פורץ דרך

ערב פתיחת יורו 2008, עלו מספר שמות של נבחרות המועמדות לזכות בתואר הנכסף. צרפת, איטליה, גרמניה ספרד ופורטוגל היו המובילות. הולנד? היא עשויה להפתיע, אבל כמי ששובצה בבית המוות, וכנבחרת שכשלה פעם אחר פעם באליפויות גדולות, האורנג' לא עמדו כמועמדים ברורים להניף את הגביע בסיום האליפות. אמרו עליהם שהם טובים, אבל לא מספיק. טכניים, אבל ללא מספיק מחץ בחוד. סוגרים טוב באמצע, אבל לא הגנתיים מספיק. אלא שנבחרתו של ואן באסטן לא הקשיבה. אחרי הכל, אין אף שחקן בסגל שניתן להגדירו במילה אחת, ואם ישנו אחד שמייצג זאת טוב יותר מכולם הוא ג'ובאני ואן ברונקהורסט.

על הנייר, תפקידו של ואן ברונקהורסט בנבחרתו של ואן באסטן הוא מגן, אבל ג'יו, שכבר עבר לא מעט בקריירה הוא אחד מהשחקנים הוורסטיליים ביותר בסגל הכתום, ולא פוחד להציג את הצד ההתקפי שלו. לא מאמינים? תשאלו את נבחרת איטליה, שראתה במשחק הפתיחה שלה את המגן ההולנדי פורץ בדקה ה-79 ומחסל לה סופית את החלום להוציא נקודה ראשונה, לאחר ששניות קודם הציל כדור מקו השער של נבחרתו. המגן/קשר העדיף לשלוח את הקרדיט לדלתו של המאמן הנערץ, ואמר בסיום: "זה הופך להיות החוזק שלנו לצאת למתפרצות אחרי שאנחנו זוכים בכדור".

זו אינה הפעם הראשונה שג'יו מגיע מאחור ותופס יום בפרמיירה. במשחקו הראשון בריינג'רס הסקוטית, ההולנדי כבר מצא את הרשת, והוליך את קבוצתו החדשה לניצחון 0:3 על שלבורן האירית בחוץ. ההופעה הזו סימנה את תחילתה של קריירה מפוארת באירופה, במהלכה רשם השחקן 3 עונות מוצלחות בסקוטלנד, לפני שעבר במעבר מתוקשר במיוחד לארסנל. תקופתו בתותחנים התחילה טוב, כשההולנדי השתלב היטב בשיטתו של ארסן ונגר. אלא שפציעה מטרידה הושיבה אותו מחוץ לקווים, וכשחזר גילה שמקומו נלקח. הוא עזב לאחר שתי עונות לברצלונה, ובעונה שעברה חזר לארץ מולדתו, כדי להצטרף לפיינורד.

סביר להניח שכשניגשה נבחרת איטליה לחדרי הסקאוטינג והחלה לנתח את שחקני נבחרת הולנד לקראת משחק הפתיחה שלהם בטורניר, ואן ברונקהורסט לא היה מהשמות שהועלו פעמים רבות. אחרי הכל, עונתו האחרונה של ג'יו בברצולנה לא היתה כזו שתיזכר לנצח, ולדעת רבים נראה היה שהקשר/מגן הולך ונעשה מגן בלבד, ומוותר יותר ויותר על על העלייה למעלה. אלא שהטורניר הנוכחי מוכיח אחרת לגמרי, ופתאום הולנדי אחר, חוס הידינק שמו, צריך לרשום את שמו של ואן ברונקהורסט בגדול על הלוח בחדר ההלבשה הרוסי, ולהזהיר את שחקניו מהבחור בן ה-33, שעלול לספק לא מעט בעיות. ותסמכו על הידינק שהוא מכיר אותו מצוין. ג'יו הוא אותו ילד עליו אימן המאמן לפני 10 שנים כשהעניק לו זימון לנבחרת במונדיאל 1998.

וזה למעשה הסיפור. דווקא בשלהי הקריירה שלו, בגיל מאוחר יחסית וכשהסוף הרבה יותר קרוב מההתחלה, ג'יו יכול היה להסתפק בהופעה במדים הכתומים באליפות, להנות מהמעמד, ולפרוש מיד לאחריה. אבל זה פשוט לא הטבע שלו. "המטרה שלנו היא לעשות את הרושם הטוב ביותר שאנחנו מסוגלים. אם נשחק באליפות הזאת בהתאם לפוטנציאל שלנו, יש לנו צ'אנס אמיתי לזכות בטורניר", אמר ההולנדי לפני האליפות. באשר לאפשרות שיפרוש מהנבחרת בסיום הקמפיין, אמר ואן ברונקהורסט: "כרגע כל מה שאני מתרכז בו זה המשחק שלי, ולשחק את הכדורגל הטוב ביותר שלי". עד עכשיו, הוא עושה עבודה מצויינת, ואם רוסיה לא תגיע מוכנה אליו, הוא עלול למצוא את עצמו בסיום הטורניר עם תואר אלוף אירופה צודק במיוחד.