אם החתימה של יוגב אוחיון בעירוני נהריה הזיזה לכם משהו בגבות, זה רק אצלכם. אוחיון, שהיה מועמד בקיץ למכבי תל אביב, הפועל ירושלים, מכבי חיפה, ואפילו קבוצות באירופה, בטוח שזה המסלול הנכון. לא סתם הוא ויתר על החוזה בגליל, עזב את החממה בה גדל, ולקח על עצמו את האתגר החדש דווקא בנהריה. הכל מתוכנן, שום דבר לא מוזר כאן.
"אני מכוון מאוד גבוה מבחינתי, אם זה להגיע לאירופה ואם זה כמובן לשחק במכבי תל אביב", הוא מודה, אבל גם מחדד: "מה שחשוב לי זה לא איפה אני אשחק, אלא זה שאני לא אהיה עציץ על הספסל או פנס תאורה. לכן החלטתי לעבור שלב אחרי שלב בקריירה ולא לקפוץ קדימה יותר מדי מוקדם, בגלל זה חתמתי בנהריה. חשבתי שזה הצעד הבא שנכון להתפתחות שלי. היו מספר הצעות וכולן היו מעניינות ואטרקטיביות.
"בסופו של דבר, מה שהיה חשוב לי זאת המחשבה על העתיד ועל איך אני מתקדם צעד אחרי צעד. איפה יהיה הכי טוב בשבילי מבחינה מקצועית גם מבחינת ההרגשה הכללית. נהריה זו הקבוצה שאני אוכל להתקדם בה. אי אפשר לדעת מה היה קורה לו הייתי הולך למכבי. יכול להיות שהייתי הופך להיות שם שחקן מוביל, אי אפשר לדעת. היו הרבה שיקולים בזה שהגעתי לנהריה, חשבתי על זה הרבה וזו בחירה שלא באה ברגע אחד. בנהריה הסיטואציה הכי מתאימה לי".
למה לא גליל, בה היה לך עדיין חוזה?
"בעיקר בגלל הרגשה אישית שלי. מיציתי את עצמי בגליל ואני לא חושב שאני יכול לתרום להם יותר. אני מאוד מכבד את חיים אוחיון, עודד קטש ועמית גל, ששותפו בהתלבטויות שלי. ובסופו של דבר הם ויתרו עליי גם בשבילי. ההחלטה שלהם לוותר עליי אפילו פגעה קצת בקבוצה שהם צריכים לדאוג לה. ככה שאני מאוד מודה להם".
בעצם חתמת בקבוצה שבה אתה לא תהיה רכז ראשון, יש הרי את רביב לימונד.
"העובדה שאני משחק עם רביב לא אומרת בהכרח שאני לא אהיה רכז ראשון. יכול מאוד להיות שאני לא אהיה רכז ראשון, אבל גם יש סיכוי ששנינו נשחק ביחד. זה טוב שיש לי אתגר ותחרות, בטח עם שחקן ברמתו של רביב. נהריה היא קבוצה שאפשר להגדיר אותה כמשפחה גדולה, לא פחות מהגליל. אני בהחלט מוכן לאתגר הזה".
"אני שחקן טוב יותר עכשיו"
אוחיון (21) כבר מסתובב מספיק שנים באזור שבין הבטחה למימוש. כבר בגיל 17 הוא פרץ לתודעת הכדורסל הישראלי כשהוביל את קבוצת הנוער של הגליל לזכייה באליפות, ואת קבוצת תיכון "עמק החולה" לזכייה באליפות התיכונים. העונה הראשונה שלו בבוגרים, 2006/7, הציגה אותו בתור הבטחה קצת יותר גדולה מהרגיל. הוא תרם 9.3 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק, נתונים שסייעו מאוד לגליל לעלות לפיינל פור.
בעונה שעברה החלו לתהות כבר לגבי מימוש הפוטנציאל. אוחיון העלה את הממוצעים שלו ל-11.3 נקודות ו-4.3 אסיסטים למשחק, אך ההסתבכות של גליל בתחתית גררה לא מעט ביקורות נגדו.
אוחיון בטוח שגם זה היה רק חלק בתהליך ההתבגרות וההתפתחות שלו ככדורסלן. "מהעונה שעברה, מבחינתי, אפשר לקחת רק טוב, במיוחד ממה שקרה בסיבוב השלישי", הוא אומר, "עברתי תקופות לא קלות, גם מבחינה אישית וגם קבוצתית. אני שמח שזה קרה, כי עד עכשיו הכל היה הולך לי בקלות. זאת סיטואציה שהייתי צריך להיות בה באיזשהו שלב. העונה הזאת מאוד קידמה אותי מבחינת הבגרות. אני חושב שאני שחקן טוב יותר עכשיו".
איך התמודדת לראשונה עם ביקורת, ועוד בגיל צעיר כל כך.
"אני לא פוזל ימינה או שמאלה. אני לא מקשיב לביקורת. אם לדעת אנשים מה שקרה העונה זה דריכה במקום, זה בסדר מבחינתי. אני יודע בעצמי שאני צריך לשפר הכל במשחק שלי, כמו למשל קבלת החלטות, ריכוז ושיפור בקליעה".
מה דעתך על העלייה במחירי שוק השחקנים, בעקבות החוק הרוסי?
"החוק הרוסי זה הדבר הכי טוב שקרה לכדורסל הישראלי ולכדורסלן הישראלי. הישראלים תרמו מאוד לכדורסל ובשנתיים האחרונות עם החוק הרוסי הליגה נראית מצוין".
אחרי שעברת את כל הנבחרות הצעירות, השנה הגעת עד הנבחרת הבוגרת. תהיה שם פקטור?
"זה החלום שלי. אני חושב על זה שאני הולך לתת 200 אחוז בכל אימון בנבחרת, ואני אשמח אם המאמן יחליט שזה מספיק בשבילו. אני רוצה תמיד להיות בנבחרת. יש לי רצון גדול לתרום, והוכחתי את זה בכל הנבחרות הצעירות. אני מקווה שככה יהיה גם בבוגרת".