פלא שספרד משקשקת?

צילום: רויטרס

עריכה: ארנון מעוז

הלחות מכה בך ביציאה מהמטוס, בשנייה אחת אתה מבין שזהו, נגמר. איטליה הגשומה, הירוקה ותאבת החיים הטובים נשארה מאחור. חזרנו למדבר. קשה, קשה. היין, האוכל המשובח, הנופים המרהיבים, יש הכל בארץ, אבל שם יש יותר. גם תקשורת ספורט יש יותר באיטליה. עיתונים עמוסי דפים, תוכניות רדיו שלא נגמרות ואולפני טלוויזיה גדולים עוסקים ודשים בספורט מבוקר עד ערב. אחרי שבוע בארץ המגף אפשר לקבוע, כמה לא מפתיע, שאין בכלל מה להשוות בהיקף הסיקור. אבל אותנו הכמות לא מעניינת אלא רק האיכות, וזו, במבט שטחי ורגעי, ניכרת לעין.

אותו שבוע באיטליה הבהיר שני דברים בצורה נחרצת: א. תקשורת הספורט בישראל היא התגלמות הפרובינציאליות, כזו שמעמידה את מושאי סיקוריה המקומיים במרכז העולם עד כי נדמה שכדור הארץ חג סביבם ולא סביב השמש. ב. בעוד שבאיטליה ספורט נחשב לעניין רציני וכבד ראש, בישראל הוא נתפס כבידור בלבד. אלו תובנות לא ממש מפתיעות, אבל עדיין מאכזבות. ביקור קצרצר אחד הזכיר עד כמה אנחנו עוד רחוקים.

לכאורה, לאיטליה יש את כל הסיבות שבעולם לעסוק רק בעצמה. נבחרתה הלאומית של מעצמת ספורט זו פתחה את היורו רע, היא אלופת עולם, מאמנה שנוי במחלוקת בארצו ושחקניה הם כוכבים ברמה עולמית. במצב כזה אפשר היה לצפות שכל פן שיעשה פירלו בבלוריתו, או כל בדל ספגטי שילכלך את חולצתו של דל פיירו, יזכו לשער סנסציוני ב"טוטוספורט" או בעמודי ה"גאזטה דלו ספורט", אבל לא. האיטלקים סיקרו בהרחבה את הנבחרת שלהם, אבל דחקו אותה לעמודים הפנימיים יותר, תוך שהם מעניקים את הכותרות הראשיות למשחקי אמש ומשחקי היום.

אפילו הדיונים על כך שברלוסקוני רמז לגבי ההרכב המועדף עליו, או על כך שהקישור האיטלקי חייב להתבסס על שחקני רומא ולא מילאן, נדחקו לקרן זווית, ופינו את הבמה למשחק הכביר בין טורקיה לצ'כיה. רק ביום המשחק עצמו וביום שאחרי אלופת העולם תפסה את כל הכותרות. נותר רק לדמיין מה היה קורה אילו ישראל היה מעפילה לטורניר. יש תחושה שתמונתו של עידן טל בכפכפים, מתחת לעוד ציטוט דלוח, היתה מעטרת שערי עיתונים. שער מדהים של באלאק, או משחק אדיר של רוסיה? מסיבת העיתונאים עמוסת הקלישאות של קשטן היתה מאפילה על כל החגיגה האירופית.

אולפן הטלוויזיה האיטלקית "ראי" גילם את שתי התובנות שנכתבו לעיל. באולפן לא שקוף ודי מחויט ישבו שלושה פאנליסטים קבועים, לצדם של כאלו המתחלפים מדי יום, וערכו תחקיר סטייל ועדת וינוגרד למשחק חסר סקס אפיל וערך מבחינה איטלקית, פולין נגד אוסטריה. וכל זה כשלמחרת לאזורי יש משחק חשוב מול רומניה. במחצית הקרינו שם דקה מאימון הנבחרת הלאומית, כמה ציטוטים של דונאדוני וזהו, חזרה לטקטיקה של ג'וזף היקסרברגר (מי? מה? מאמן אוסטריה, להזכירכם).

