אולימפיאדת בייג'ינג תיפתח בעוד שבוע, ושני הספורטאים המפורסמים ביותר שישתתפו בה יהיו רונאלדיניו וקובי בריאנט. אם נדרג את עשרת המפורסמים ביותר, רוב הרשימה תורכב משחקני כדורסל שמייצגים את הפסים והכוכבים. אם הם לא היו שם, טורניר הכדורסל לא היה זוכה לצומי שהוא מקבל כרגע (כולל אצלנו) בתוך ים הענפים שהאולימפיאדה היא ההזדמנות המסורתית שלהם לגנוב קצת אור זרקורים.
עד לפני כמה שנים, לחשוב על נבחרת הכוללת ארבעה שחקנים מחמישיית העונה ב-NBA מפסידה לאיזו יוון או ארגנטינה היה הגיוני בערך כמו לצפות מ"וואלס עם באשיר" לעשות יותר כסף מ-"האביר האפל". פעם בשנתיים האמריקאים באים לסיבוב דאווין וחוזרים לבועה הנוצצת שלהם.
הפער בין העולם ממנו השחקנים מגיעים לבין העולם הפנימי של טורנירי הכדורסל הבינלאומיים הוא הסיבה לעניין העצום השנה, וגם הסיבה ליחס בארה"ב למשימה כאל משימה לאומית . הפער הזה הוא גם הסיבה שהפסד אמריקאי נוסף יאפיל על כל דבר אחר שיקרה בטורניר, אולי אף באולימפיאדה כולה.
נבחרת שכוללת, בין היתר, את קובי, לברון ג'יימס, כריס פול, דווין וויד ודוויט הווארד ללא יכולה להיות צנועה, וגם לא אמורה להיות. מאידך, הפעם אף אמריקאי לא יוכל להשתמש בקלף הזלזול או חוסר הרצינות.
לבייג'ינג, לראשונה מאז 2002, תגיע נבחרת ארה"ב מוכנה, עמוסה ברוב הכוכבים הגדולים בעולם ובכושר קליעה סביר ומעלה, ועם כימיה שנבנתה במשך שנתיים. יכול להיות שזה יספיק כדי לטייל בדרך לזהב, אבל אם לא, ייגמרו התירוצים - האמריקאים יהיו חייבים להבין שיש להם עוד הרבה מה ללמוד על כדורסל.
כדי שארה"ב תפסיד צריך למצוא נבחרת שתנצח אותה. בבייג'ינג לא יהיו יותר מדי מועמדות רציניות לכך, אבל כן יהיו שם שתי נבחרות חזקות במיוחד שאסור לפשל נגדן, ואת שתיהן האמריקאים יפגשו כבר בבית המוקדם. שלוש נבחרות אחרות בהחלט מסוגלות לייצר סנסציה.
גרמניה וסין טובות מרוב הנבחרות הלא גדולות, אבל לא מארה"ב; אוסטרליה וקרואטיה הגנתיות וקבוצתיות, אבל לא מספיק טובות בשני התחומים האלה; אנגולה ואירן פשוט לא יכולות לנצח את האמריקאים בשום צורה ומצב.
4-5. ארגנטינה וליטא
למה ינצחו את ארה"ב: כי שתיהן כבר הוכיחו לנו ולעצמן שהן מסוגלות לתת לאמריקאים פייט, ואפילו לנצח אותם. שתיהן משלבות מספיק כשרון, ביצים, שכל, תיאום ומוטיבציה כדי לגרור את האמריקאים למשחק צמוד, ואז להתפרע במאני טיים. לשתיהן יש אספקט בו הם טובים יותר מהאמריקאים - הארגנטינאים יביאו את הקשיחות המפורסמת שלהם, והליטאים את הנעת הכדור המשובחת, שבחוקים האירופאיים חשובה הרבה יותר מכשרון אינדיבידואלי.
