוט, והפסיקו באמצע כיוון שלא רצו שזה ייחשב כשיוט".

מנהל המשלחת, אורי אפק, קיבל מכתב הסבר מהשניים, ובטרם חרץ דין, כבר שחרר את חרצובות לשונו. “אם הם פעלו בניגוד להוראות, הרי שזה מעשה נבזי והם צריכים לקבל עונש חמור", אמר ל"ידיעות אחרונות". הארץ רעדה, אך לא מחרון האל, אלא מזעם הפקידים. שר הדתות זבולון המר דרש לטפל בנושא בישיבת הממשלה, וכל מי שבקרבו פעם לב יהודי גינה את השניים, שסולקו מהאולימפיאדה בבושת פנים והושעו מפעילות.

מסקנה: אם אנשים, שיכולים לשלוח אתכם הביתה באמצע האולימפיאדה, אומרים לכם שיש אלוהים, אז יש.

ענבר ביש גדא

בסוף התחרויות עמית ענבר ישב על גלשן ה"לכנר" שלו, כשלבו דואב. קדמה לכך תקלה טכנית שגרמה לו לומר כי "4 שנים הלכו לאיבוד". זה קרה במהלך השיוט החמישי. הים היה רגוע יחסית, אבל באמצע המקצה נשבר לפתע הבורג שמחבר בין המפרש לגלשן. הלך השיוט. ענבר לא אמר נואש, והתקדם במעלה הדירוג הכללי, עד למקום הרביעי הכללי. עם היציאה לשיוט השני של המקצה השמיני, המזל הרע המשיך לפקוד אותו, הוא התנגש בספינה ספרדית ונענש בשתי הקפות נוספות, שאינן נכללות בחישוב. הוא ירד למקום השישי, ובניסיונו האחרון להשיג מדלית ארד, הוא סבל מיום חלש, וסיים את התחרות במקום השמיני.

מסקנה: יש מטוסים שמתרסקים בגלל בורג שמשתחרר, אז חברים, קצת פרופורציות. מכיוון שגולשים לא יכולים לתחוב שום לגרביים, נמליץ על בדיקת ציוד יסודית על החוף, ועיניים ערניות בים.

חטא ההיבריס של איבנובסקי

שחצנות? ביטחון עצמי? אולי סתם רצון לעשות שרירים. מרים המשקולות הישראלי, ויאצ'ילסאב איבנובסקי, שזכה במדליות כסף וארד באליפות אירופה במשקל עד 99 ק"ג, פתח את תחרויות ההנפה עם משקל גבוה, 175 ק"ג, וזאת בניגוד להמלצת צוות הנבחרת. העסיין ליאונד קראסינסקי, עוד ניסה לעסות את לבו ולשכנעו להוריד כמה קילוגרמים כדי לא להתחיל כה גבוה, אבל דעתו של איבנובסקי לא זזה. הוא כשל בשלושת ניסיונותיו, סיים את התחרות עם המשקל “0”, ונפרד בבושת פנים מהאולימפיאדה. עקב כך, פרץ משבר בין מרים המשקולות למאמנו, שלא אהב את ההתעלמות מסמכותו המקצועית. מספרים שמאוחר יותר נפרד איבנובסקי גם מישראל, לאחר שנטען כי התחתן בנישואים פיקטיביים עם נערת ליווי, כדי לקבל אזרחות ישראלית.

מסקנה: דע את יכולותיך, ובאופן כללי (וחשוב הרבה יותר), דע עם מי להתחתן.

דנילוב לא פוגע

כולם קיוו שהקלע יביא לנו מדליה, אבל הופעתו במשחקים האולימפיים הסתיימה בכישלון צורב. דנילוב הציג יכולת מבישה כשירה באקדח אוויר. הוא צבר 574 נקודות בלבד, שדירגו אותו בתחתית התחרות, בין המקומות 23 ל-25. ואז קרה משהו, שלא ברור אם העצים את הפארסה, או סתם עשה חסד עם דנילוב: הוא נפסל. לפי החוקה, אסור שההדק יהיה רך מדי, ועליו לעמוד בלחץ של 500 גרם. לפני התחרות, בבדיקת הנשק, התברר כי ההדק רך בכמה גרמים בודדים, ודינילוב נאלץ לחזקו. ביום התחרות, בדיקה העלתה שההדק שוב רך מדי. דנילוב סיפר ששחיקת התברוגת, אליה נכנס הבורג המכוון את קושי ההדק, גרמה ל"רכות" ההדק. רשמית הוא נרשם ככזה שנפסל, אבל היי, אנחנו לא שכחנו את היכולת החלשה.

