מינכן 1972 - המלחמה הקרה על הפרקט

משחק גמר טורניר הכדורסל במשחקי מינכן 1972 נחשב כנראה למעורר המחלוקת הגדול ביותר בספורט הזה, ואולי גם בזכותו הפך טורניר הכדורסל האולימפי לכל כך פופולרי - מה שקשה לומר על טורניר הכדורגל. ברית המועצות נגד ארצות הברית - מה צריך יותר מזה? סיום דרמטי, וזה בלשון המעטה.

אז זה מה שקרה בסיום: ברית המועצות הובילה 48:49 כשנותרו שלוש שניות לסיום המשחק, ושחקניה ביצעו עבירה על דאג קולינס, שקלע פעמיים מהעונשין כדי להעלות את האמריקאים ל-49:50. הרוסים יצאו להתקפה האחרונה, אבל השופט הפסיק את הזמן כשנותרה שניה בלבד, בטענה שהמאמן הרוסי ביקש פסק זמן.

המשחק חודש, הבאזר נשמע והאמריקאים כבר חגגו, אלא שאז התערב נשיא פיב"א, רנאטו וויליאם ג'ונס, וטען כי הורדו לרוסים שתי שניות. השופט נאלץ לחדש את המשחק לשלוש שניות נוספות. לפי התקנון, לג'ונס לא הייתה שום זכות להתערב, אבל השופטים חששו ממנו ושמעו בעצתו. הסובייטים יצאו להתקפה בפעם השלישית, האמריקאים כבר היו מבולבלים וזה נגמר בליי-אפ של אלכסנדר בלוב, שקבע 50:51 לברית המועצות. לא רק שברית המועצות זכתה במדליית הזהב, זה גם היה ההפסד הראשון אי פעם של האמריקאים בגמר אולימפי.

האמריקאים מחו וסירבו לעלות לטקס המדליות. הערעור שלהם לא התקבל מאחר ששלושה מבין חמשת השופטים שפסקו אותו השתייכו למדינות מהגוש הקומוניסטי, בעוד שהשניים האחרים תמכו באמריקאים. גם 30 שנים אחרי, שחקני הנבחרת האמריקאית של מינכן 1972 סירבו לקבל את המדליות, והן מונחות עד היום בוועד האולימפי הבינלאומי בשוויץ. אחד מהשחקנים האמריקאים, קני דייויס, הגדיל לעשות והורה ליורשיו בצוואה שלו לעולם לא לקבל את מדליית הכסף שלו.