מוזרים קצת האוסטרים... מכירים את זה שאתם מגיעים בערב הביתה אחרי יום עבודה מתיש, אימון כושר סוחט או שמונה שעות של שיטוטים רגליים ברחבי וינה (מתזז עם מדריך הטיולים שלי, שהחל את המסע בתור סתם חבר), וכל מה שבא לכם לעשות זה ליפול על הספה, להרים רגליים באוויר, להנחית אותן על השולחן, לפתוח טלוויזיה ולזפזפ? אז בוינה התחביב המעולה הזה, לא קיים, לא כי אין טלוויזיה אלא פשוט מכיוון שהכל בגרמנית. אבל הכל! עוד לא שמעו שם על התרגום, והוא יכל להיות די מרגיז הדיבוב הזה, אלמלא זה היה כל כך מצחיק. פעם חשבתי שאל באנדי כוכב הסדרה "נשואים פלוס" הוא אחת הדמויות היותר מצחיקות שהופיעו אי פעם בטלוויזיה, אבל זה היה לפני שראיתי את אל באנדי בדיבוב גרמני ואת ג'ון טרבולטה משחק אותה ג'ון טרבולטה ושר את הפסקול של גריז בדיבוב גרמני. ענק !
המשחק בין טורקיה לצ'כיה, שהיה ללא ספק המשחק הכי מרגש עד עתה בטורניר, שודר על מסך ענק לעיני אלפי טורקים-וינאים בכיכר המרכזית של השכונה הכי טורקית בוינה. כ-15 אחוזים מתושבי וינה הם ממוצא טורקי ושלשום 30,000 מהם יצאו להאיר את הרחובות אחרי הניצחון המדהים על צ'כיה, יקירתי. השווארמות חולקו חופשי (לא מדגדג את השווארמה שלנו בארץ), הצופרים לא הפסיקו להרעיש וכבכל תחנת טלוויזיה נורמלית השידור עבר מיד אל כתב השטח המשוטט שנמצא, איך לא, בלב השכונה הטורקית. מסביבו אלפי טורקים מאושרים ולידו שוטר אוסטרי חביב וחייכן.
הכתב המשוטט מלמל מספר מילים למצלמה, שאותן כמובן לא הבנתי, ופנה בשאלה אל השוטר החביב במבט מפרגן כאילו אנחנו בכלל בליגה למקומות עבודה ונבחרת המשטרה עלתה כרגע לרבע גמר הטורניר. "מה לעזאזל עושה שם השוטר?", שאלתי את פרנץ, מארחי האוסטרי, "ולמה הראיון הראשון מהשטח הוא של שוטר אוסטרי מופנם ולא של אוהד טורקי מתלהב? ומה הוא מרוצה כל כך השוטר?". "הוא אומר שאין בעיות עם הטורקים", עונה לי פרנץ, "שהאוהדים מתנהגים בסדר גמור". הטורקים בעננים, אבל מה שמעניין את האוסטרים, לפחות על פי הטלוויזיה, זה הסדר הציבורי. אחר כך עוד ראיינו אוהד טורקי בודד והחזירו במהירות את השידור לאולפן. בכל זאת, שלשום את האוסטרים עניין רק דבר אחד.. לנצח את הגרמנים.
יותר טובים מהם?
"קורדובה 2", זעקה כותרת של עיתון שמצאתי אתמול במטרו. מתחת לכותרת, משהו שנראה לי כמו שיר הומוריסטי בחרוזים. לאחר מכן פרנץ אישר לי שאכן זהו שיר הומוריסטי בחרוזים, שהוא למעשה ההמנון האוסטרי. 1978 הייתה הפעם האחרונה בה ניצחה אוסטריה את גרמניה במשחק רשמי, אז זה היה בעיר קורדובה שבארגנטינה במסגרת מונדיאל 78'. אתמול האוסטרים חיפשו את קורדובה 2, לא בטוח שהם באמת האמינו, אבל קורדובה 2 נשמע כמו משהו מפוצץ, משהו שאפשר להדפיס על חולצות ולמכור להמון, קניתי.
איך אמר לי פרנץ, שניות לפני שריקת הפתיחה של המשחק, עת עמדנו בחוף השוויצרי למרגלות הדנובה: "בשבילך זה עוד משחק... בשבילנו זה משחק למען הילדים". "אם תנצחו", תיקנתי אותו. "אתה מקשיב לי, אורי?", הוא המשיך, "בשביל שנוכל לספר לנכדים שביום 16.6.2008 ניצחנו והעפנו את הגרמנים". "רק עוד הערה אחת לפני המשחק", הגבתי בעוד פרנץ מציץ בשעונו, "זה חוף זה? מילא אין לכם פה שמש, אבל לערוגת החול המלאכותית הזאת אתם קוראים חוף? אפילו ירידה למים אין".
יחסי אהבה -שנאה שוררים בין האוסטרים לגרמנים. לפני המשחק אמר לי קומץ אוהדים אוסטריים שהם מוכנים לא לעלות והעיקר שהגרמנים לא יעלו, אחרי המשחק מסר לי אותו הקומץ בתגובה כי אומנם יהיה עליו להתאושש מההפסד מספר ימים, אבל לאחר מכן גרמניה תהיה הנבחרת המועדפת עליו בטורניר... פרנץ הסביר את זה כך: "אנחנו מאוד דומים, האוסטרים והגרמנים. שני העמים מדברים גרמנית, נראים אותו הדבר ורוב המנהגים שלנו דומים. ובגלל זה היינו חייבים להראות לגרמנים שאנחנו יותר טובים מהם ושונים מהם - אוסטרים".
אחרי המשחק פרנץ היה גמור. מההפסד וגם מהבירות. בשבילו ובשביל הנבחרת שלו זו הייתה חוויה שלא תשכח, אליפות אירופה אצלם בשכונה, זה היה חלום שנגמר ומחר הוא חוזר לשגרה. הוא זרק אותי ואת מדריך הטיולים שלי בבית והלך לישון. "אני עייף, אולי נראה סרט?". שאל אותי המדריך. "אתה בסרט" גערתי בו, "הכל מדובב לגרמנית, מה יש לראות".
התיישבנו על הספה, הרמנו רגליים, הנחתנו אותם על השולחן ופתחנו טלוויזיה. מוזרים אוסטרים האלה. תצלומי וידאו של הנבחרת עושה תרגילי חימום, כאשר ברקע מתנגנת לה מוסיקה קלאסית, גורמת לשדר באולפן להתגלגל מצחוק. אותו הסרטון עם אותה מוזיקה קלאסית הופיע גם במבזק החדשות לילה לפני המשחק. לזכותם של האוסטרים יאמר שגם אז השדר היה משועשע. "יאללה תעביר ערוץ", אני מתרה במדריך. בערוץ שלוש המקומי משדרים סיינפלד, בדיבוב לגרמנית כמובן. קרמר מדובב לגרמנית, גאוני!