אתונה 1896 - כך התנהל המרתון הראשון

לא בטוח שריצת המרתון הזו הייתה מלאה, אבל כשמדובר ב-112 שנים אחורה – מי סופר? עבור היוונים, הגיבור הספורטיבי הראשון בעידן המודרני היה ספירידון לואיס, מנצח ריצת המרתון במשחקים האולימפיים הראשונים ב-1896. את הרעיון לקיים את ריצת המרתון באתונה הגה דווקא הצרפתי מישל ברל, אבל המארגנים היוונים התלהבו, ובצדק. עד לאותה ריצה הספורטאים שלהם לא השיגו ולו מדליית זהב אחת בתחרויות האתלטיקה, שהיו כל כך מזוהות עם המשחקים האולימפיים בעת העתיקה.

ספירידון לואיס, שעבד כסבל מים מינרליים עבור העסק המשפחתי של אביו, נרשם לתחרויות המבחן שערכו היוונים שנה לפני כן, סיים חמישי והתקבל לנבחרת. ריצת המרתון עצמה הייתה הראשונה שהתקיימה אי פעם במסגרת ספורטיבית – הרי האגדה מספרת על השליח פידיפידס, שרץ למרחק של 42 קילומטרים מהעיר מרתון לאתונה כדי לבשר לארמון המלוכה על ניצחונם של היוונים בקרב.

תורת הריצה הייתה רחוקה מזו שאנחנו מכירים היום. למעשה, לרצים לא היה שמץ של מושג איך לרוץ 42 קילומטרים ולהישאר בחיים. את המירוץ פתח בטירוף רץ צרפתי, שברח לכל האחרים בקצב מהיר. לואיס לא התייאש ועצר אחרי כמה קילומטרים למנוחה ולכוס יין, תוך כדי שהוא מרגיע את הקהל המקומי ואומר: "אני עוד אתפוס אותם". הוא ידע מה הוא עושה. הצרפתי התעלף אחרי 32 קילומטרים והאוסטרלי שהחליף אותו בהובלה הצליח להחזיק מעמד רק עוד כמה מאות מטרים. לואיס שאב כוח מהמנוחות, האוכל והשתייה, ובסופו של דבר גם תפס את ההובלה. הקהל באיצטדיון באתונה שמע על המוביל היווני דרך שליחים על אופניים והמתין לו בדריכות. כשלואיס נכנס לאיצטדיון, קפצו עליו שני נסיכים מבית המלוכה וליוו אותו בהקפה האחרונה. אפילו המלך התרומם מכיסאו כדי להריע לגיבור החדש.

תמריצים כספיים? מסתבר שזה קיים עוד מהמשחקים האולימפיים הראשונים. מלך יוון הציע ללואיס מה שירצה, אבל הרץ הצנוע ביקש רק חמור כדי לעזור לו לסחוב את המים. בסופו של דבר, לואיס קיבל גם תכשיטים וגילוח חינם לכל החיים אצל הספר המקומי. עד היום הוא נחשב לאגדה של הספורט היווני, ולא מעט מועדוני ספורט קרואים על שמו, כמו גם השדרה שבה שוכן האיצטדיון האולימפי של משחקי 2004. לואיס, אגב, מעולם לא השתתף יותר בריצות מרתון או בתחרויות ספורט כלשהן. הוא חזר לעיירת מולדתו מארוסי, והפך לשוטר.