חדש, חדש

"זה אושר גדול מבחינתי להיות כאן ולהימנות על 23 השחקנים של הנבחרת. אני אצפה במשחקים ואנסה ללמוד מה שיותר. אין לי עדיין מספיק ניסיון בטורנירים גדולים, למרות שאני משחק בליון. טורניר כזה הוא לפחות רמה אחת מעל הרמה שאני משחק בה". את הדברים הללו אמר ג'רמי טוללאן, קשר ליון ונבחרת צרפת, מספר ימים לפני תחילת היורו. מה שטוללאן לא ידע הוא שהגורל מייעד לו תפקיד מרכזי בהובלת הנבחרת הצרפתית. הוא הגיע על תקן מחליפו של פטריק ויירה. הקפטן הוותיק של הטריקולור היה אמור לקבל את המושכות של הקישור הדפנסיבי של הנבחרת, לצידו של קלוד מקאללה, אלא שפציעה בירכו של קשר אינטר השביתה אותו לפני הטורניר. המאמן ריימונד דומנק לא היסס ושלח את טוללאן למערכה.

האמון המוחלט שנתן בו דומנק הוא לא מפתיע. טוללאן, עד כמה שזה לא ניכר במראו הפיזי, עוד לא חגג 25 שנים. הוא נראה הרבה יותר מבוגר מגילו, וזה לא רק בגלל השיער המאפיר. אלא גם בגלל הגישה שלו למשחק והאחריות הכבדה שהוא נוטל על כתפיו. אל תצפו מטוללאן לתת פס עם עין עקומה, הוא לא דריבליסט גדול. כמו מחוץ לכר הדשא, טוללאן הוא איש של עבודה קשה ותובענית. הוא לא אחד שמככב במדורי הרכילות של צרפת. על סגנונו השונה משל 'חבריו' בליון יעידו לא מעט דברים. בעוד שחקני ליון אוהבים לדוגמא מוסיקת ראפ קלילה וקצבית, הוא דווקא מעדיף שירים של מישל סרדו, זמר המוכר בעיקר בשירי האהבה ושירים שעוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים. בניגוד לשחקנים רבים, הוא לא הגיע לכדורגל מהפרברים העניים של ארץ הבאגט. הוא גדל והתחנך בבית ספר קתולי פרטי ומנעמי החיים לא נחסכו ממנו. אפילו החלומות שלו שונים משל הרבה שחקני כדורגל ממוצעים. פעם חשף כי אם לא היה כדורגלן היה מעדיף להיות אופה פשוט, כי הוא מעריץ אנשים שעובדים עם הידיים. והדבר שהוא חולם עליו אחרי סיום הקריירה זה לחיות בשקט בכפר קטן ומוריק, מבלי שאף אחד ידבר עליו.

טוללאן הוא תוצר של האקדמיה המפוארת של נאנט, שהוציאה מפס הייצור שלה שחקנים מוכשרים רבים. די אם נזכיר את פביאן בארטז, מרסל דסאיי, דידייה דשאן, כריסטיאן קארמבו, גי לאקומב, פול לה גואן, קלוד מקאללה, ריינאלד פדרוס ועוד רבים וטובים. את צעדיו הראשונים בקבוצה עשה בעונת 2001/2. בנאנט הפך טוללאן, בצוותא עם ניקולאס סווינאוד, פרדריק דה רושה, מיקאל ליאנדרו ופסקאל דלמאו, לחלק חשוב בחבורה שמחה ומגובשת. "היה בינינו הפרש של שש שנים בגיל, אבל הוא הפך במהרה לחברי הטוב", אמר דלמאו על טוללאן והעיד בכך על חוסנו ובגרותו הנפשית. "ג'רמי הוא אדם רגוע ודיסקרטי. הוא קשוב מאוד".

אחרי חמש עונות, עבר טוללאן בעונת 2006/7 לאלופת צרפת הנצחית, ליון. הוא הובא לקבוצה לחפות בעיקר על חסרונו של מאמדו דיארה, שעבר לריאל מדריד. בשנתיים שלו בקבוצה זכה עמה בשתי אליפויות. טוללאן היה העונה אחד השחקנים היותר יציבים של הקבוצה. הוא הגיע למקום השלישי בתחרות על תואר שחקן השנה בליגה הצרפתית. גם המעבר לליון לא שינה את טוללאן. הוא לא נדבק באבק הכוכבים שמעטר רבים משחקני האלופה. האגו שלו נשאר באותם ממדים עימם הגיע מנאנט. "יש לו ראייה מפוקחת על החיים", העיד ז'ראר הוייה, מאמנו הקודם של טוללאן בליון. "הוא בחור שיודע לעשות את הבחירות הנכונות. תמיד יש לו חיוך על הפנים. הוא מנהיג בשקט ובלי רעש".

את כל הדברים האלה טוללאן טרם הביא לצרפת ביורו, נקודה שמשקפת לא מעט מהבעיות של הנבחרת. נבחרת שמסתמכת יותר מדי על מנהיגיה הישנים ומתקשה למצוא במאני טיים מובילים חדשים. נבחרת שמגיעה מליגה שופעת בכשרונות, אבל בינתיים לא כאלה שהם מספיקים טובים לנצח טורנירים גדולים ברמות הגבוהות ביותר. טוללאן, ייאמר להגנתו, לא זהר בשני המשחקים הראשונים של צרפת הרבה בגלל הקיבעון של כל הנבחרת. יש לו חלק בהנעת הכדור השבלונית, המעבר הכל כך איטי מהגנה להתקפה, אבל הוא בטח לא אשם. חוסר הניסיון שלו במעמדים כאלו וחוסר היכולת להעתיק את ההצלחה מהליגה הצרפתית לרמה הבינלאומית, הוא רק סימפטום. מדובר בשחקן טוב יותר ממה שהוא הראה ביורו, אבל כדי שצרפת תתחיל לגלות סימני יציאה מהמשבר היא חייבת לקבל יותר מטוללאן ובעיקר לעזור לו להיות טוב יותר. רק שילוב כזה, בין חדש לישן, אולי ייתן לצרפת את הרוח הנדרשת כדי לנצח הערב את איטליה (21:45, שידור ישיר בערוץ 10) ולעלות לרבע הגמר, בהנחה שרומניה לא תנצח את הולנד.