מסקנה: אלכס, מה נסגר אתך, אלה הוראות שנכתבו בדם: “על כל תקלה, ואפילו הקטנה ביותר, יש לדווח מיד. כל תיקון ייעשה על ידי נשק מוסמך".

קדמי ופבריקנט חולמות בהקיץ

שתי השייטות המצודדות היו האכזבה הגדולה של המשחקים בסידני. 50 מטר לפני קו הסיום, כשמדלית הכסף כבר מונחת בכיסן, עלמות החן ביצעו טעות אסטרטגית, שגבתה מהן מחיר יקר. במצוף האחרון, כשהרוח בגבן, עברו השתיים על כלל בסיסי בשייט: היה בין היריב למצוף. השתיים חלמו בהקיץ, ולא שמו לב שצמד האמריקאיות מאחוריהן סוגר מרחק, ולבסוף עוקף אותן באלגנטיות. על החוף, חברי המשלחת ואנשי תקשורת ישראלים כבר קראו קריאות שמחה, כשלפתע התגלה הברוך. קדמי ופבריקנט סיימו רק במקום הרביעי הכללי של דגם ה-470, המקום אותו איש לא זוכר (אלא אם עושים כתבה על פאשלות ספורטיביות). כבר ראינו הרבה מקרים בהם אופוריה הופכת לטרגדיה, וזהו אולי אחד הגדולים שבהם בתחום הספורט האולימפי הישראלי.

מסקנה: חובה לחקור גם מאחור.

בורוכובסקי טובעת

אחרי שאכזבה את כולם במשחקה ל-100 מטר פרפר, התייצבה ורד בורוכובסקי, התקווה הישראלית בבריכה, למשחה 200 מעורב אישי. יום לפני המשחה מצב רוחה היה רע, והיא סיפרה שהאימונים בווינגייט לא היטיבו עמה. “לא היה לי בסיס טוב, וכשהבסיס לא טוב המסגרת מתמוטטת", אמרה ל"ידיעות אחרונות". ואז זה קרה. רגע לפני הזינוק ל-200 המטרים, נקרע גומי המשקפת, ובורוכובסקי, שלא הביאה עמה משקפת רזרבית, נאלצה לשחות בעיניים חשופות. היא סיימה במקום ה-24 מתוך 28 שחייניות. “בינתיים אני יוצאת לחופש", אמרה ונעלמה מהבריכה.

מסקנה: בחייאת ורד, הרי כל טירון יודע שספיירים זה חיילות.

היילה גאמפ

רץ המרתון הישראלי, היילה סטאין, נחשב באותה אולימפיאדה למשתתף המבוגר ביותר, אבל זה לא הפריע לו לרוץ הקפה אחת נוספת ומיותרת בסיום אותה ריצה, שחתמה את המשחקים. לאחר שחצה את קו הגמר, אחת המתנדבות היווניות שעל המסלול אמרה לו לגשת לשתות מים, ולהתאושש מ-42 הקילומטרים ו-195 המטרים שרץ עד עכשיו. סטאין לא הבין זאת, וחשב שהיא מורה לו על המשך הריצה, ולכן המשיך. גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי, קרא לו לעצור, אך לשווא. גם בתום ההקפה המיותרת, סטאין לא עצר כי לא היה בטוח שהשלים את מחויבויותיו, אבל תנועות הידיים הנמרצות של חברי המשלחת הישראלית הבהירו לו את המצב. השופטים, שהציבו אותו במקום ה-20 (2:17.25 שעות), הורידו אותו למקום ה-27, אך הערעור הישראלי התקבל מיד, וסטאין נרשם בהיסטוריה כזה שגמר במקום ה-20 את הריצה.

מסקנה: קח שיחון למדינת היעד; בהיעדר שוטר בשטח, הישמע להוראות המתנדבים; שפת גוף היא אמצעי יעיל להעברת מסרים ומידע.