הפלייאוף מכה שלישית

שיטת מבנה הליגות החדשה שהנהיג יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, עוררה הדים רבים. לוזון הלך נגד הקבוצות הגדולות וטען שבדק לפני כן את השיטה החדשה, דבר שנראה קצת תמוה כשמדברים על כך עם השוויצרים, למשל, שזנחו חלק מהרעיונות של יו"ר ההתאחדות מזמן.

ההצעה של לוזון כוללת הרחבת הליגה ל-16 קבוצות החל מעונת 2009/10, כשבתום שני סיבובים (30 מחזורים) תחולק הליגה לשלוש קבוצות: מקומות 6-1 ייאבקו בפלייאוף עליון בין סיבוב אחד, מקומות 16-11 ייאבקו בפלייאוף תחתון, ושאר הקבוצות יתמודדו ביניהן על מענקים כספיים. בסך הכל, צפויים 35 מחזורים. והחשוב מכל, מבחינת לוזון, בתום הליגה הסדירה, כל הנקודות של כל הקבוצות יופחתו בחצי.

כשבוחנים מקרוב את המבנה החדש, אפשר להבין את הרציונל של היו"ר. בעידן בו בית"ר ירושלים שולטת בליגה בצורה אבסולוטית, ולאחר עונה מטורפת בתחתית, לוזון רוצה להוסיף עניין. הורדת 50 אחוז מסך הנקודות לאחר 30 מחזורים, תיצור חמישה שבועות פלייאוף של משחקי עונה. מאבק האליפות, על הנייר, ייפתח, כמו גם מלחמות ההישרדות והקרב על הכרטיסים לגביע אופ"א. בכל שבוע מחמשת מחזורי הפלייאוף צפויים משחקי עונה ראש בראש בצמרת ובתחתית. לפחות ככה זה נראה על הנייר.

הבעיה הגדולה של ליגה גדולה - היווצרותה של "בטן" מתגמדת עקב הפחתת הנקודות והחלוקה לפלייאוף. יש להניח כי קבוצות ינסו להימנע ככל האפשר מירידה לפלייאוף התחתון, כשגם פער סביר מאזור הסכנה, עלול לסכן אותם בשל הפחתת הנקודות. הדברים נכונים גם עבור קבוצות המקום השישי, שביעי, להן יש אינטרס מצוין להיכנס לפלייאוף העליון ולהתמודד על הכרטיס לאירופה. לפיכך, התופעות המוכרות לנו, של משחקי סוף עונה, חסרי עניין, לעיני יציעים ריקים, עשויות להיעלם מן העין.

על אותו נייר, הגדלת הליגה אמורה גם לפתוח את הדלת לאזורים נוספים במדינה, בצפון ובדרום. ביטולה של הליגה הארצית והרחבת שתי הליגות העליונות ל-32 קבוצות ביחד, יאפשרו ליותר קבוצות שעד היום מדשדשות בליגות הנמוכות, להצטרף לעשירון העליון של הכדורגל הישראלי. מבחינת לוזון, זוהי עוד נקודת זכות לחזון הכללי שלו. עד כאן, הכל נראה ורוד. אז למה ההצעה גררה אחריה גל תגובות כל כך שלילי?

המילה פלייאוף מעוררת אנטגוניזם בקרב ציבור חובבי הכדורגל הישראלי. הפלייאוף הופיע לראשונה בכדורגל הישראלי בעונת 1987/88. הקונספט פשוט: אחרי שני סיבובי ליגה, הקבוצות חולקו לפלייאוף עליון ותחתון ושיחקו סיבוב נוסף. השיטה החזיקה מעמד עד עונת 1991/92. בכל העונות הללו נוצר מצב שקבוצות "תחתית" הפלייאוף העליון שאיבדו עניין בצמרת הפסידו את רוב משחקיהן ואילו קבוצות "הצמרת" של הפלייאוף התחתון, השיגו נקודות שיכלו להעלות אותן, באופן תיאורטי, למקום הרביעי או החמישי בטבלה.

