זו לא נבחרת, זו קבוצה

המסר ששגיב ברעם קלט באימון ספרד הוא החיבור שלא נפרם בין השחקנים. הגרמנים לא מתרשמים, מבחינתם האיברים הם רק אורחים בגמר

שגיב ברעם, שליח וואלה! ספורט ליורו

כל הדיבורים על רוסיה באו לספרד בטוב. ארשבין, הידינק, הניצחון על הולנד. הנבחרת של לואיס אראגונס הגיעה לוינה ואחרי שהמתינה מחצית שלמה ועוד טיפה, שטפה את המגרש בדרך ל-0:3. כחצי יממה אחרי שחגגו עלייה לגמר ראשון מאז 1984, לואיס אראגונס והשחקנים שלו הגיעו לאימון שחרור באיצטדיון פרנץ הור של אוסטריה וינה. לפני ימים ספורים נבחרת רוסיה התכוננה כאן לחצי הגמר והסוף שלה היה רע ומר, אבל הספרדים כנראה לא מאמינים גדולים מדי בנאחסים וכו'.

במהלך האימון החלה להסתובב שמועה בין העיתונאים על כך שמיד עם הסיום יגיעו שלושת הכובשים מול רוסיה, מחוזקים באנדרס אינייסטה, למעין מסיבת עיתונאים מאולתרת על הדשא. בפועל יצאו מחדר ההלבשה כשבעה שחקנים, אבל כולם מלבד צ'אבי אלונסו עשו אחורה פנה ונעלמו בתעלה.

אחרי כמה דקות הגיעו גם סנטי קאזורלה ודני גויזה, כשכל אחד בתורו עומד מלפני שני שלטי פרסומת שהיו ממוקמים כ-20 מטרים מהעיתונאים, ומתראיין. השיטה הייתה פשוטה. העיתונאים צועקים את השאלות מהיציע והשחקנים עונים למיקרופון שבסופה של מערכת טכנולוגית (מה? מי?) סבוכה, מתחבר למצלמות הוידאו של צוותי הטלוויזיה.

קולגה מסוכנות הידיעות AP קרא למפגן הנחמד הזה "חובבנות" והוסיף ש"מדובר באימון לפני הגמר ולא לפני המשחק הראשון או משהו", אבל בשכונה הזו היה משהו מרגיע. קצת צעקות כדי שאלונסו ישמע את השאלה שלך, קצת חוסר סדר. יש כאלו שבמים האלו שוחים הכי טוב.

עוד בוואלה!

איך היא עושה את זה? הטיפים של אירה דולפין יגרמו גם לכם להתאמן

לכתבה המלאה

יותר חזק מדבק מגע

הכוכב הגדול ביותר של נבחרת ספרד זוכת יורו 1964 היה לואיס סוארז, אז שחקן בקבוצה הגדולה ביותר בתולדות אינטר והיחיד בסגל שלא שיחק בליגה הספרדית. מעמדת הקשר ההתקפי סוארז סחף את חבריו אל התואר ואחרי שנים סיפר: "שיחקתי בנבחרת כשהיו בה שחקנים טובים יותר, אבל לא הגענו לכלום. ב-1964 היינו קבוצה".

מקשר ליברפול ביקשתי להשוות, אם זה אפשרי והוא ענה שהיחסים בין השחקנים מצוינים ובחדר ההלבשה יש אווירה נהדרת, אבל אם להשתמש בציטוט של סלאבן ביליץ' "את זה אפשר לומר על רוב הנבחרות שהגיעו לכאן". העניין הוא שעל המגרש ספרד לא נראית כמו נבחרת, אלא כמו קבוצה.

לרתך בין כל 11 החוליות בהרכב של נבחרת זה לא דבר פשוט. השחקנים פוגשים אחד את השני כמה שבועות לפני משחק הפתיחה ועוד כמה פעמים במהלך השנה, פתאום יש כמה כוכבים, הצוות המקצועי שונה מזה המוכר להם מהקבוצות וחלקם עוברים לשחק בתפקידים אליהם הם כלל לא רגילים (רונאלדיניו במונדיאל 2006 זו דוגמה לא רעה). בספרד, לראשונה אחרי שנים ארוכות, נוצרה רקמה שלא נפרמה גם אחרי שלב הבתים.

לאראגונס יש תפקיד מכריע, אבל אחרי שהחלטת שצ'אבי, פברגאס, סילבה ואינייסטה ישחקו ביחד על המגרש, חשוב גם לדעת מתי לקחת צעד אחורה ולתת לדמיון וליצרתיות לעשות את שלהם. כשיואכים לאו נגע ביתרונות של היריבה שלו בגמר ("ספרד היא נבחרת מאוד גמישה, מה שגורם לה להיות מאוד בלתי צפויה") הוא דיבר בדיוק על הדבק הזה בחוליית הקישור.

סליחה, אנחנו אנדרדוג?

