ג'ודו

הנציגים הישראלים:

אריק זאבי (עד 100 ק"ג)
גל יקותיאל (עד 60 ק"ג)
אליס שלזינגר (עד 63 ק"ג)

הספורט הלאומי היפני הוכנס למתכונת האולימפית במשחקי טוקיו 1964 ונחשב לאחד הענפים האישיים היותר פופולאריים. המטרה היא פשוטה – להטיל את היריב על המזרן. ישנם שלושה סוגי ניקוד להטלות השונות, כאשר הטלה של היריב על הגב מביאה לניצחון אוטומטי. משך זמן הקרב בג'ודו הוא חמש דקות.

5 מושגי יסוד בג'ודו:

איפון – זו בעצם ההגדרה היפנית לנוק-אאוט שאנחנו מכירים מהאגרוף. האיפון בג'ודו מתבצע על ידי הטלת היריב על המזרן, כשגבו שרוע במלואו על הקרקע. הטלה שכזו, מביאה לניצחון אוטומטי בקרב.

וואזארי – זהו בעצם הניקוד הגבוה ביותר לפני האיפון. כשהשופט מניף את ידו הצידה בקו מקביל לקרקע זה אומר וואזארי. הניקוד הזה ניתן בדרך כלל להטלות מרשימות ו-וירטואוזיות, כשהג'ודוקא המופל הצליח להימנע מפגישת גבו במזרן. במידה וג'ודוקא השיג שני וואזארי בקרב, הוא מנצח אוטומטית.

קוקה – זהו הניקוד הנמוך ביותר בג'ודו. הוא יכול להינתן בזכות תרגיל קטן ומוצלח, אבל רואים אותו הרבה על הלוח בתדירות גבוהה כשג'ודאים סופגים מהשופט עונש על פאסיביות, ומזכים את יריבם בנקודה. הרבה קרבות מוכרעים למעשה על חודה של קוקה.

אג'ימה – "התחל" ביפנית. זוהי למעשה ההוראה של השופט להתחיל את הקרב.

רפסאז' – זוהי ההגדרה לבית הניחומים. אחד הדברים היפים בג'ודו הוא האפשרות לתקן את הטעויות, ולהמשיך בתחרות למרות הפסד מוקדם. ג'ודוקא שהפסיד ליריב שהגיע לרבע הגמר בתחרות, ממשיך לבית הניחומים ושם הוא פותח במשימה חדשה, שבסיומה הוא יכול לזכות במדלית הארד.

לו"ז הג'ודו בבייג'ינג (ישראלים): 9 עד ה-14 לאוגוסט