תוכניות הבידור האיטלקיות הן הנחותות ביותר שאפשר לעלות על הדעת (למרות כל המורן אטיאס ושלל הדוגמניות שמתרוצצות שם), והיה אפשר לצפות שהאווירה השמחה תשרור גם באולפן היורו. אבל לא שמחה ולא אטיאס. החבורה המכופתרת דנה כובד הראש ורצינות תהומית במשחקים, כמו היתה עדת רופאים שהסתבכה במהלך ניתוח מוח, ומחפשת פתרון מעל גופו של החולה המורדם. כה רחוק מההלצות חסרות הטעם של לרר את שכנר, ושאלוני ה"לטובת מי אנחנו הישראלים".

אם לגבי ההבדלים הפרובינציאליים אין עוררין, ספורט כבידור זה עניין של טעם. רבים יעדיפו את האווירה ההיתולית והצבעונית על פני אולפן שבו מדברים, חושבים ונושמים רק כדורגל. אין ספק, אולפן "ראי" כבד הראש יכול להעיק, אבל היו בטוחים כי באיטליה משה מ"הישרדות" לא היה הופך לפרשן היורו של אף חברת טלפונים סלולריים. הכדורגל הוא עסק חשוב מדי מכדי להפקירו לידיהם של "כוכבי בידור". הגבולות בארץ המגף לא היטשטשו. רק כדי להיות בטוח שהאיטלקים לא ניסו לעשות עלי רושם, ולשחק אותה אנשי העולם, נבדקו בשבת בבוקר כותרות האתר של "ראי". הניצחון הדרמטי של טורקיה על קרואטיה כיכב, והיו שם גם כתבות על האולימפיאדה וטורניר ווימבלדון. נו טוב, עוד קונספירציה הלכה לעולמה. אבל יש גבול גם לזה. היו בטוחים שאם האיטלקים מפסידים לספרדים, עד משחקי חצי הגמר ידברו בארץ המגף רק על שני דברים מעל כוס הקאפוצ'ינו: מעמדו של רוברטו דונאדוני ועתידה של הנבחרת.

בדומה לצרפתים, איטליה הגיעה לטורניר עם נבחרת מנוסה מאוד, כלומר מבוגרת. משהו בחילופי המשמרות בין הדורות השתבש, ולאזורי כמעט אין כוכבים בגילאים 23-28, שמהווים בורג מרכזי בנבחרת. השלד מתבסס על הסוסים הוותיקים. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בהגנה האיטלקית, שנסמכה על פאנוצ'י ומטראצי, ולא מצאה תחליף צעיר וראוי לקנבארו ונסטה (שפרש מהנבחרת). הצבתו של ג'יורג'יו קייליני במקום מטריקס כפויה ונעשתה רק בשל כושרו הרע של בלם אינטר. אראגונס אומנם החמיא להגנה האיטלקית, ואמר שהיא "כמעט מושלמת", אבל גם הוא, כמונו, יודע ש"כמעט" זה לא מושלם. ההגנה האיטלקית בטורניר הזה רחוקה מאותה הגנה מושלמת של מונדיאל 2006, שחקניה הגיעו בכושר רע לטורניר, היא חסרה את קנבארו הפצוע, נאלצה לעשות התאמות נוכח המציאות, וגם פציעתו של אנדראה ברזאלי לא תורמת לרוטציה של דונאדוני.