למה לא ינצחו: כי שתיהן מגיעות בכושר רע, מה שבא לידי ביטוי באופן בו ספרד נפנפה אותן במשחקי ההכנה. הן היו בשיאן לפני 4-5 שנים, ומאז הן נמצאות בדעיכה. בליטא המנהיג, המנהל והרוח החיה של הנבחרת, שאראס, איננו מה שהיה פעם. אצל הארגנטינאים המעבר של שחקנים ל-NBA לתפקידים שוליים לא עשה להם טוב. וכמובן, מאנו ג'ינובילי איננו כשיר לחלוטין. כדי לנצח את ארה"ב צריך להיות בכושר שיא, זה לא המצב כאן.
3. רוסיה
למה כן: כי אף פעם אסור לזלזל באלופת אירופה. הנבחרת של דייויד בלאט הוציאה מעצמה את המקסימום בקיץ הקודם, והתמחתה בנסים בלתי אפשריים. וההגנה הקבוצתית הממושמעת שמנהיג אנדריי קירילנקו, שבנבחרת חוזר להיות השחקן הגדול שהוא, מסוגלת לעמוד ראש בראש מול האתלטיות האמריקאית. הרוסים יודעים איך לגרום ליריבה להיראות רע, ואם יצליחו בכך גם מול ארה"ב זה יכול לייצר לחץ במחנה הקפיטליסטי.
למה לא: כי אין להם מספיק כשרון. אפילו בהגנה, היתרון הגדול של האמריקאים על נבחרות אחרות הוא היכולת של כל כך הרבה שחקנים לייצר מצבי קליעה, להם או לחבריהם, דרך מהלכים אישיים. אין לרוסים מספיק שומרים אישיים טובים כדי להתמודד עם זה. אבל הבעיה האמיתית תהיה בהתקפה, כי לבלאט יש שחקן וחצי שמסוגלים לייצר מצב קליעה מול ההגנה האמריקאית, ומשחק ההתקפה שלהם מבוסס על יכולת אישית. כאן הרוסים לא יוכלו לנצח עם 60 נקודות, ולא בטוח שהם מסוגלים לקלוע יותר.
2. ספרד
למה כן: כי הספרדים הולכים להציג בבייג'ינג את אחד הסגלים המוכשרים ביותר אי פעם שעל החולצות שלהם לא רשום USA. אל פאו גאסול וחוזה קלדרון המצוינים מצטרפים חואן קרלוס נבארו, שהוכיח שגם ב-NBA אין מה לעשות נגדו כשהוא תופס יום, ושני המצטיינים של הליגה הספרדית בעונה החולפת שישחקו ב-NBA בשנה הבאה - רודי פרננדז ומארק גאסול (שאולי בכל זאת יש בו משהו מעבר להרבה בשר וייחוס משפחתי).
סביבם יהיו שחקנים יעילים כמו חורחה גרבאחוסה, פיליפה רייס, חימנז וברני רודריגז, וגם הילד ריקי רוביו, שהולך לעניין את הסקאוטים הרבה יותר מכל האמריקאים ביחד. הספרדים מעיפים מהפרקט כל מי שמשחק נגדם במשחקי ההכנה, כולל נבחרות חזקות מאוד, אז יש לקואץ' K סיבות לדאגה.
הנוכחות של האחים גאסול הופכת את ספרד לנבחרת עם הפוטנציאל הגדול ביותר לנצל את החולשה המשמעותית של הסגל האמריקאי - המחסור בגבוהים. ששבסקי החליט להמר על הרכב נמוך בו כרמלו אנתוני, לברון וטיישון פרינס יתחלקו ברוב הדקות של הפאוור פורוורד. החשיבה שלו נכונה, כי שחקני הפנים שלו לא ממש יעילים בחוקים האירופאיים, והדרך לפצח הגנות צפופות היא שימוש בארבעה שחקני חוץ שיודעים גם לזרוק מבחוץ וגם להגיע לטבעת. רוב היריבות לא יוכלו לנצל את הגישה הזו, אבל ספרד יכולה גם יכולה. עם שני שחקנים מעל ל-2.10 מטר, אפילו לברון וכרמלו הפיזיים יתקשו להוות פקטור בהגנה ובריבאונד.
למה לא: כי עם כל הכשרון הספרדי, הם עדיין לא מתחילים לדגדג את האמריקאים בתחום הזה. ספרד מתבססת על היתרון האיכותי שלה, ומרגישה פייבוריטית מול כל יריבה, בעוד שכדי לנצח את האמריקאים צריך להרגיש אנדרדוג ולפעול בהתאם.
היתרון הגדול ביותר של האמריקאים על הספרדים הוא באתלטיות. ספרד כנראה תשתמש המון באיזורית, אבל לששבסקי היו שנתיים בהן כל ההכנה ההתקפית שלו הייתה לחפש פתרונות לאיזורית. הנוכחות של הגאסולים בחוקים האירופאיים תהפוך את הצבע למקום שקשה מאוד להגיע אליו, אבל הכבדות הספרדית תהפוך את האיזורית שלה לבעייתית נגד שחקנים כמו קובי, וויד, לברון וכרמלו, שבעזרת תנועה נכונה או כדרור אחד הצידה ימצאו את עצמם חופשיים לקליעה מחצי מרחק מתי שרק ירצו. אם הם יקלעו מחצי מרחק ההגנה הספרדית תתפרק (שלא לדבר על קליעה משלוש).
1. יוון
למה כן: כי יוון היא האנטיתזה המוחלטת לנבחרת ארה"ב. זו נבחרת נטולת שחקני NBA, שכמעט כולם בה משחקים באותה ליגה, ולא מעט מהם באותה קבוצה. היוונים באים לנבחרת ומבצעים בה בדיוק את אותו התפקיד בו ביצעו כל השנה, לעומת האמריקאים שמפגישים בין סופרסטארים ומקווים שאלו ימצאו את הנישה שלהם בתוך המהומה. היוונים כבר הוכיחו לאמריקאים שמשחק התקפה שמבוסס על שכל, קבלת החלטות וניצול חולשות של היריב יעיל הרבה יותר ממשחק שמבוסס על כשרון, אלתור ואתלטיות. בזמן שלברון, וויד וקובי ייקחו לא מעט זריקות קשות, כי זה מה שהם רגילים לעשות, יוון תניע כדור בסבלנות ותגיע לזריקה טובה כמעט כל התקפה.
יוון מסמנת וי על כל הגורמים הנדרשים לנצחון על ארה"ב. יש לה יתרונות יחסיים - במשחק הקבוצתי בשני צדי המגרש ובקבלת ההחלטות, היא עשתה את זה רק לפני שנתיים ומאמינה ביכולתה לעשות זאת שוב, יש לה מספיק כשרון בהתקפה כדי לקלוע 100 נקודות ביום נתון, ומספיק כשרון בהגנה כדי למנוע מהכוכבים שמולם להגיע לזריקות טובות מתי שבא להם.
זאת ועוד, הם יודעים לשמור גם אישית וגם איזורית ויש להם מאמן שיודע להשתמש בהגנות משתנות. ואם כל זה לא מספיק, הם היו בשיאם בטורניר ההזדמנות האחרונה, שם חוו משחקים תחרותיים שיהיו מאוד חסרים לשאר הגדולות.
רוצים סיבה נוספת? ההגנה היוונית בנויה מצוין כדי לנצל את המחסור האמריקאי במשחק פנים. ההתקפה של ששבסקי הולכת להתבסס רק על חודרים וקלעים, כי לא יהיה לו למי להכניס כדור לצבע. זה משחק לידיים של היוונים, שמתבססים על פורוורדים אתלטיים שקשה מאוד לחדור מולם.
למה לא: כי בסופו של דבר, אין מה לעשות, זה תלוי קודם כל באמריקאים. והפעם הסיכוי שהם יירדמו בשמירה קטן יותר. לקואץ' K היו שנתיים ללמוד לשמור על הפיק אנד רול המסוים של היוונים, הפעם הוא הולך להגיע עם תשובות טובות יותר מ"בוא לא נעשה כלום ונקווה שיהיה בסדר". יש יותר מדי שחקנים בארה"ב שמגיעים בכושר שיא, וקשה להאמין שהם שלא יהיה כוכב או שניים שיתחמם בכל משחק נתון. זהיכריח את היוונים לפתוח את המשחק ולאפשר לחודרים המצוינים את מעט המרווח שהם זקוקים לו.