אחד על אחד הספרדים עדיפים במעט על הגרמנים, אבל כזו, למשל, הייתה גם ארגנטינה במונדיאל. נכון שלגרמניה כבר היו דורות יותר נוצצים וכשרוניים, אבל בשנתיים האחרונות היא רשמה שני קמפיינים מוצלחים מאוד, למרות שהביתיות תמיד מהווה הסבר פופולארי עבור מי שבוחר להתעלם מהיכולת.

בצד הגרמני מצהירים כמובן על הרבה כבוד לנבחרת היריבה, אבל הביטחון גבוה ולא רק בגלל עלייה שישית לגמר היורו, אלא דווקא בגלל שהיריבה היא ספרד. הגרמנים לא יגידו בקול רם שהם טובים יותר ומבחינת איכות שחקנים ספק אם הם גם חושבים ככה, אבל התחושה היא שהם מגיעים עם הרגשה של "אנחנו נמצאים באלמנט שלנו וספרד היא אורחת במעמד כזה".

כריסטוף מצלדר, שיראה בצד השני של המגרש את חבריו לחוליה האחורית בריאל מדריד, סרחיו ראמוס ואיקר קסיאס, כבר רמז על הניסיון הגרמני במעמדים כאלו ונתן שיעור ראשון לילד החדש שעלה כיתה ("לקח להם שנים לעבור את רבע הגמר בטורניר גדול וזה יכול להוות פקטור, אבל זה משחק גדול ולמשחקים גדולים יש מערכת חוקים שונה").

גם התצוגה מול פורטוגל ברבע הגמר עולה עכשיו כמעט בכל שיחה. זה לא סוד כמוס שמיכאל באלאק, בסטיאן שווינשטייגר והחברים נתנו את המשחק הטוב ביותר שלהם בטורניר נגד הנבחרת הטכנית והלא פיזית של פליפה סקולארי וגם אלו שרואים בספרד פייבוריטית לזכייה בתואר, מזהירים שכאן יהיה טמון המבחן של האיברים.

יהיה כיף, וזו הבטחה

גם לואיס אראגונס יודע היטב היכן מצוים היתרונות של יואכים לאו והפציעה של דויד וייה פתרה לו באיזשהו מקום בעיה אחת והיא הנוכחות במרכז המגרש. על פי ההערכות, ססק פברגאס צפוי לפתוח בקישור ועם הכניסות התכופות של אנדרס אינייסטה למרכז מימין או משמאל (הוא וסילבה מחליפים אגפים כמה פעמים במשחק), לספרדים אמור להיות יתרון של שחקן.

רבע השעה הראשונה במשחקים כאלו הרבה פעמים מתפתחת להיות משעממת בגלל הגישושים והחשש לספוג שער מוקדם, אבל כאן היא תהיה מרתקת בגלל השוני בסגנונות המשחק. מעניין יהיה לראות כמה עבירות הספרדים יבצעו כדי להצהיר שהם לא חוששים מהיתרון הפיזי המתוקשר של יריבתם ונקודה נוספת ומרתקת יותר, תהיה סביב השאלה מי תצליח לשלוט בקצב המשחק וליצור מומנטום מוקדם שיבנה על פי הסגנון שלה.

על הדשא נפגוש גם כמה מאבקים גדולים. לוקאס פודולסקי, אחד ממצטייני הקמפיין המוצלח של נבחרתו, מגיע אצל לאו מצד שמאל ונכנס פעמים רבות למרכז. הפעם הוא יפגוש מגן ימני חזק ובלתי מתפשר בדמותו של סרחיו ראמוס, שלדאבונו של החלוץ הגרמני, שיחק במרבית הקריירה שלו כבלם ויידע היטב כיצד להיכנס למרכז ולסגור אותו גם שם. פודולסקי בכל מקרה, יסחוב את ראמוס לאמצע ויפנה את הקו השמאלי לעליות של פיליפ להאם, שעשוי ליהנות מכך שדויד סילבה ואנדרס אינייסטה לא מצטיינים במשחק ההגנה שלהם. מי שיצטרך לעזור מול המגן הגרמני יהיה אחד מהקשרים המרכזיים.

עם זאת, המצ'-אפ של המשחק יהיה בין מיכאל באלאק לשארית מרכז הקישור הספרדי. כשהוא יעלה קדימה, הוא יפגוש את הקשר האחורי הטוב בטורניר, מרקוס סנה, וקרבות ה-50-50 שלהם ישלבו כוח, מהירות ונחישות. קונצרט. בחלק האחורי, הקשר של צ'לסי יקבל עזרה מפרינגס (אם ישחק כפי שהוא הצהיר) ויתמודד עם צ'אבי ופברגאס. הפוקוס של הקישור האחורי הגרמני ישחק תפקיד ענק כי הקישור הקדמי הספרדי יכול לפרק כל הגנה בשלושה פסים במהירות האור.

גם מצלדר מול טורס, שווה ריאל מדריד מול ליברפול, קלוסה מול פויול זה באיירן מינכן מול ברצלונה ובסך הכל יש לנו גמר ראוי לטורניר משובח. הארכה ופנדלים? גם אם זה יקרה, יש תקווה לאיזה 2:2 מותח ומהנה. יהיה כיף וזו הבטחה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully