אם פאבו נורמי היה מלך הריצות הארוכות של שנות ה-30, הרי שאמיל זאטופק הצ'כי עשה את זה בשנות ה-50. מי היה גדול יותר? אולי רק אלה שזכו לצפות בשניהם בפעולה יוכלו לשפוט. לנורמי היו אולי יותר מדליות, אבל זאטופק לא היה פחות "משוגע" ממנו, ואת זה הוא הוכיח בהלסינקי 1952.
אחרי שניצח בריצות ה-5,000 וה-10,000 מטר בפינלנד, זאטופק החליט שהוא יכול להשיג יותר משתי מדליות זהב עבור ארצו, והחליט להירשם ברגע האחרון לריצת המרתון. הוא מעולם לא רץ את המרחק הזה בעבר, אבל זה לא הפריע לו לנצח גם שם, עם שיא אולימפי שלישי במשחקים האלה וטראבל מרשים ביותר.
זאטופק הוא עוד אחת מאותם ספורטאים שנחרטו בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. במקרה שלו, בעיקר בזכות סגנון הריצה הייחודי שלו, שגרם לו להיראות כמו האדם הסובל ביותר בכל תחרות שבה השתתף. זו המהות של הספורט, לא?
הלסינקי 1952 - אמיל זאטופק
27.6.2012 / 12:38