גם במרכז השדה איטליה סובלת מאותה בעיה בין דורית, ומאז פרש טוטי מהאזורי, היא טרם מצאה לו תחליף. בשל כך, אלופת העולם הפכה תלויה יותר ביכולתו של אנדראה פירלו, שנותן טורניר טוב מאוד, אך יחסר נגד ספרד בשל צהובים. ההתקפה האיטלקית היתה אמורה להיות החוליה החזקה שלה בטורניר, אבל היא לא פוגעת. לוקה טוני עושה הכל נכון ולא מצליח לשים כדור ברשת. קסאנו לקח ללב את כל הביקורות עליו, הפך לאלטרואיסט על המגרש, ונראה שגם אם יעמוד מול שער ריק הוא יחפש למי למסור. דונאדוני לא מצליח למצוא פתרון לכל הבעיות האלה שיצרו חילופי הדורות הלא מוצלחים (שפגעו ביצירתיות האיטלקית), ויחד עם כושרה של ההתקפה, הכל בא לידי ביטוי בשערים שכבשה איטליה בטורניר: אחד מהנקודה הלבנה, ושניים ממצבים נייחים. בכל משחק בטורניר הוא פתח עם חלוץ אחר לצדו של טוני, ובקישור רק גאטוסו ופירלו פתחו קבוע. היעדרו של קנבארו כפה עליו שינויים בהגנה, וההרכב האיטלקי טרם מצא כיוון ביורו הנוכחי. בדומה לצרפת, נראה שאחרי הטורניר הזה יזרום דם חדש לאזורי, וצעירים כמו קייליני, דה רוסי, אקווילאני וחבריהם, ישולבו במערך החדש. לאיטלקים אין ברירה אחרת.

השאלה היא מי יהיה המאמן שישלב אותם, ויכין את אלופת העולם למונדיאל 2010. העיתון "טוטוספורט" דיווח כי אם דונאדוני לא יעבור את ספרד, הוא לא ימשיך כמאמן הנבחרת. אמנם דון כבר האריך את חוזהו לשנתיים נוספות, אך ישנו סעיף המאפשר להתאחדות האיטלקית להחליפו בכל רגע. יכול להיות שמול דויד וייה וחבריו, הרגע הזה יגיע. המאמן האיטלקי חסר את הצמד החשוב במרכז השדה, פירלו וגאטוסו, השניים שמעניקים איזון לנבחרת ומהווים נדבך משמעותי ביכולתה ההתקפית וההגנתית. דונאדוני ייאלץ לפתוח עם דל פיירו כקשר התקפי, לא ממש העמדה האהודה עליו, ולקוות שדה רוסי ופרוטה לא ימעדו מול הקישור הספרדי המצוין. זה כמובן לא יספיק לו, ונבחרתו תהיה חייבת להוכיח התקדמות בכל האמור לניצול מצבים בהתקפה, תחום בו היא סובלת בטורניר הנוכחי. בכל מקרה, הפסד של דונאדוני והמילים "מרצ'לו" ו-”ליפי" יהפכו פופולריות מאוד בשיח האיטלקי.

הניצחון על צרפת הפיח תקוות מחודשות בלב האיטלקים, והעיתונים אף היללו וכתבו ש"רוח גביע העולם חזרה לאיטליה", אולם אף אחד ביבשת לא מחשיב את האיטלקים כפייבוריטים במפגש הזה מול ספרד המרשימה. אף אחד ביבשת, מלבד הספרדים כמובן. העבר, כמו תמיד, רודף את שחקניו של אראגונס גם בטורניר הזה, והם יודעים שרק ניצחון על איטליה יכול להוריד מעט את תווית "נבחרת של רבע גמר" שדבקה בהם. הספרדים לא שכחו לרגע את רבע גמר מונדיאל 1994, אז מאורו טאסוטי שלח מרפק לפרצופו של לואיס אנריקה ברחבה האיטלקית. השופט לא ראה את העבירה, איטליה יצאה למתפרצת, ורוברטו באג'יו סגר עניין ושלח את הספרדים הביתה. “למדנו מאז המונדיאל האחרון", הגיב צ'אבי אלונסו כשהזכירו לו את האירוע ההוא וציינו בפניו שגם במונדיאל האחרון ספרד עפה בשמינית הגמר אחרי הפסד לצרפת, "התבגרנו ואנו יודעים איך מתנהלים טורנירים שכאלה".

מתל אביב החמה עד בוערת, אפשר רק לתהות האם המגיש באולפן "ראי" ידון עם פרשניו לגבי מחליפו של דונאדוני והדור הצעיר של האזורי, או שמא ידברו עד כלות הקול על טקטיקת המשחק של היריבה בחצי הגמר. מה שבטוח, מורן אטיאס לא תהיה שם.