לעולם לא נע איך לכל הרוחות הצליח בוב בימון לקפוץ למרחק של 8.90 מ' במשחקי מכסיקו סיטי 1968, ולכן גם לא נתעמק בזה. לעומתו של בימון, היה דווקא אמריקאי אחר שהביא איתו תרומה חשובה ביותר למדעי האתלטיקה, ולא בכדי קרוי על שמו הסגנון הפופולרי ביותר בקפיצה לגובה - פוסברי.
עד לאותם משחקים ב-1968 נהגו להשתמש בעולם בשיטות המספרת וגלילת הבטן כדי להגיע לגבהים המקסימליים. מי שהתנסה בקפיצה לגובה בסגנון פוסברי, יכול להשתעשע מהעובדה שסגנון הקפיצה האפקטיבי ביותר, עם הקשתת הגב מעל לרף, הומצא בשלב כל כך מאוחר בעידן המודרני.
דיק פוסברי פיתח למעשה את השיטה שלו כבר בגיל 16, אבל הציג אותה לעולם באותה שנה, שבמהלכה הוא זכה גם באליפות המכללות ובמבחנים האמריקאיים לאולימפיאדה, בנוסף למדליית הזהב האולימפית. במכסיקו הוא עבר גובה של 2.24 מ'. זה אומנם לא הספיק לו כדי לקבוע שיא עולם חדש, אבל זה גרם לאלפי מאמנים בעולם לשנות את כל התורה שלהם, ומאותה שנה קופצי הגובה בעולם עברו לשיטת הפוסברי.
מכסיקו סיטי 1968 - דיק פוסברי
27.6.2012 / 12:42