"לשמוע את ההמנון האמריקאי על הפודיום היה ההישג הגדול ביותר שלי כספורטאי". הציטוט הזה יכול להיות שייך לכל ספורטאי אולימפי שמגיע לרגע התהילה שלו אחת לארבע שנים במקרה הטוב ביותר. תתפלאו, הציטוט הזה שייך דווקא לאנדרה אגאסי, אחרי שהשיג את מדליית הזהב במשחקי אטלנטה 1996 ומירר בבכי כמו תינוק על הפודיום.
כן, מסתבר שאגאסי עטור הגראנד סלאמים לקח את המשחקים האולימפיים ברצינות רבה, בניגוד לטניסאים רבים אחרים מהצמרת העולמית לאורך השנים. אולי זה קשור לחינוך האולימפי שקיבל בבית מהאבא מייק, שייצג את איראן כמתאגרף במשחקי לונדון 1948 והלסינקי 1952.
אגאסי התייחס לטורניר האולימפי באטלנטה כטורניר גראנד סלאם לכל דבר, נהנה מפרישתו של פיט סמפראס בגלל פציעה, וחבט כל הדרך אל מדליית הזהב, בזכותה הפך לטניסאי היחיד בתולדות הספורט הלבן שזכה בכל תואר אפשרי, משמע: בכל אחד מארבעת הגראנד סלאמים, בגביע דייויס ובמדליית זהב אולימפית.
דווקא בסיבובים המוקדמים באטלנטה אגאסי היה רחוק מלהיות בשיאו. הוא נזקק לשני שוברי שוויון כדי לנצח את יונאס ביורקמן, הפסיד במערכה הראשונה לאנדראה גאודנזי האיטלקי וכמעט והפסיד את רבע הגמר לווין פריירה מדרום אפריקה. ההמשך כבר היה טיסת סולו עבור אחד הטניסאים הנערצים ביותר בכל הזמנים, והסתיים בניצחון קליל על סרגי ברוגרה הספרדי בדרך למדליית הזהב.
"זה ההישג הספורטיבי הגדול ביותר שלי. לנצח בגראנד סלאם זה ההישג הגדול ביותר שאפשר לרשום בטניס, אבל כשזוכים באולימפיאדה מדובר בהישג ספורטיבי", אמר אגאסי, ספורטאי אמיתי.
אטלנטה 1996 - אפילו אגאסי מתרגש
15.7.2008 / 14:30