בעונה האחרונה של הפלייאוף, הפסידה מכבי נתניה את רוב משחקיה בפלייאוף העליון, וסיימה את העונה עם 35 נקודות, שתיים יותר ממכבי יבנה שירדה ליגה. נתניה סיימה במקום השישי בגלל שיטת הפלייאוף. השיטה הזו ספגה ביקורות אדירות, ונראה היה שהליגה רק נמרחת והמשחקים היו משעממים וחסרי עניין. גם אז, ההחלטה הייתה לבטל את הפלייאוף ולהגדיל את הליגה ל-16 קבוצות, אבל הפלייאוף חזר לקדנציה שנייה.

בסוף שנת 1999 הוחלט על מיתוג מחודש של הליגה והפיכת שמה ל"ליגת העל". במהלך של שנתיים, צומצמה הליגה, שוב, ל-12 קבוצות. בעונת 2000/1 הפלייאוף עשה קאמבק. מכבי חיפה של יעקובו לקחה אליפות בהליכה, צפרירים חולון ירדה בערך במחזור העשירי ומשחקי הפלייאוף, שהאריכו את הליגה ל-38 משחקים, היו דלים ומשמימים. כבר בעונה שלאחר מכן, עברה הליגה למתכונתה הנוכחית, 12 קבוצות, שלושה סיבובים. עד שבא אבי לוזון.

נראה ששיטת הפלייאוף עברה מהעולם. בעצם, לא ברור מתי היא בכלל הייתה שם. באירופה, השיטה הקלאסית מונהגת כיום בשתי מדינות, קפריסין וסקוטלנד. כשבהולנד הקבוצות מתמודדות על כרטיס לליגת האלופות, גביע אופ"א, האינטרטוטו ונגד הירידה, במשחקי פלייאוף בשיטת גביע. באי השכן, השיטה דומה לרעיון החדש של לוזון, כאשר מלבד הפלייאוף העליון והתחתון, הקבוצות שסיימו במקומות 8-5 משחקות על מענקים כספיים.

בסקוטלנד, משחקות 12 קבוצות הפרמיירליג עוד חמישה משחקי פלייאוף עליון ותחתון בתום 33 מחזורי ליגה סדירה. המנג'רים בסקוטלנד מאוד לא אוהבים את השיטה שהונהגה בשנת 2000. "זו שיטה טיפשית וחסרת היגיון, שרק עשויה לגרום לנו להיות מפוטרים", אמר מנג'ר דנדי יונייטד, קרייג לוין. גם הבוס של גלאזגו ריינג'רס, וולטר סמית, לא מרוצה מהשיטה: "הפיצול הוא לא הוגן. רק מעבר לליגה של 18 קבוצות, יציל את הכדורגל הסקוטי".

בסקוטלנד קיוו שריבוי המשחקים, יגדיל את כמות הצופים במגרשים וייצור עניין בליגה בה זהות האלופה נקבעת במאבק בין שתי קבוצות על. בפועל המצב שונה. "הייתי רוצה לראות פורמט אחר לליגה", אמר במהלך העונה מנג'ר קילמרנוק, ג'ים ג'פריס. "המצב בו משחקים מול כל קבוצה ארבע פעמים הוא מצב שצריך להתרחק ממנו. פעם אמרו שלארח פעמיים את ריינג'רס וסלטיק, יגדיל את כמות הצופים. זו הייתה הסיבה לשינוי השיטה. בפועל, זה לא קורה. אני לא רואה את המגרשים מלאים, אבל חייבים לעבור לשיטה של שני סיבובים בלבד. זה טוב יותר לליגה". ההתאחדות הסקוטית, אגב, מסרבת להתייחס לביקורות. "אין לנו מספיק קבוצות במדינה לפרמיירליג של 18 קבוצות", נאמר בתגובה לביקורות.

גם רעיון הפחתת מחצית מהנקודות לא הומצא על ידי לוזון. בשוויץ שיחקו כך משנת 1987 ועד לפני חמש שנים. 12 קבוצות הליגה שיחקו שני סיבובים בשיטה הרגילה. הפיצול חילק את הליגה לשני חלקים בני שמונה קבוצות, כשגם ארבע המובילות בליגת המשנה מצטרפות, כשמחצית מסך הנקודות יורד. השוויצרים הרגועים לא אהבו את השיטה.

"השיטה שלנו קיבלה ביקורות מהרגע שנוסדה, יש לה כל כך הרבה בעיות. קודם כל צריך להתחיל את הליגה מוקדם מאוד, כדי להספיק את כל המשחקים, מה שפוגע בקבוצות שמשתתפות באירופה. חוץ מזה, שהיא פשוט לא ספורטיבית ולכן המאמנים שונאים אותה", כתב העיתונאי תומאס שיפרל.

"המטרה הייתה להפוך את הליגה ליותר מעניינת", אמר השבוע מתיאס ג'רמאן, העורך הראשי של אתר האינטרנט "ספורט שוויץ" לוואלה! ספורט. "היו הרבה טענות שהפחתת הנקודות לא צודקת ולא מצליחה. מי שהתלונן בעיקר היו מאמני הקבוצות הגדולות, שטענו כי הם הרוויחו ביושר את הנקודות. בקבוצות הקטנות דווקא היו מרוצים".

בשוויץ הבינו שצריך לשנות את השיטה. כולם הסכימו שהגדלת הליגה לא תעזור, בגלל המחסור בקבוצות איכותיות. הקטנת הליגה ל-10 ומעבר לשיטה של ארבעה סיבובים, הוגדרה כ"רעיון גרוע מהשיטה הנוכחית". "הלחץ של הקבוצות הגדולות על ההתאחדות היה עצום", הוסיף ג'רמאן. "ההתאחדות החליטה שהיא רוצה לאמץ שיטה הדומה לליגות הבכירות, כמו גרמניה או ספרד. בנוסף, עשו בדיקה וראו שלמרות הפלייאוף והפחתת הנקודות, אין שינוי מהותי במיקום של הקבוצות. הגדולות נשארו למעלה והקטנות למטה. זה לא יצר עניין אלא רק בלגאן ובעיות".

בקיץ 2003 ההתאחדות החליטה שנמאס ואימצה את "הרעיון הגרוע". ג'רמאן מסכם: "הפחתת הנקודות בחצי ופיצול הליגה זו דרך מעוותת ליצור עניין בליגה. זה לא ספורטיבי ולא כך צריך לשחק".

הטענות שהועלו על ידי הקבוצות הגדולות בשוויץ מעלות סוגיה משפטית ואולי אפילו פילוסופית. כיצד ניתן "לקחת" מקבוצה מסוימת נקודות שהרוויחה ביושר במשך 30 משחקים. לצורך הדוגמא, בואו נניח שבית"ר ירושלים סיימה את שני הסיבובים בפער של 10 נקודות על פני סגניתה, מדוע הקבוצה צריכה לסבול, ולפתוח את הפלייאוף כאשר הפער, לאחר הקיזוז, עומד כעת על חמש נקודות בלבד?

ד"ר שוקי שגב, מומחה למשפט החוקתי, סבור כי ישנה כאן בעיה: "אם יש פגיעה בעיקרון השוויון, כמובן שזו פגיעה בעיקרון יסוד חוקתי, ועולה גם פגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק, שהם עקרונות יסוד חוקתיים. אם מראים שהשיטה הזו פוגעת בקבוצות ספציפיות, ונועדה להעדיף קבוצות מסוימות, אז ניתן לטעון לחוסר תום לב או פגיעה בשוויון. אם זה נעשה מטעמים של העדפת קבוצות על פני קבוצות אחרות, יש פה בעיה. אם קבוצה מסוימת צברה יתרון מסוים ועכשיו התחרות נפגעה, הרי שיש כאן העדפה של החלש על החזק, ואפשר להעלות טענה שהכללים לא בדיוק הוגנים ושווים".

ד"ר שגב התייחס לשאלה האם נקודות נחשבות לקניין של קבוצה: "בית המשפט העליון מוכן לקבל טענות לפגיעה חוקתית בכל מיני צורות ומספיק להראות אינטרסים לגיטימיים. פגיעה בקניין, לא צריכה לקבל צורה פורמאלית מסוימת". שגב סיכם: "על ההתאחדות לכדורגל חלים כללי מנהל תקינים וכללי המנהל הציבורי. זה גוף שיחולו עליו חובות ציבוריות בשל האופי הציבורי שלו, גם אם פורמאלית הוא לא נחשב גוף שלטוני. תחולתם של חוקי היסוד וכללי המשפט הציבורי חלים גם על גופים פרטיים, ולכן, באופן תיאורטי, קבוצות יכולות לעתור לבג"צ כנגד ההחלטה".